לעומת זאת את 'מים שאין להם סוף' מאוד מאוד אהבתי..יש לו [לסופר] דקויות מדהימות.

לא אהבתי גם כי שני הספרים הם כמעט קופי..אז אני לא יודעת - יש מצב שאם הייתי קוראת קודם את אבדות ואח"כ את מים שאין להם סוף הייתי אוהבת את אבדות ומאוד לא אוהבת את מים שאין להם סוף..למרות שלא נראלי..

אבדות עשה לי תחושה כזאת..לא ממש מציאותית..כאילו - יש עלילה,אבל היא בלי בסיס.מעורפלת מדי.ולעומו למים שאין להם סוף יש בסיס מכובד וגדוש.מקסים לגמרי.אני ממליצה דווקא עליו.

סורי על הייבוש.

את מים שאין להם סוף הרבה יותר אהבתי, וקראתי קודם את אבדות.

אבל זה ממש תלוי, שמעתי מהרבה אנשים שאוהבים אותו. אז תקראו כדי שתדעו לאן אתם משתייכים=)

יותר את אבידות

אבל שניהם ממש ממש יפים!!

בכל אופן, אני ממש לא אהבתי את אבידות, אבל גם לא התלהבתי מ'מים שאין להם סוף'.

אני כבר לא כ"כ זוכרת את הפרטים של הספר, אבל הוא היה די יומרני והיה מורכב מכל מיני סיפורים שצצו בראש של הסופר והוא החליט משום מה לחבר אותם, בצורה די מאולצת.

ממש אהבתי את 831, וזה לא ממש אותו סגנון.

שיינפלד יותר חופר (מעמיק- אם תרצו=)

רק בתק' דיכאונויות נחמד לקרוא אותו, אבל בכ"ז קשה להוריד אותו מהיד.

[סוג של קיטשיות מתחפרת,בין לבין]

שאין להם סוף..מים שאין להם סוף כבד מדי בשבילי.

בהמלצה כדאי לכתוב כמה מילים על הספר, על מה הוא מספר, מה היתרונות שבו ולמי הוא מתאים. אחרת היא פשוט תלושה ותלויה באוויר ואף אחד לא באמת מקשיב לה.

אין לו הרבה עלילה...

ארגמן - תתחדשי על החתימה! יותר יפה לטעמי..

גם יותר נח שיש חתימות שלא מתגלגלות..=]

בס"ד

הסיפור- סטודנט לפסיכולוגיה, שעובד בחדר אבדות ברכבת, גר אצל דודה של אבא שלו..
יש כל מיני סיפורים קטנים שמבוססים על אבדות שאנשים השאירו ברכבת ובאים לאסוף- ופוגשים אותו.
ככה הוא מוצא כל מיני אנשים, מתחבר אליהם.. 
אהבתי מאוד שהוא לא 'סגר' את הדמות, לא ברור אם הבחור חילוני או דתי, [שמים לב שהוא התחמק מלכתוב את זה..]
אולי חוץ מפעם אחת עם טלפון בשבת, אבל לא בטוחה.
הבחור עובר תהליך בסיפור[בדומה ל'מים שאין להם סוף'], הרבה עניינים מהלימודים שלו משתלבים לו ממש בחיים- קצת עצבן, כי ברור שזה לא אמיתי שתמיד מה שהמרצה אומרת- קשור במפתיע לחייו..

הספר נקי, כתוב טוב בסכ"ה..

אהבתי את הספר וממליצה עליו

 

אבל אני לא מסכימה שברור שזה לא אמיתי...

תקופה קצרה בחיים קרה לי משהו דומה, שכל מיני דברים שלמדתי התאימו בדיוק להתלבטויות שהיו לי אז.

וגם אם זה לא היה קורה - אני חושבת שהסופר בנה את זה בצורה אמינה דווקא, ומאד יפה.

ספר מצוין ממש טוב שווה קריאה

השתעממתי מ"אבדות"... ואני נחשבת למישהי שיחסית מחזיקה מעמד בספרים משעממים.

831 - אני גם אשמח אם תפרטו, אבל בשרשור אחר...

גם אני קראתי את "אבדות" ואת "מים שאין להם סוף", ויותר אהבתי את "מים שאין להם סוף"..

טיפה יותר מחובר...

אבדות נורא מרחף, אפילו שזו כאילו יותר עלילה מב"מים שאין להם סוף"... קשה להסביר בדיוק..

וזה נכון, הספרים שלו מתאימים יותר לכאלה שמסתדרים עם "חפרנות", או בלשון המועדפת עלי: "עומק" / "הרהורים"...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.