היה לי היום מפגש באולפנית שאני לומדת בה שנה הבאה (שבמקרה מתחילה עוד יומיים)..קיצור אני עם 6 בנות בכתה שאני מכירה.. אבל לא יודעת..אני ממש מבואסת...לא קבלתי את מי שבקשתי..עכשיו זה לא שהבנות שאתי אני לא אוהבת אותן או משו..זה פשןוט שאני רצתי שיהיו אתי חברות יותר קרובות...
ובכלל אני מרגישה זוועה כזה..
זה בעצם התחלה של סוף. כאילו עכשיו אני מתחילה ארבע שנים שכשהן יגמרואני יעזוב ת'בית בעז"ה וזה..וכאילו קשה לי עם זה..
הכל נראה לי כ"כ מאיים. פחות בקטע של הלימודים,החברות,וכל זה כאילו גם,כי אין מה לעשות זה מלחיץ..אבל יותר בקטע של להכנס לעולם הזה..כאילךו היה נוח להשאר בתמימות הזאת של הילדות,זהו כאילו עכשיו עוברים תשלב הזה..
אני כותבת את זה ונאנחת..לא ספרתי כמה פעמים נאנחתי היו.
זה כ"כ קשה לי.כ"כ אין לי כוח להתחיל עכשיו שנה חדשה. כאילו להכנס עכשיו לכל הסחרור חיים הזה. כאילו הכל יהיה פתאום כ"כ שונה..וכמה זה כבר ארבע שנים?לא הרבה בכלל..זה יעבור מהר..ואח"כ גם כן הכל ירוץ..
ואני יודעת שזה לא טוב להתחיל הכל ככה. בבאסה כזאת,בלי כוח,בלי התלהבות.וגם כל הקטע הזה שלא קבלתי מי שבקשתי..
אני סומכת על הקב"ה שהכל לטובה,אבל הקושי נשאר.
