מפגשי פו"פ!!!

(אי זה נשמע נורא עם הר"ת האלו... ננסה שוב--- )

מפגשי רווקים\ות!!!

זה מפגשים חברתיים- או שיעורים- או טיולים- ויש עוד

בכל אתר  בכל עיר בכל יישוב רציני

ואפשר למצוא פרסומים עליהם בכל אתר או עלון-שבת

כבר היה מישו מהפורום פה שניסו להרים את הכפפה הזו ולארגן משו...

אבל ההיענות של הח'ברה הרווקים היתה דלה ומאכזבת-עד-מייאשת...

תיקח את העצה של עצמך ותתחיל להתחיל עם מי שאתה רוצה

והחברה לא כ"כ נפרדת..

איפה אתה חי? בנות דתיות קופצות משמחה בלב שלמישהו דתי יש בכלל אומץ לגשת אליה 

תלוי איזה בנות..

לא יודעת מה הסגנון שלך אבל רוב הבנות עם ראש קצת פתוח ישמחו

ב"חן וצניעות"

מה לא צנוע מה?!?!

מה אתה שורק לה ברחוב?! לא!

גד.

זה הענין, אני מאמין שיש לי את האומץ אבל פשוט אין הזדמנות.. אנחנו ממודרים היטב...

אני ממש ממש לא חושב שסתם אם מישהי עוברת מולי ברחוב זה מספיק..

צריך איזושהיא הכרות בסיסית, או אפילו פחות מזה אבל משהו... ואת זה - אין!

יש לי חבר ב"ה

אין לי דוגמאות כרגע אבל תחפש באינטרנט אני בטוחה שלא חסר

היא להסתכל עליו וברגע שהוא מחזיר מבט אז לחייך אליו.

אם הוא/היא מחייכים בחזרה, זו כבר התחלה נפלאה.

במקרים רבים הוא/היא מסובבים את הראש ואז צריך לחכות קצת. אם אחרי כמה שניות הם שוב מסתכלים אז יש כאן התחלה טובה.

אין מצב שאני מסתכלת עליו שוב"

זה מביך..

ממ הלוואי שהיו לי רעיונות בשבילך לאיך להתחיל אבל אין לי

אישיתתתת תמיד אהבתי את הרעיון של

בן: "יואו!"

בת:כן?..

בן:את נראית לי מזה מוכרת..

בת:וואלה?

בן:כן נו.. המלכת יופי הזאת..

זה הכי פלצני אך רומנטי שיש (:

*על בסיס רואים את הקולות- קול הנבואה - למי שהשעה עוד מוקדמת עבורו. 

לנורמאלים - זה פשוט נראה לי כל כך "לא דוס"  לדבר ולהתחיל ככה- ועכשיו גרמת לי להטיל ספק בשפיות שלי, יכול להיות שהטענות של אנשים על כך שאני דוס, יש בהן גרעין של חצי אחוז של אמת?

השפה שלך גבוהה מידי בשבילי להמציא עוד שיחה של בן מתחיל עם בת בסגנון ברוך

פנימה האדם חושב ומרגיש דברים עצומים ואז הוא פותח את הפה לדבר ויוצא:

"אה...."

והיא מרימה את הראש בביישנות, ושואלת אותו 

"כן?.."

והוא מביט בשעונו ופולט:

"אה מה השעה?"

סתם, כוונתי היתה כל הרעיון של "להתחיל" עם בנות. זה פשוט לא תופס חלק בעולם שממנו אני בא. אין לי משהו עקרוני נגד זה, וגם לא ממש מהותי (איך אני רואה את הפשקווילים). אבל אני לא רואה בחורי ישיבות עושים את זה. 

אם כי, אין ספק שיש בזה צד יפה. 

אני לא מתכוון לאמת האובייקטיבית אלא לאיך שאני מרגיש.  איך לומר- מפגשי פו"פ נראים לי רע, ממש רע. והרבה יותר לא טבעיים..

חוץ מזה שאני אבלע את הלשון ברגע שאכנס לארוע כזה, ושלא אצליח להקשיב לרצון שלי בכלל, זה נראה לי קצת זול כזה..  (הי, לא להתנפל כולם ביחד!)  הרבה יותר לא אמיתי וטבעי ממה שצריך להיות.  ובכלל, כל הדברים האלה הם לבני 30+ וזה נשמע לי מה זה לא זה..  לא רוצה להגיע לזה... עדיף לי אלף בליינד-דייטים מזה!

    בקיצור, אנחנו מעוותים על כל השכל, אנחנו בדרך מעוותת והאווירה היא שזה מה שהתורה רוצה!!!  וזה לא, לא יכול להיות!!!   

אמת!

טבע!

פשטות!

בלי להסתבך, חבר'ה!

או פשוטים, תלוי בנק' ההסתכלות... וכמובן שעם הזמן , כשכבר נמאס, הכל נהיה יותר מעצבן.

קבל זעקה מפורום אחר שמשתייך לציבור קצת שונה מציבור הגולשים כאן:

"זעקה!!!

די!!!

זה כל כך לא נכון, כל כך... אין לי איך לבטא את זה אבל זה כל כך לא!!! זה כמו לשמוע מוזיקה מהממת ורק אח"כ לגלות שהמילים שהוצמדו לה מזעזעות(ותודה למי שיביא דימוי מדויק יותר). למה אני נפגש עם בחורות, מתלהב מהן, הולך איתן למסיבות וכבר נחשב חבר שלהן בעיני החבר'ה ורק אז אני מגלה את כל הדברים הבסיסיים שהייתי צריך לדעת בשבוע הראשון להיכרותינו.

למה אני צריך את כל הבילבולי שכל שמסביב אם מה שאני רוצה זה להכיר ת'בחורה באמת?..."

תמשיכו לבד ת'מונולוג, אני עייפה!

בקיצור- אני מבינה את המשבר ואת הבאסה, אבל דרכי ההיכרויות האחרות (כמה שזה דוסי לומר את זה) הן לא יותר טובות,לא יותר פשוטות ולא חוסכות עוגמת נפש ותיסכולים. אז תתעודד!!!

זה לא במקרה דומה... המצאתי תגובה מתוך תחושות שאני יודעת שקיימות בציבור שיש לו דרכי היכרות שונות משלנו... סליחה שהטעתי...

מה, דרך שיחה של שתי דקות עם חברה שלה?

תאמיני לי, מהפנים של אדם, ממה שהוא משדר, אפשר לראות את הדברים שהכי חשובים לך.  ואם מישהי נראית לי מתאימה, ויש לה חן שבעיני הוא מוצא חן, אני מאמין שזה שיקוף של פנים הנפש, וזה שווה פי אלף מכל הבירורים שבעולם.  יש בזה משהו שמורה הרבה יותר על התאמה מאשר שחברה שלה אמרה לי עליה שהיא "ממש מקסימה וכו' וכו'".  מחילה על הציניות.  אל תתני את עבדך לפני בן בליעל, כי מרוב שיחי וכעסי דיברתי עד הנה.

אותה באמת, אמרתי שיש בזה עניין. כן, יש דברים שלא רואים בפגישות ובאסה  לגלות אחרי.

אני מסכימה לגבי העניין של הראייה, מציאת החן ושיקוף של פנים הנפש, אבל, הי, אתה לא מתחתן איתה אחרי הבירורים...(אני מקווה).

באופן כללי-נשמע שאתה בתחושת דיכי כזו.

זה יעבור מחר.

נ.ב. נחמדים הציטוטים התנכיים שלך...

אז בעז"ה, בקרוב אצלך...

ואת סגורה על ה'מחר'? 

זה גם לא כ"כ בהגדרה של דיכי.  זה פשוט תחושה רעה שנמצאת בי המון זמן וזה לא סותר בדרך כלל מצב רוח טוב...

יום שמח לכולם!

כמו שנאמר "ואם לא מחר, אז מחרתיים..."(נעמי שמר, נראה לי)

ואם לא מחרתיים, אז...

יום שמח גם לך!

ואז מה יש לי לעשות שם?

גם אני נורא רציתי שכך זה יהיה, ויש בי עד היום צער או צביטה בלב על כך שלא קידמתי או התחלתי קשר עם מישהו שמצא חן בעיני לפני כך וכך שנים... (אפילו שאני נשואה באושר למישהו אחר...) ואני מכירה זוג שהכיר כך- בצורה טבעית ואמיתית וזה באמת היה החלום שלי גם.

אם זה מזדמן- אני חושבת שאל לך למנוע את עצמך מלפנות לבחורה ודווקא זה נראה לי מפרגן מאוד ואמיתי מאוד, כמובן אם הכל נעשה באופן הצנוע והעדין כפי שהזכרת. אני חושבת שאין בכך בהכרח התרשמות מחיצוניות בלבד, אלא מחיצוניות שמבטאת התנהלות, אופי ופנימיות.

אבל מה לעשות ולא תמיד מזדמנות לנו סיטואציות כאלו.... יש לראות גם באנשים המציעים הזדמנויות ...

ובת'כלס- בסוף זה לא משנה איך הכרתם. אם זה זה -  חוץ מהעובדה שהסיפור לנכדים יהיה פחות מעניין...

אם זה זה- היא תאהב אותך באמת בלי קשר ל"מערכת" גם אם בסיס הקשר הוא בדרך של "הצעות".

קשה לי להתחבר לקושי שאתה מבטא ולשחיקה, ולמיאוס, כי לשמחתי לא חוויתי אותו על בשרי, אבל אני כן הייתי רוצה לחזק אותך. אולי אתה צריך הפסקה קלה???

דרך אגב- גם אצל חילונים רוב ההכרויות נעשות ע"י אדם שלישי.

ויש הרגשה שאתה ממלא תפקיד שהוטל עליך "מגבוה", אבל נתפר הרבה מעבר למידות שלך..

מה לך ולמערכת המשומנת הזאת?

ככה לא הייתי רוצה להתחיל חיים חדשים.

אני גם יודעת מהיכרויות אישיות שכך בנות דתיות מתחילות לפתח קשרים עם חילונים. הפשטות, הטבעיות.

החופש לנשום בלי מכונת חמצן מושגחת, בלי כבלים ועמידה על המשמר.

באשמתנו הכנסנו את הטלווזיה הביתה .........ונחשפנו לעולם המערבי

נחשפנו לשחקני הוליווד ורצינו להיות כמותם

נחשפנו לרצות את היפה ולא את הראוי

את החיצוני ולא את הפנימי

ולכן...........ברגע שאנחנו מגיעים למפגש אנחנו מחפשים את מה שראינו בסרט של אתמול או בטלנובילה האחרונה

אם לעומת זאת הייינו כולנו שומרים על טומאת העיניים ולא נחשפים לעולם הבנות והבנות לא היו נחשפים יותר מדי לעולם הבנים

אז הראשון שהיו מציעים לנו היתה נפתחת איתו אהבת אמת.

כפי שראינו בדורות הקודמים שהיו לוקחים איש ואישה והיו מתחתנים בלי שום בעיות

לעומת זאת היום אנשים מחפשים ולא יודעים מה הם מחפשים......רצים ולא יודעים אנה

טבע האדם זה להימשך ליופי זה לא קשור לטלויזיה!!!!!!!

תפסיקו להאשים גורמים חיצוניים על הרצונות שלכם

הרצון הטבעי והבריא שלנו בא מהטלויזיה?

אפשר לספור על אצבעות היד את שעות הטלויזיה שלי בחיים (לא כולל מונדיאל), ובערך כמספר הזה סרטים שראיתי.  זה לא קשור להוליווד.  זה מה שהנפש רוצה בצורה הכי טבעית ובריאה שיש. 

זו לא הנקודה.  פשוט שיטת הבליינד דייט היא עיוות ממוכן לשירת הנפש.

    נכון שלפעמים פוגשים מישהו/מישהי שמוצא/ת חן ואז זה זורם נפלא.  אבל עד שמוצאים... וכל כך הרבה קורה שאנו משכנעים את עצמנו שמצאנו וטיפה מתעלמים מהנפש, ומנסים למצוא את הסיבה ש"לא הולך" בנו... כל זה לא נכון ולא אמור לקרות!

כשארגנו מפגשי פורום הייתה הענות דלילה.

אין מה להאשים את ה' אלא את עצמינו

ההורים מסננים את הבלתי מתאימים וכך מונעים עייפות חומר גדולה, חוסר יכולת ליצור קשר מרוב דייטים ועוד הרבה מרעין בישין??

הקושי הוא לא בלפגוש את אלה שלא מתאימים.  זו פשוט הדרך.  זה נראה לי כל כך לא נכון!

מציעים לי מישהי.  אידיאלי - אני לובש מכנסיים והיא חצאית אז כנראה זה מתאים.  היא בחורה טובה - באמת!!!  אבל אני לא רוצה ככה להפגש!  אני רוצה לשיר את שיר הנשמה שלי ולא למכן אותו עם צלילי מקשים של הפלאפון... עדיין לא מצאתי דימוי יותר טוב אבל הדימוי הזה מוצא חן בעיני יותר ויותר! 

אפשר לעשות מפגש פורום נוסף?...

אתה צודק מאה אחוז.  אלו פשוט הרגלים ותסביכים ישנים...

ומשעשע כי גם זה קשור לגמרי לחזרה לטבעיות הפשוטה והבריאה שאיפשהו כדתיים איבדנו. 

גם "אבא" זה שם חיבה. ואומרים כך בגלל הכבוד.

התלוננת שממציאים שמות תחליפיים לה', אז אני אומרת לך שזה מפאה הכבוד.

כמו שלאבא שלך, אתה קורה אבא, ולא בשמו הפרטי.

אין לי מושג מבחינה הלכתית אם זה בסדר או לא, ואני גם לא נכנסת לזה...

אני רואה את הקשרים בחיי שהתחילו בהכרות טבעית.

איזה סיבוכים, ערפל, כלום לא ברור, מה הכוונות, מי רוצה, מה רוצה, מה השלב הבא.

היתרון הגדול של הדייטים הרגילים בעיני הוא הסדר הטוב. המטרה ברורה. הפרטים הרלוונטיים בד''כ תואמים איכשהוא. ברור מי מתקשר, מתי, וכו' וכו'.

ואני אומרת את זה בתור מישהי שהייתה בדי הרבה דייטים ונמאס לה, כן? נראה לי שאף פעם לא היה לי משהו שכל כך קשה לי לעשותו... ועדיין, עם כל הבאסה- אני חושבת שהיתרונות גדולים מהחסרונות.

לי ניראה שתסבוכים חילוניים, מהעולם המערבי הרבה יותר גרוע.

למרות שזה ניראה עם סוף רומנטי בטירוף.

אגב, לא צריך להתאמץ בכלל,  רק להסתכל על אחוזי הגירושין בכל תרבות.

קראתי את מה שכתבת ואני ממש ממש מבינה את התסכול. גם לי זה עבר כמה וכמה פעמים בראש. אנחנו כאלה כבדים לפעמים... מה לעשות?

לא קראתי שום תגובה בשרשור כי אני חייבת לרוץ

רק רציתי להגיד שהתגובה הראשונה שצעקה(במקביל לכותרת "זעקה";) בתוכי היא-

תתפלל על זה. 3 מילים פשוטות כל כך. ה' ממש מחכה שתתחנן אליו. אני מכירה מישהי שביקשה מה' פעם משהו דומה, תעשה שהוא ימצא אותי! שאני לא אצטרך להתבחבש בדייטים למיניהם. והיא הכירה אותו באוניברסיטה כמה נפלא...

תגיד לה' שאתה רוצה למצוא מישהי בצורה טבעית ולא בתסבוך כמו שאתה מתאר...לתפילה שיוצאת מהלב יש כח עצום.

וזהו נראה לי.

תפילה זה הכי הרבה שאפשר לעשות- וזה הרבה

איך זה להיות כל כך נון קונפורמיסט כשאתה בעצם בדעה הקונפורמיסטית, אה? סתם, זה לא בגלל זה.

"בליינד דייטים" זו שיטה מעולה. חוסכת את הלא קשורים מהבחינות החשובות, מונעת קשרים לא בריאים לפעמים.

בליינד דייט נותן יותר סיכוי לבחור עם פחות אומץ ולבחורה עם פחות יופי.

הוא מתנהל בצורה נחמדה ולא לחוצה. יש כללים יחסית ברורים וכל אחד יודע פחות או יותר מה לעשות.

יש הרבה תקופות בחיים שאין הזדמנות להכיר באופן טבעי בחורה דוסית בצורה יותר רצינית ממראה הפנים שלה.

ולתגובות קצרות לטענות פותח השרשור:  א. לברר זה לא איכס. זה חיוני וטוב.  ב. "לאהוב בצורה אמיתית ופשוטה" - טוב אני לא מגיב על טענות שנובעות מסרטים הוליוודיים...  ג. אמר- לא להתחפר בשאלות לא לתסבך תסבוכים דוסיים - למה לא ?! למה לא להתרכז במה שחשוב לנו בחיים? 

א. לברר - הרבה פעמים זה איכס - (הדברים שהם מספרים..) מצד שני, הרבה פעמים מקבלים אחלה רכילות. 

ב. אני חושב שכוונתו היתה שונה, אבל נקבל את הפירוש שלך - למה זה גם אחלה דבר, מה יש לך נגד הוליווד, ואם תגיד תרבות המערב, אני...

ג. הוא צודק, לפעמים אני פשוט רוצה להביט באיזה סופה מתקרבת, ולא רוצה בכלל דיבורים (מאידך, נראה מי יצליח להשתיק אותי).

תקשיב לדעתי כל הקטע שלו נכתב מתוך רגש אחרי תקופה של דייטים לא מוצלחים- בסה"כ זה מובן מאוד, וכמובן מי לא חווה רגשות דומים אחרי דייט לא מוצלח במיוחד. ורגש, יש להתייחס לזה כרגש- ולא לדרוס את זה עם שיני טרקטור שכלי רציונלי. 

ומשפט חכמה לחיים:

"בליינד דייט זו הרפתקה, לפעמים אוגרים גדולים וירוקים מועכים אותנו, ולפעמים מצילים נסיכות" 

ולוקח הרבה כוחות.

אבל..

בעז"ה

כשאשתך תבוא

אתה פתאום אחרי לא יודעת כמה זמן תשים לב שאתה כבר לא ב"דייטים", אתה כבר יותר בזרימה, בטבעיות בחיים האמיתיים.

ואחרי החתונה בעז"ה, עוד יותר.

אומרת את זה בתור אחת שהסתובבה בדייטים והתייאשה ופתאום - הופס!! מישהו שם למעלה החליט להעביר אותה אגף.

זה שלב.

שלב מעצבן וקשה ולא פשוט.

אבל יש עוד שלבים אחרי בעז"ה.

והלואי, שה' ישלח לך את שלך (ולכל מי שצריך) בדרך שהכי טובה לך!!

בקרוב ממש!!

זה כ"כ ניראה שהזוג שמתאהב בצורה פשוטה ניראה מלכתחילה כמו כפפה ליד, כי "למה צריך לבדןק, או לברר?!".. עד שמתברר שליד שמתחת לכפפה חסרים כמה אצבעות, ומה שמנע זו הרטיה שהייתה על העניים בזמן ההתאהבות, ועכשיו זה קצת טוו-לייט..

קיצור, גם עם תסביכים דוסים אפשר להתאהב בצורה טבעית, ולא פחות חשוב, גם פקחית...

אהבתי את הנקודות הטובות שהעלית בקשר לבליינד-דייט.  אבל בקשר לתגובות..

א.  לברר זה איכס.  עניין של הרגשה. זה חיוני, לעיתים גם טוב, ואף פעם לא ייתן אינדיקציה אמיתית על האינטראקציה שתהיה/לא תהיה  (וואו, אינדיקציה ואינטראקציה במשפט אחד.. נשמע אינטלגנט יותר מידי)

ב.  עובדתית- לשמחתי לא ראיתי כמעט סרטים הוליוודיים בחיים.  כך שזה באמת לא נובע מזה, זה נובע מהרגשה טבעית ופשוטה.

ג.  לא יודע.. אני רוצה לאהוב לא כי הגעתי למסקנה שצריך לאהוב אחרי התחפרויות והסתבכויות אלא פשוט כי יהיה בא לי לאהוב!

אפשר להתווכח, אפשר לומר שהשיטה הזו היא הכי פחות גרועה שיש במצב הנתון, אבל אי אפשר לומר שזו השיטה האידיאלית.  לא רוצה להאמין שכך יהיה בימות המשיח (כמובן, אלא אם כן דייט כושל זו הפרשנות האולטימטיבית ל"ונמר עם גדי ירבץ").

תמתין בסבלנות עד שבגיל 60 פתאום תיפגשו בסיור פנסיונרים וייווצר הקליק המיוחל???

אני לא יודעת בן כמה אתה, ואלו סרטים רצים לך בראש, אבל אני התחתנתי בשיטה "הדוסית הדבילית " (מצטטת מן הפנינים שנשמעו אצל קודמי):

הציעו לי המון- סיננתי רק את הרלוונטיים (בבירורים הכ"כ נוראיים, לדבריכם, התעסק אבא שלי) וכך בא בחשבון רק מי שממש מתאים לי מבחינת שאיפות ,רמה דתית/ לימודית/ רוחנית ועוד, ועד שעשיתי את כל המיפוי- נפגשתי איתו, (הבחור הראשון שלי ואני הראשונה שלו), מיד מהתחלה היה ברור שיש על מה לדבר (ולא על סמך פנינו היפות ופערים בלתי ניתנים לגישור)- והלב ממשיך בעקבות ההתאמה- וחסכנו המון כאבי לב על ניסוי וטעיה שלפעמים נמשכים עד שנות השלושים....

(אוטוטו בר מצוה לנישואינו.....)

מכיוון שהחיים האמיתיים זה כאן, ואתה לא נוסע בכל קווי האוטובוס בארץ עד שתפגוש אותה ותתאהב בה במבט הראשון, כדאי לנחות אל עולם המעשה ולעשות כלי בדרך הטבע למציאת האחת והיחידה.....

בפועל, הרבה אנשים אין להם את היכולת לברר ולסנן בצורה כזו.

אין להם אבא שלוקח חלק פעיל.

להרבה מהם אין הצעות.

אין את הבגרות המספקת בשביל לברר וכו...

לדעתי, חלק גדול מהכאב ראש- זה תהליך ההתבגרות.

כמובן שזה נהדר להגיד לנער לצאת מסרט- אבל אין לו מושג על מה אתה מדבר.

לה"ו

שזכית שהראשון שלך הוא המיוחל, אך לצערי זה לא מראה שום דבר...

*זה שהוא היה הראשון זה לא בגלל כל הברורים-אלא בגלל שכך החליט הקב"ה!

*אם בגיל שלי אני אעשה את כל הברורים הללו את יודעת מה יאמרו עלי? שאני בררנית!

*הדברים שנאמרו הם מתוך כאב שאשרייך שאף פעם לא תחושי אותו!

*ואנו כבר לא בני 18 ועד עכשיו ניסינו רק בשיטה "הדוסית הדבילית" (לציטוטך) והרי לפנייך התוצאות-לא מרהיבות במיוחד, בעיקר הרבה חבר'ה עם לב שבור!

בקיצור, ההמשך בשיטה הרגילה כפי הנראה ימשיך אך לדעתי לא צריך לחשוש להיות לפעמים קצת נועז (בגבולות הצניעות והתורה כמובן!)

כל הטוב ושנזכה רק שמחות וישועות!!!

היית לי לפה!

היית לי לפה!

אז אולי לא כולם עם הראשון, אלא השני/ שלישי/ רביעי  - אבל לא השנים הארוכות וחסרות התוחלת של לצאת סתם ,  עם כמות מטורפת של בני זוג, עם מישהו בכלל לא מתאים ולא קשור, ולבזבז כל פעם כמה חודשים  וכמויות עצומות של אנרגיה בשביל להבין את זה!!!!

ואם בבליינד דייט זה לא עבד- תחכו לפגיעת הברק שאולי אי פעם תיפגשו באקראי ותתאהבו??

ואם אתם משתי קצוות הארץ ואין מצב שזה יקרה באופן  טבעי??

סימן שצריכים יותר להשקיע בשיטה "הדוסית הדבילית" המסננת  את המתאימים, וכך, בדרך הטבע יש סיכוי שזה יקרה!!!

שעתים נסיעה...

ישנם דברים שמקובלים שאינם רעים בהכרח אבל מנהג טוב, אין חובה להיצמד לזה, אבל מאידך לפעמים כדאי. 

כמובן שלא תעשה משהו נוראי וטרגי רק בגלל שהחברה דורשת.

בסה"כ לא זכור לי מנהג מגונה של הציבור הדתי לאומי נושא, ומאידך גם אין ממש חוקים אמיתיים, משום שזה מאוד תלוי באנשים עצמם.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.