מלאך המוות הגיע ראשון, כהרגלו. הוא סקר במבטו את הלשכה הסודית שבמדור השישי בגיהנום. היא היתה ריקה למדי. "שוב אני היחיד שמגיע בזמן", סינן בכעס, "לכל הרוחות והשדים".
"לקרוא להם?" שאלה אותו המזכירה. "חשבתי שאמרת שזאת ישיבת חירום, בפורום מצומצם..."
מלאך המוות לא התייחס. "תעשי קפה", אמר, שתי כפיות רעל"
כעבור מספק דקות כבר ישבו סביב השולחן כמעט כל בכירי הגיהנום, ומלאך המוות פתח את הישיבה בקולו הרועם. "רבותי, כזכור לכם, החלטנו בישיבה הקודמת לנסות תכנית חדשה שתסייע לנו להשתלט על העולם, במקום התכנית הלא-מוצלחת שלפיה פעלנו עד כה. הניסיונות לשתול בכדור הארץ סוכנים שלנו, החל מפרעה, דרך אנטיוכוס ועד לגרגמל, כשלו בזה אחר זה. כעת אנו מנסיים ליישם את הרעיון שהציע חברנו הייאוש: במקום לשתול רשעים חזקים, נייאש ונחליש את כוחם של האנשים הקיימים, וכך נוכל לשלוט בעולם באין מפריע. כולכם הכנתם דו"חות על יישום התכנית בשטח?"
"אל תדאג", אמר אשמדאי, "הכל בשליטה. התרבות החדשה שפיתחנו הולכת ומתקדמת. הקניונים והמותגים צוברים תאוצה, והכנסנו גם לטלוויזיות כל מיני תכנים שיעזרו לצופים להתייאש מתיקון המציאות שמסביב, או לשכוח ממנה לגמרי ולשקוע ב..."

דפיקה בדלת קטעה את דבריו.

"מה זה אמור להביע?!" נזף מלאך המוות בשטן שנכנס פנימה. "לא די שאתה מאחר, אתה גם מעז לדפוק בדלת?!"
"ועוד באמצע הדיווח שלי", הצטרף אשמדאי. "שיקח אותך האופל!"
"למה תמיד אני?" הגיב האופל בכעס.
"מצטער על האיחור", אמר השטן והניח את קלשונו על המתלה שבפתח הלשכה. "זה עתה שבתי משוט בארץ ומהתהלך בה. המצב פשוט נורא, אל תשאלו מה ראיתי. אירגוני חסד, מבצעי התרמה, פעילים חברתיים... אמרת שהתכנית החדשה חייבת להצליח. איך אתה מסביר את זה?"
"איך אני מסביר?" שאל מלאך המוות. "השד יודע למה!"
"אה... טוב, האמת היא שאני יודע..." גמגם אשמדאי במבוכה. "ובכן... שכחתי לספר לכם על בעיה קטנה. עם רוב המבוגרים אנחנו די מסתדרים. הם צריכים לעבוד לפרנסתם, והראש שלהם די מקובע ורציני. גם הילדים לא מהווים סכנה, אבל עדיין נשארו הרבה בני נוער אידיאליסטים הצלחנו לנטרל את חלקם באמצעות טלויזיות ומועדונים למיניהם, אבל עדיין יש הרבה מתנדבים, ותנועות נוער... אני לא יודע מה אפשר לעשות נגדם..."

שתיקה מביכה השתררה בחדר. שוב נשמעה דפיקה בדלת.
"מה זה הנימוס הזה היום, השתגעתם?!" הרעים מלאך המוות בקולו. האיש שעמד בחוץ פירש זאת כ"יבוא", פתח את הדלת ונכנס פנימה. "שלום, מצטער על ההפרעה. קוראים לי בני. במקרה עברתי במדור שמתחתיכם כדי להדפיס את הספרים שלי, ושמעתי את הדיון שלכם, ובפרט את השתיקה המביכה. רק רציתי להגיד שאין לכם מה לדאוג, הנושא בטיפול".
"מה זאת אומרת?" התעניין האופל.
"אנחנו עובדים כבר הרבה שנים על פיתוח ´התכנית להסחת דעתם של בני הנוער מהאידיאלים ומהמציאות שסביבם´, או בשמה המקוצר: ´בגרויות´. הרעיון הוא פשוט: שכנענו את בני התמותה המבוגרים, לקבל אנשים לעבודה או ללימודים האקדמיים על-פי ´תעודות בגרות´, שמשקפות ידע, כישרון, יכולת חרישה, טחינת חומר וכיוצא באלו. מבוגרים רבים קנו את זה, משום מה, וכך, לפחות במשך חודשיים-שלושה, בני הנוער נאלצים לנטוש את האידיאלים לטובת הבגרויות".
"זה נשמע די מסובך", אמר השטן.
"נכון", אמר בני, "סיבוכים הם המומחיות שלנו. שכרנו עובדים מיוחדים שישבו במשרד החינוך וימציאו תוכניות חדשות מדי שנה, כדי שהמבחנים ילכו ויסתבכו. בסופו של דבר, כל המדריכים, הפעילים והמתנדבים שדיברתם עליהם, משתעבדים לנוסחאות, טבלאות וסיכומים"
"כל הכבוד", אמר מלאך המוות, "אבל תגיד לי, באמת שופטים אנשים בכדור הארץ על פי פיתרונות של תרגילים מתמטיים?"
"על זה אני כבר לא יודע לענות", אמר בני, "זה ירד במיקוד".


אריאל הרים את ראשו מהספר. שוב הוא נרדם באמצע תרגיל בגאומטריה. הוא הביט בשעון. 20:00. אריאל ניסה להיזכר מאיפה השעה הזאת מוכרת לו. אה, הוא אמור ללכת עכשיו לישיבת צוות בסניף. אפילו דף הנוסחאות המונח לפניו, והמחשבון שלצידו, לא יכלו לעזור לו לפתור את השאלה הכי קשה: ללכת לסניף, או להמשיך לחזור על החומר?

כתב: חיים אקשטיין, גבעת שמואל"

למי שלא הבין: בני=בני גורן..

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים