בס"ד

בכללי-אני שונאת בת מצוות/חתונות/ארועים כלשהם ולא משנה למה...בבת מצווה שלי |מנסה להזכר| (בלשון זכר).. הייתי כאילו מנותקת כזה, כל הבת מצווה כאבה לי הבטן, הייתי צריכה לתת חיבוקים ונשיקות לכולם ולחייך לכולם וזה היה באסה, גם הייתי צריכה לרקוד ואני לא אוהבת לרקוד כאלה ריקודים...אבל חוצמיזה עשו לי סרט ממש יפה ששימח אותי, וכתבו לי ברכות יפות, וכל מי ששאל אותי מה אני רוצה מתנה אמרתי בלי למצמץ כסף במזומן והיה ממש כיף לספור בסוף הארוע בשטרות 3000 שקל שלי פרטי

שהייתי בטוחה שאני ע-נ-ק-י-ת!! ושיא הבוגרת..

אגב, נכון רוב הבנות שונאות עכשיו ת'בגדים מהבת מצווה שלהם? אז רק שתדעו שאני עדיין לובשת ת'חצאית מהבת מצווה שלי. היא מזה יפה!!!

בס"ד

משומה את התקופה של הבתמצווה שלי אני לא אשכח

אחותי הבכורה התחתנה ממש יומיים לפני שנהייתי בת 12 ואני זוכרת שכל הזמן היה לי פחד ע-נ-ק שישכחו אותי,ואם לא אז לא יתחסו לזה ממש ברצינות כי יש חתונה ועוד ראשונה והיה שיא הריגושים

אני זוכרת שכל הזמן הייתי בוכה שבטח ישכחו לי את הבתמצווה ובלה בלה בלה .

ובאמת' אמא שלי הסבירה לי שאי אפשר לעשות עכשיו אירוע גדול כי אנשים לא יבאו גם לחתונה וגם לבתמצווה ,והייתי ממש עצובה כי תיכננתי בתמצווה גדולה באולם כמו של כל החברות

ואז שראו שלקחתי את העיניין כ"כ קשה החליטו לעשות לי 2 בתמצוות

אחת בתאריך עם חברות בגינה ממש השקיעו ואני זוכרת שחברה טובה שלי שעברה דירה באה גם והתחבא לי בתוך קרטון ואז פחתי כאלו מתנה והיא קפצה משם וצרחתי

ואז לפני הבתמצווה הכיתתית שלחו אותי לקנות בלונים ואז נפלתי וקיבלתי מכה ביד וכאאאאאאאב לי ממש ממש ממש ממש

ולא ידעתי מה לעשות פחדתי שתהרס הבתמצווה

אז לא סיפרתי והסתרתי את זה עם החולצה אבל כ"כ כאב לי שלא נהנתי בבתמצווה רק התייסרתי בכאבים ואז אמא שלי גילתה יד כחולה ונפוחה וטסה איתי למיון והתברר שנשברה היד

ואז בסכוות אחרי מללללללללא חודשיים עשו לי בתמצווה ענקית באולם עם מלאא אנשייים ומתנוות פצוי מקסים

ואי זה היה לפני כמעט 7 שנים וזה נראה כמו אתמול

תודו סיפור מתח

בבת מצווה עם החברות אני ממש לא ידעתי מה לעשות!

כי הייתי חדשה יחסית בכיתה והכיתה שלפני כן היא הייתה של ב'צפר חרדי ובנות חילוניות=(

אז כל הזמן הרגשתי כאילו צריך לעשות פוזות והם לא יואהבו, והדרשה ארוכה, ואבא שלי יגיד משו שיעשה לי פדיחה....וכו'

ובאמת לא מי יודע מה הייתי מרוצה אבל בחפיף זה היה ונגמר וזה לא כזה אכפת לי

ובחתונה בעז"ה יהיה יותר טוב=)

היה קצת מוזר, ובעיקר התפקשש בגלל שאורגניסטית ניגנה ממש לאט ולא בקצב מתאים לריקודים וזה די הרס..  

בקשר לקבלת עול מצוות- לא זכור לי שהרגשתי משו מיוחד, אולי כן ואני פשוט לא זוכרת..

אחשלי גדול ממני ב1.3.. אז עשינו בר-בת מצווה ביחד...

ממש התרגשתי לפני... והתלהבתי כזה.. ולאמא שלי היו כל מיני רעיונות מפוצצים (שחלק מהם כמובן לא יצאו..)

והגיעו מלא אנשים...

היה ממש כיף, באמת נהנתי.. למרות שהיה קצת מוזר...

ממש כאבה לי הלסת מלחייך כל הזמן..

בסוף המסיבה,בריקודים, הבנות רקדו על במה כזאת עם וילון כזה אטום והבנים למטה.. קיצור חברה שלי הפסיקה שנייה לרקוד ובטעות נשענה על הוילון וצנחה למטה... כל הבנים שהיו שם (חברים של אחשלי..שנתיים מעלינו..) מיד טסו אחורה במקום לתפוס אותה... והיא שברה ת'יד..

ויש לנו אפילו וידיאו של זה... (אבא שלי צילם את כולם רוקדים,ורואים אותה נופלת.. ואז אבאשלי עזב ת'מלצמה ורץ אליה...)

אחרי זה,בלילה הבנתי בעצם שמעכשיו אני אחראית על עצמי ועל המצוות וכו'... וקצת פחדתי....

אני 

לא התרגשתי מהמסיבה (תראי בהמשך) אבל ממש ניסיתי להבין מזה אומר.....כאילו באנה עכשיו אני פע לבד...אפחד לא נושא בעול שלי רק אני! זה די הפחיד אותי בא נגיד .....[זה היה תקופה לחוצה גם מבינת *************]

לא היה בדיוק מסיבה בגלל****** אבל עשו לי עם סבתא שלי אחיות שלי ובנות דודות שלי (בלי ההורים ) באשקלון על חוף הים הלכנו לים ואח"כ עשינו פעילות אצל דודה שלי בבית.....והיה די כיף.....

אין לי תמונות[טוב שכך.....גם כי שונאת להצטלם ומעוד סיבות]

 את לא יצורה זה מוכר [אצלי לפחות]....

לא זוכרת עם ממש בכיתי...אבל היה לי רגשות מוזרים אפשר לומר.....

היה המון אוכל, כל המשפחה בסוף רקדה- עשו לי קבוצות, קבוצה של בני דודים ודודים שרקדו כמו הצעירים של היום (....) בהגזמה מטורפת (היה קורע!), קבוצה של הדודות שחיקתה "מעגל זקנות" (שני צעדים לכל צד ב 5 דק'..), וקבוצה של כל החברים....... זרקו אותי מקבוצה לקבוצה......... היה כיףףףף!! לא התרגשתי בכלל- זאת היתה הפתעה...

היה מאכזב....אני גם עשיתי בר-בת מצווה...ולא שמו אלי רק על אחי זה היה מעצבן

והיה לי עוד אחד קטן אם בנות מהכיתה בבית...והם היו מגעילות

אבל הייתי פיצית וסתומה ונראת כמו אני לא יודעת מה....

היה נחמד, לא יותר מזה.

באולם והכל.. היה ממש סבבה! ואני ממש מעריכה כמה ההורים שלי חשבו עלי!

אבל לא רציתי משו גדול אז היה קצת באסה..

סכ"ה היה ממש כיף!! (קצת מפדח)

ואני זוכרת שממש לא רציתי ריקודים..אבל בסוף שהתחילו לרקוד מזה התלהבתי ורציתי רק לרקוד..XD ועשו לי ממש מושקע באולם כזה ודי נהנתי למרות שאני לא זוכרת בבירור הכל..אבל יש לי סרט אולי אני יראה בשביל להזכר..=]]

ת'אמת מזה לא התרגשתי...כאליו הייתי פיצית לא נראה לי שהבנתי מזה המשמעות של בת מצווה..

בסה"כ היה ממש כיף..

אני יחסית קטנה בשנתון, אז הייתי בהרבה בנות מצוות של חברות לפני הבת מצווה שלי.

ואמרתי, שאני לא רוצה לעשות ערב באולם,

שיש בו מלא השקעה, ואז הוא נגמר תוך כמה שעות ספורות...

אז מה שעשינו היה-

שבת,

בגבעת וושינגטון , (זה היה בקיץ, והמקום היה מהמם, מלא דשא, צמחים, ופרחים)

עם בערך 150 מוזמנים, (משפחה, משפחה מורחבת, 10 חברות שלי , חברים קרובים של המשפחה וכו.. )

ובגלל שזה היה בקיץ, עשינו (עשינו, תכלס, הרוב מזה היה הפתעה) תוכנית בשישי בצהריים,

ואז היה זמן להכנות לשבת ותמונות..

אממ..

בתוכנית היו מלא דברים, והשבת הייתה הכי כייפית בעולם !

זאת הייתה הרגשה מדהימה !

"ותודי להורי שהביאוני עד הלום"

~חפרתי~

לא אהבתי להיות במרכז העיניינים וזה...

בס"ד

בת דודה שלי קטנה ממני בשלושה ימים אז עשינו יחד.

אחת החברות שלי נשארה בבית במיוחד בשביל לבוא לבת מצווה במקום לסוע עם המפחה,

אז היא נשארה לישון אצלי.

מה שאומר, שבהתחלה הייתה המסיבה לחברות והיה נחמד,

אח"כ באותו יום, עוד חברה שלנו עשתה בת מצווה ( זה היה אחד אחרי השני כי לא היה תאריך אחר..)

ואנחנו עשינו עוד מסיבה למשפחה המורחבת וחברה שלי הייתה בחוץ כי לא היה לה נעים להכנס

ואז כל המסיבה בערך הייתי צריכה לצאת אליה ובכלל לא הרגשתי את הבת מצווה....

ואין לי כמעט תמונות משם ...

לעומת זאת, לאחיות שלי (תאומות) עשינו ממש ממש מסיבה יפה והם ממש נהנו!!!  

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות