מי שרוצה לחשוף את עצמו - עניינו.

מהוירטואליות..

וגם אם אתה לא חושף את עצמך, אתה יוצר איזה שהיא דמות כאן, אנשים מכירים אותך (במוכן מסויים)

ואני מרגישה, לא יודעת, שגם שאני מתוך הכינוי הזה למשל יש את ההתלבטות הזאת אם לכתוב או לא..

כאילו חשש כזה שאנשים יגידו דברים הפוכים משלי וירמסו את מה שאני חושבת..

אם את רוצה שיכירו אותך או לא.
וחוץ מזה בקשר לתדמית שבדר"כ יש לניק...
ככה זה. אין מה לעשות.
יש כאן הרבה אנשים שבדיוק בגלל זה יש להם כינוי נוסף, שרובם כאן לא יודעים עליו וככה הם יכולים לומר את מה שבא להם בלי בלי שהם כל הזמן יחששו מה יאמרו שאר החברה וכו'.

אבל אני אישית לא רואה בעיה שאנשים יסתרו את מה שאני אומרת,
זה הגיוני בהחלט וישמצב כזה.
אם אני בטוחה בזה, וסגורה על עצמי, אז מה הבעיה? הגיוני שלא כולם חושבים אותו דבר.


[אם נגיד, אנשים שאת מכירה במציאות [במציאות ממש, ולא שהכירו מכאן!] נמצאים כאן ויודעים שזאת את, הייתי מבינה את הפחד שלך... אבל ככה, כשהרוב כאן וירטואלים זה בסדר גמור לדעתי]

מה שאני כותבת אני מאמינה בו. לא מעניין אותי מה חברי [אתם בעצם... סליחה אם אתם נעלבים...]חושבים על זה.

אני לא חושבת שיש במה להתפדח...

חוצמיזה. תמיד אפשר להחליף כינוי/ להוסיף כינוי או מלכתחילה לא לחשוף את עצמך!

גם אם את הכי חסויה שאפשר, את תמיד תכתבי מה שאת חושבת, ולכן אכפת לך מה מגיבים, כי לא משנה מאחורי כמה כיסויים, את תמיד את..

ולכל אחד לא נעים שמייבשים אותו ולא מגיבים.

רק צריך שזה לא יבוא ממקום של חסר שהחברה צריכה למלא, ז"א שלא תהיה תלות בתגובות, כי זה יכול להיות לא נעים..

תהיי שלמה עם מה שאת כותבת, ופחות יהיה אכפת לך מהתגובות.. 

אני מקווה שלא כועסים על זה,פשוט יש דברים שלא בל לי שאנשים שאני מכירה ידעו..! יש רק בודדים שיודעים עליו..

זה ממש נראה פורום משפחה, לפעמים אנשים קוראים פה בשמות אמיתיים אחד לשני.ואווירה כזאת טובה, ונראלי בגלל זה באמת אנשים פה יותר מדי נחשפים, שמות אמיתיים, גיל, משפחה, פרטים על עצמם וזה מה שיוצר אחר כך את המצב- שרוצים להגיב, אבל לא מעיזים!

טוב, אני לא אומרת שעכשו הפורום הזה יהפוך להיות לא משפחתי כזה,(וגם אין אפשרות להפוך אותו לכזה )  אבל מצד שני-

תכבדו מי שלא רוצה להגיד עליו פרטים אישיים. ("נוווו מה הבעיות שלך להגיד בת כמה את?? זה לא שאני אדע עלייך אחר כך פרטים מזהים!"  )

לוידעת כמה עניתי עלמה שאמרת, אבל לפחות סופסוף רשמתי הודעה ראשונה..

בהצלחה לכולם!

זה כן מונע ממני להיות פה באופן מוחלט (למשל, למרות שאני מאוד רוצה - אני לא יכולה להכנס לדף בפייסבוק), אבל מצד שני - אני חושבת שצריך להפריד בין העולם הוירטואלי לעולם המציאותי.

בזכות ההפרדה, קל לנו יותר לא להשאב לעולם שפה.

להמשיך להשקיע את עיקר מרצנו בקשרים המציאותיים (והאמיתיים), לשמור על גבולות (כשיש פעילות חברתית - ברור שהולכים אליה ולא נשארים בנוג"ה!) וכו'.

מצד שני, כמו שאמרת, לא כל החברות והמכרים שלך קוראים אותך (אף על פי שכ-ל המשפחה המורחבת שלי יודעת, וגם די הרבה חברות...).

אני לא מגיבה כי אנשים מכירים אותי...

ואני סתם לא מרגישה חופשית לפתוח שירשורים וכאלה...

(וזה לא שאני חדשה כי אני כבר הרבה זמן פה, נראלי יותר משנה..)

בס"ד

רק חברה.. (E לא A...)

במילא כל מה שיש לי לפרוק או לשתפ ואני לא ורצה שיידעו אז לחברה בגיל הזה אין מה להגיד לי..חחח

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות