איזה ד"ת ישן שכתבתי השנה (באמצע ההתפילה).אני לא מוצא את הדף אז אני אשתדל שה ישלף מהזיכרון.
"יונתי בגווי הסלע בסתר המדרגה הראני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאווה"
נפשו של האדם משולה ליונה. הנשמה נמצאת במלחמה תמידית.הקשיים היום יומים לא נותנים לה מנוח.
אזהוא מתחיל לחפש אותו.
"אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
אנשים מחפשים אותו בהודו, בתאילנד,ובמקומות אחרים.
הם לא ידעים ש"קרוב אליך הדבר מאוד"
ואז חוזרים עייפים, מיואשים.
"על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו."
הנפש כוספת אליו.
ואז מתוך הכאב ,הוא מופיע.
"עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו"
שנזכה!
