כתיבה מדהימה כתמיד, של דוד גרוסמן, עלילה בלתי צפויה, גיבורים חמודים(במיוחד גבי!!!) גם דימיון לא רע...

תיאור של הדמויות חי ונושם כמעט...

משהו!! ספר חויה!!

יש כמה תיאורים אכזריים שדילגתי כמו הפציעה של הפרה ואולי עוד כמה... אבל בסה"כ די נקי...

קוראת ספרי גרוסמן ואוהבת ספרים חרדיים? איך זה מסתדר?

ולעניין:

אפשר לפרט קצת? כאילו בלי ספויילרים אבל להסביר מה העניין.

לאהוב משהו אחד לא מחייב לא לאהוב משהו אחר.

ולעניין (העתקתי חלק מהכריכה של הספר) : הספר מספר על ילד בשם נונו, שעולה על רכבת לירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה, במהלך הנסיעה הוא נקלע ל'חטיפה' ומשם למסע של פשעים קטנים ובמהלך העלילה הוא מגלה את הסיפור האמיתי של הוריו ושלו.

זה באופן כללי. ספר יפה, וגם אני תמיד מדלגת על החלק עם הפרה.

מי שקורא ספרים חרדיים קורא אותם כי הוא לא מכיר/לא רוצה להכיר סגנונות אחרים.

לא נתקלתי במישהו שאוהב קריאה מאוד, מכיר הרבה סגנונות ואוהב ספרים חרדיים.

וגם חלק מהספרות החרדית. (לא ספרות המתח ולא סיפורי גרוש- גרוש ולא גרוש בסגול)

מבין הסופרים הישראלים, דוד גרוסמן מועדף עלי במיוחד.

בס"ד.

מזה קשור? חוזה אני אוהבת גם ספרים של אסתר שטרייט וורצל, של אורה מורג ושל מי שחיבר את לב של דיו.. (אינלי מושג מה השם שלו...=]) חוצמזה, זה שלא אני אוהבת את כל החרדי, אני אוהבת חלק... וגם קראתי סה"כ רק ת'ספר הזה של דוד גרוסמן... חומצזה, אסור לאהוב כמה סגנונות???

והספר מספר על נונו.. ילד שעוד מעט ר מצווה שעולה על הרכבת ומגלה שם משו... שמוביל אותו למסע מטורף שהוא מגלה המון על עצמו... מסע פשיעה מטורף, בקיצור!!

ממ מומל!1

לא יכולתי להפסיק...

הזוי נורא.

בס"ד

התחלתי לקרוא את זה בכיתה ו' ופשוט השתעממתי וממש ניסיתי להמשיך

קיצור עברו השנים גדלתי התבגרתי והחלטתי לנסות אותו שוב...

בקיצור קראתי תספר הזה ורק באמצע אתה מתחיל להתחבר עליו (וגם לא..)

גולני- הספר מדבר על ילד שאמא שלו נפטרהוהוא חי עם אבא שלו והחברה של האבא

אבא שלו שוטר והוא לא מוכן לספר לבן שום דבר שקשור לאמא שלו ולמשפחה שלה

קיצור לבר מצוה שלו(הם חילונים אבל בכל זאת...)אבא שלו עושה לו משחק כזה לראות את בגרותו...

והעיניינים מתחילים להסתבך ברכבת בא הוא נוסע...

בקיצור אל תבזבז על זה תמאמץ בכלל...לדעתי כמובן..

וזה אחד הספרים שאני ממש אוהבת!!!

ואפילו הניק שלי על שמו..

זה ספר על גילוי זהות, והתבגרות, והוא כתוב כזה יפה שאיאפשר להפסיק (לפחות אני).

וגם אצלי אחד המועדפים הוא גרוסמן וגם אני אוהבת לקרוא גם ספרים של חרדים, ככה שיכול להיות כל מיני שילובי סגנונות בעולם.

או כמו שגבי, החברה של אבא של הגיבור וזו שבעצם מתפקדת כמעט כאמא שלו אומרת למנהלתזה לא ציטוט, בערך): לא כל הילדים באותה צורה. ויש גם ילדים זיגזג...

אחחחח איזה דמות מתוקה.(גבי)

ממליצה מאד!!!

בס"ד.

הציטוט הוא משו כזה "יש ילדים מרובעים ויש ילדים משולשים..ויש.." וכאן זוקפת גבי את אצבעה כלפי המנהלת "ויש ילדים זיגזגץץץ:

אם אנל'א  טועה זה הציטוט ה-כמעט מדויק..

אבל אני מבינה מה את מתכוונת - מצד אחד הוא מחובר למציאות, למקומות מוכרים, מצד שני מטורף לגמרי, וזה באמת מבלבל. אני בכל זאת אהבתי מאד, עובדות רק מפריעות לסיפורים מעניינים. 

הפסקתי כי התעייפתי לקרוא...

זה משתפר?

טוב, בעיקר מהו הספר ומה הוא בשבילך.
מוכנה לפרט?

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!