את זה כתבתי הרגע..מקווה שבאמת מילים שיוצאות מהלב נכנסות אל הלב

בעל הכוחות כולן.

אני כותב אליך אלוקיי,בעל הכוחות כולן,א-ל רחום וחנון,ארך אפיים וגומל חסד עם החיים והמתים, אין גבול לכוחותיך ולחוזק ידך, לכל טובך הגדול והרחום. כותב לך ביד רפה, במצח נחושה, ובמבט חרוש צער שניכר שעברו עליו ימים טרופים. ליבי ובשרי ירננו לא-ל חי, אך מנגד גם יכאבו את כל הזיכרונות והרגעים הקשים מנשוא.

אדבר לפניך גלויות. הרי אין דבר נעלם ממך ואין נסתר. הכל גלוי לפניך ונכתב אל מולך בספר דברי הימים.

חולף עובר לו קיץ. קיץ קשה הוא היה. קיץ  שכולו לילות טרופים, חסרי שינה בחדר בבית החולים. קיץ של שעות רבות של ישיבה על יד האדם עם הנפש הטהורה שמתחננת שנשחרר מאחיזתנו בה. מתחננת שניתן לה לעלות אליך, אל גנזי מרומים. קיץ נוראי זה החל,כידוע לך,א-ל רם ונישא, יודע כל הנסתרות, בחג הפסח האחרון בו חלה סבי. באותם ימים שבו מלאך המוות הגיע בלבוש מחלה, ועוד מחלה ועוד מחלה שהצטרפה לה וכך הצטרפו להן יחד בכדי לפגוע באדם החף מכל חטא ועוון.

4 חודשים היו אלה. 4 חודשים קשים. שעות קשות,ימים ארוכים,שבועות של דמע ושערי תפילה שלעולם לא יינעלו.

היה זה קיץ של דמעות שנטפו על רצפת  קומה 8 בשערי צדק, ועל רצפת ביתי. היה זה קיץ של חיבוקים וחיזוקים אין סופיים. של אהבה ואחדות ללא גבולות. היה זה קיץ שבו גיליתי כוחות נפש שלא ידעתי שהיו קיימים בי מעולם. קיץ שבו ראיתי והבחנתי בגבורתה של סבתי, כי רבה היא. קיץ של כאב גדול, תקוות, אמונה שבסוף יהיה טוב, ושל בכי, דמעות שהתערבבו יחד במין מחול.

זה היה קיץ שבו אנשים טובים ואכפתיים אמרו לי שאלוקים לא מעמיד את בניו בניסיונות שלא יוכלו לעמוד בהם. אלוקיי,א-ל רחום וחנון, שאוהב את כל בניו על בלי די,האם זו אמת?

האם נער בן 15 מסוגל לחזות בסביו הגיבור, החייכן שוכב על ערש דווי במיטת חוליו? הייתכן שעלם שעוד לא למד כלום בחייו, שחייו הן עפר ואפר בגילו הצעיר, יוכל לראות את סביו החזק, הבריא מכל מוטל מת, ללא רוח חיים באפו, הייתכן שאדם שכזה נפטר ככל האדם?

איך אדם צעיר שכמותי יוכל לשאת את המראות הקשים שבהם סבתו נפרדת מאהבת חייה בדמעות רוויות כאב וצער? איך אוכל להמשיך בחיי ללא עמוד האש שהוליך אותי כל חיי? ללא האדם שהיה מוערץ כל כך על ידי רבים רבים מעם ישראל. איכה כבתה המנורה? איכה כבה נר התמיד, שפעל בחסד עם רבים מספור?

א-ל רחום, אוהב, אנא הראה לנו את הדרך אל המשך החיים. אנא האר את עיניהם של כל ארגוני הצדקה, אישי הציבור, מגורשי גוש קטיף תובב"א, ואף את אלו שאינם יודעים על העזרה הרבה והנסתרת שפעל למענם בדרכו השקטה. אמר מעט ועשה הרבה. האר את עיני משפחתי ואני בתוכם ותן לנו כוחות להמשיך הלאה אל עולם חדש ושנחזה בקרוב בביאת הגואל.

אדון כל הכוחות כולן,בדמעות כותב אני אליך. כותב וליבי זועק וקורא לך. כמהה להיות קרוב אל שכינתך. אל משכן כבודך. אל הנשמה הטהורה שאספת אליך. כל כך קרוב אליך.

אלוקיי ואלוקיי אבותיי. ברצוני להודות לך ששמת קץ לייסוריו של סבי ומורי. שקירבת אותו אל משכן כבודך בצורת מיתת נשיקה, המוות השקט ביותר, ללא כאבים. אנו פה שנשארנו מאחור אולי חשים בעצבות הנוראה האופפת  אותנו מכל עבר, אך אלוקיי, גמלת איתו חסד, ואני מודה לך בכל יום על כך. בכל עת ובכל שעה. אנא, אדון, א-ל גדול ונורא, הבא לנו כוחות להמשיך בחיינו, ברך את המלאכים החיים בדמות רופאים שבבית החולים שערי צדק, וקרב את סבי ומורי חיים משה בן יצחק ז"ל אל כיסא כבודך.

וחזק!

שכוייח!~

אדיר

אבל זה כתוב ממש יפה וחזק!

בהצלחה..

יש לכם מזל שהעניים שלי היו יבשות מהבריכה...

--עצוב!!!---

  ממש ממש יפה

תגיד, מאיפה בא החיבור המדהים הזה לה'??

אני גם רוצה ככה!

זה נראה  שבשעות הכי קשות שלך אתה פונה אל האחד  והיחיד, והמדהים הוא שאתה מרגיש שאתה צריך את זה, שזה מנחם אותך!

איך בונים את הקשר הזה? (שפעם היה גם לי אבל הוא התכסה בהמון קליפות שאני לא מצליחה להוריד...)

לא היה לי כח לקרוא, רק עכשיו.... היה שווה אתזה!

אתם נותנים לי כוחות!!בעיקרון אין לי קשר כזה עם ה' אבל עכשיו הרגשתי צורך לקרוא אליו..ג'ורג' תודה על המחמאה..

זה יפייפה. ומחזק. ומרגש.

וואו. פשוט תודה. זיכית את כולנו בקריאה הזאת.. תמשיך לכתוב. בבקשה..

חיזק ברמות..

אין מילים! פשוט מדהים!

מהמם, מרגש!!

אני מתאפקת לא לבכות....:'(

כל הכבוד שיש לך כוח לרשום ככה!

הלוואי והייתי מצליחה לפנות לאלוקים בצורה כזאת!!!

ממש מוכר לי...מוזמן למסר"ש...

אתה כותב ממש מש יפה!!!!!!!.. למרות שלדעתי קצת ארוך...

אז- מהמם ומרגש ממש!!!

ו-בעל הכוחות כולם, לא כולן... כוח זה זכר...=]]

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...