לעומת זאת את 'מים שאין להם סוף' מאוד מאוד אהבתי..יש לו [לסופר] דקויות מדהימות.

לא אהבתי גם כי שני הספרים הם כמעט קופי..אז אני לא יודעת - יש מצב שאם הייתי קוראת קודם את אבדות ואח"כ את מים שאין להם סוף הייתי אוהבת את אבדות ומאוד לא אוהבת את מים שאין להם סוף..למרות שלא נראלי..

אבדות עשה לי תחושה כזאת..לא ממש מציאותית..כאילו - יש עלילה,אבל היא בלי בסיס.מעורפלת מדי.ולעומו למים שאין להם סוף יש בסיס מכובד וגדוש.מקסים לגמרי.אני ממליצה דווקא עליו.

סורי על הייבוש.

את מים שאין להם סוף הרבה יותר אהבתי, וקראתי קודם את אבדות.

אבל זה ממש תלוי, שמעתי מהרבה אנשים שאוהבים אותו. אז תקראו כדי שתדעו לאן אתם משתייכים=)

יותר את אבידות

אבל שניהם ממש ממש יפים!!

בכל אופן, אני ממש לא אהבתי את אבידות, אבל גם לא התלהבתי מ'מים שאין להם סוף'.

אני כבר לא כ"כ זוכרת את הפרטים של הספר, אבל הוא היה די יומרני והיה מורכב מכל מיני סיפורים שצצו בראש של הסופר והוא החליט משום מה לחבר אותם, בצורה די מאולצת.

ממש אהבתי את 831, וזה לא ממש אותו סגנון.

שיינפלד יותר חופר (מעמיק- אם תרצו=)

רק בתק' דיכאונויות נחמד לקרוא אותו, אבל בכ"ז קשה להוריד אותו מהיד.

[סוג של קיטשיות מתחפרת,בין לבין]

שאין להם סוף..מים שאין להם סוף כבד מדי בשבילי.

בהמלצה כדאי לכתוב כמה מילים על הספר, על מה הוא מספר, מה היתרונות שבו ולמי הוא מתאים. אחרת היא פשוט תלושה ותלויה באוויר ואף אחד לא באמת מקשיב לה.

אין לו הרבה עלילה...

ארגמן - תתחדשי על החתימה! יותר יפה לטעמי..

גם יותר נח שיש חתימות שלא מתגלגלות..=]

בס"ד

הסיפור- סטודנט לפסיכולוגיה, שעובד בחדר אבדות ברכבת, גר אצל דודה של אבא שלו..
יש כל מיני סיפורים קטנים שמבוססים על אבדות שאנשים השאירו ברכבת ובאים לאסוף- ופוגשים אותו.
ככה הוא מוצא כל מיני אנשים, מתחבר אליהם.. 
אהבתי מאוד שהוא לא 'סגר' את הדמות, לא ברור אם הבחור חילוני או דתי, [שמים לב שהוא התחמק מלכתוב את זה..]
אולי חוץ מפעם אחת עם טלפון בשבת, אבל לא בטוחה.
הבחור עובר תהליך בסיפור[בדומה ל'מים שאין להם סוף'], הרבה עניינים מהלימודים שלו משתלבים לו ממש בחיים- קצת עצבן, כי ברור שזה לא אמיתי שתמיד מה שהמרצה אומרת- קשור במפתיע לחייו..

הספר נקי, כתוב טוב בסכ"ה..

אהבתי את הספר וממליצה עליו

 

אבל אני לא מסכימה שברור שזה לא אמיתי...

תקופה קצרה בחיים קרה לי משהו דומה, שכל מיני דברים שלמדתי התאימו בדיוק להתלבטויות שהיו לי אז.

וגם אם זה לא היה קורה - אני חושבת שהסופר בנה את זה בצורה אמינה דווקא, ומאד יפה.

ספר מצוין ממש טוב שווה קריאה

השתעממתי מ"אבדות"... ואני נחשבת למישהי שיחסית מחזיקה מעמד בספרים משעממים.

831 - אני גם אשמח אם תפרטו, אבל בשרשור אחר...

גם אני קראתי את "אבדות" ואת "מים שאין להם סוף", ויותר אהבתי את "מים שאין להם סוף"..

טיפה יותר מחובר...

אבדות נורא מרחף, אפילו שזו כאילו יותר עלילה מב"מים שאין להם סוף"... קשה להסביר בדיוק..

וזה נכון, הספרים שלו מתאימים יותר לכאלה שמסתדרים עם "חפרנות", או בלשון המועדפת עלי: "עומק" / "הרהורים"...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!