במיוחד עם באת עם חברות שלך..חח לי זה עזר שביקשתי

לא נעים להגיע לכיתה חדשה לבד, אבל מכירים בנות חדשות... (לא בעיה בשבילך...)

וזה גם להפרד מהחברה שרציתי לעבור איתה,גם לכיתה שלא רציתי,גם לבד..=[[[

בס"ד

יש לי את שתי החברות הכי טובות בעולם, היינו באותה כיתה מ- א עד ח, למדנו ביחד למבחנים, ישנו אחת אצל השניה מלא וכו וכו וכו וכו ו....קיצורר-כיתה י-הם בפנימיה אחת, אני בפנימיה אחרת שאין לי שם בנות שיכולות להיות חברות שלי, אם שופר עלינו מזלנו והשבתות יוצאות חופפות-אנחנו נפגשות אולי שתי שבתות בחודש.......בעעעע...אני מרגישה יללנית אבל זה באמת איכ

בס"ד.

זה באמת קלול בשבילך להכיר חברות חדשות.. ואת תמיד מסתדרת ובטוח שכולם ימותו עלייך כבר בהתחלה... ( כמו תמיד ;) סומכת עליך שתמצאי חבירות!(:

אבל גם אולי תנסו לבקש לעבור כיתה .. בטוח יסכימו... גם זאת המורה סיגי, שכחת?!!

\1. זה באמת באסה

2. אמרת שזה לא אכפת לך באיזה כיתה להיות..

3.ותבקשימ יסגלית להיות אם אבישג אם  את ממש רוצה..ניראה לי שהיא תסכים..

תודה לכולם..=]] זה באמת לא כ"כ נורא..

אוה, מה שאני עברתי ביומיים האחרונים עם מכתבים-מדריכות-מורות-חברות-כיתות-רוצה-לא רוצה-אוף-באסה-אסמסים-יש-איזה-כיף...

גם אני עוברת אולפנא.
וגם עוד מישהי כאן בפורום. ואני לא יודעת אם היא רוצה שידעו, אז אני לא אגיד מי זאת.
והיא חברה שלי. טובה. וחשבנו שנהיה באותה כיתה.
קיצור, בסוף השבוע שעבר היא שלחה לי סמס: "חברות שלי קבלו מכתב מהמדריכה, רוצי לבדוק אם קיבלת ותעדכני.." משהו כזה. טוב, היה לי ברור שלא קיבלתי, כי הן גרות הרבה יותר קרוב לאולפנא וזה.
ובאמת בדקתי ולא קיבלתי.
ואז יצאנו לטיול.
ודיברנו בטלפון, והיא אמרה לי "תתפללי מאוד שאת לא בט'2. אני עוד לא קיבלתי מכתב, אבל אני בטוח לא בט'2. או ט'1 או ט'3."
אוקי, חזרנו במוצ"ש. קיבלתי גלויה.
שם המדריכה: ברכה. (ש"ב)
טוב, ואז התקשרתי או שהחברה שלי התקשרה ואמרתי לה: "המדריכה שלי היא ברכה."
ואז היא עושה לי: "אומיגד, אני לא מאמינה, לא מאמינה!!! יווו אני לא מאמינה!! ממש לא!"
ואני כזה: "דברי. ()"
היא: "את בט'2. אנחנו לא באותה כיתה."
וכל השיחה שלנו נמשכה ככה: "אוף. אני לא מאמינה. יאאא איזה באסה. אומיגד איזה באסה!! לא נכון!! זה לא אמיתי!! איזה מעצבן! אוף!!"
עד שמישי מאיתנו (לא זוכרת מי) אמרה: "יאללה, הכל לטובה. יהיה טוב. ובעז"ה יהיה לכל אחת מאיתנו הכי טוב בכיתה שלה." ושאר ניחומים מעין אלו...
וזהו.
ואחרי דמעות וכאב ואכזבה ובאסה, נרדמתי.
והבוקר של אתמול היה נורא מבאס.
עד שאמרתי לעצמי: "די, אביה. כל מה שה' עושה- רק רק רק לטובה." וזהו.

וקצת התנחמתי, (נכון? זוכרת שדיברנו והייתי קצת מחורפנת? )
וזהו. נזכרתי שהיא בעצם עוד לא קיבלה את המכתב, אז התפללתי קצת.
כי מה אכפת לי? תהלים לא יכולים להזיק.
והיום בבוקר, על הבוקר היא שולחת לי: "אביה, אנחנו יחד בכיתה. אני בט'2 "

פרקתי, תעשו עם זה מה שבא לכם.

 

תהנו המון!!!

כולכם!!!

אוה, מה שאני עברתי ביומיים האחרונים עם מכתבים-מדריכות-מורות-חברות-כיתות-רוצה-לא רוצה-אוף-באסה-אסמסים-יש-איזה-כיף...

גם אני עוברת אולפנא.
וגם עוד מישהי כאן בפורום. ואני לא יודעת אם היא רוצה שידעו, אז אני לא אגיד מי זאת.
והיא חברה שלי. טובה. וחשבנו שנהיה באותה כיתה.
קיצור, בסוף השבוע שעבר היא שלחה לי סמס: "חברות שלי קבלו מכתב מהמדריכה, רוצי לבדוק אם קיבלת ותעדכני.." משהו כזה. טוב, היה לי ברור שלא קיבלתי, כי הן גרות הרבה יותר קרוב לאולפנא וזה.
ובאמת בדקתי ולא קיבלתי.
ואז יצאנו לטיול.
ודיברנו בטלפון, והיא אמרה לי "תתפללי מאוד שאת לא בט'2. אני עוד לא קיבלתי מכתב, אבל אני בטוח לא בט'2. או ט'1 או ט'3."
אוקי, חזרנו במוצ"ש. קיבלתי גלויה.
שם המדריכה: ברכה. (ש"ב)
טוב, ואז התקשרתי או שהחברה שלי התקשרה ואמרתי לה: "המדריכה שלי היא ברכה."
ואז היא עושה לי: "אומיגד, אני לא מאמינה, לא מאמינה!!! יווו אני לא מאמינה!! ממש לא!"
ואני כזה: "דברי. ()"
היא: "את בט'2. אנחנו לא באותה כיתה."
וכל השיחה שלנו נמשכה ככה: "אוף. אני לא מאמינה. יאאא איזה באסה. אומיגד איזה באסה!! לא נכון!! זה לא אמיתי!! איזה מעצבן! אוף!!"
עד שמישי מאיתנו (לא זוכרת מי) אמרה: "יאללה, הכל לטובה. יהיה טוב. ובעז"ה יהיה לכל אחת מאיתנו הכי טוב בכיתה שלה." ושאר ניחומים מעין אלו...
וזהו.
ואחרי דמעות וכאב ואכזבה ובאסה, נרדמתי.
והבוקר של אתמול היה נורא מבאס.
עד שאמרתי לעצמי: "די, אביה. כל מה שה' עושה- רק רק רק לטובה." וזהו.

וקצת התנחמתי, (נכון? זוכרת שדיברנו והייתי קצת מחורפנת? )
וזהו. נזכרתי שהיא בעצם עוד לא קיבלה את המכתב, אז התפללתי קצת.
כי מה אכפת לי? תהלים לא יכולים להזיק.
והיום בבוקר, על הבוקר היא שולחת לי: "אביה, אנחנו יחד בכיתה. אני בט'2 "

פרקתי, תעשו עם זה מה שבא לכם.

 

אני גם הלכתי למקום חדש בלי חברים והיה לי אחי טוב בעולם! תמצאי חברות חדשות ובלי עוד אנשים מתאקלמים בתיל! בהצלחה! בתוח היה טוב!

זה קצת בעסה, אבל לא כזה נורא...

אני אישית ביקשתי להיות עם 2 חברות שלי בכיתה, ושמו אותי בלעדיהן ושיא ההתבאסתי וזה וזה ורציתי לעבור כיתה וכו'...  ועכשיו אני כ"כ מודה לה' שלא שמו אותי בכיתה המעפנה שלהם!!!

בקשתי 3 בנות חברות c הטובות שלי ושמו אותי עם אחת מהן... ובכלל ערבבו ת'כיתות בצורה מזה לא הגיונית... כמעט אפחת לא מרוצה..

א-ב-ל

ת'אמת זה לא כזה נורא... כי נמצאים ביחד בהפסקות,בהקבצות,במגמות,בפנימייה,כשמבריזים מהשיעורים וכו'...

ואצלינו השכבה כל הזמן ממש ביחד.... כאילו מתחלקים לכיתות רק בשיעורים...

אז זה לא כזה נורא.... תוכלי לראות את החברות שלך אח"כ... ולהכיר עוד בנות חדשות...

בהצלחה!

מה את אחלה בחורה תעשי לך חברות........

קצת לפני השמינית הבעיה נפתרה בכך שהותקן לי אינטרנט בפלאפון, אבל לפני כן - הייתי פשוט לבד. חלק לא קטן מהחבר'ה גם לא היו כאלה שרציתי להיות איתם בקשר.

אם את לא הולכת למקום שאת לא רוצה להיות חברה של אף אחד, אז הזמן יעזור לך...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות