להשתדל מאוד לא ללכת לבד אלא עם חברה ולהיות ביחד כל הערב, לסכם על זה בבירור קודם. כדי שלא תיקלעי למצבים האלה. אם אין עם מי ללכת הייתי מציעה לבוא מאוחר משהוא כמו בשעה 10 לאחל מז"ט לעשות סיבוב אחד ולהיעלם. כ"ט

מזל שמצאתי טרמפ אחר, אבל הוא יצא גם לקראת הסוף. חשבתי לנסות לחזור לבד, אבל לא הכרתי את האיזור בכלל.

זו הבעיה גם..שלא הכרתי מישהו שהולך לחתונה הזו.

האם בפעם הבאה במצב כזה, לא להגיע? כי אם הייתי אחת שממש יודעת לשמח חתן כלה, לארגן מעגלים וכו', הייתי מרגישה צורך לבוא. אבל כשאני לא כזו, אז אולי באמת בפעם הבאה במצב כזה שאין לי איך לחזו ואני לא מכירה איש, פשוט לא ללכת ולהרגיש עם זה בסדר ושזה לא בריחה?

מרגישים את הרצון שלך לשמח ולשמוח בשמחתו של הזולת, באמת, גם אם לפעמים את לא מרגישה ככה..

אז אין לי יותר מדי עצות, חוץ מזה שאולי תנסי לחזק אצלך את המקום של- מה זה להתחתן, וכמה טוב להם שהם בנו בית והתקדמו עוד שלב בדרך לגאולה השלמה.. אפשר ללמוד על זה קודם, ואפשר סתם להתבונן ולנסות לחוש איתם את החוויה של המציאה, והשמחה הגדולה כהתרת הספקות, שהם מצאו אחד את השני, בפשטות..

ובקשר לתפלה- יש נוסח של תפלה- לשמח חתן וכלה, וגם תפלה על הקשר שלהם שיתקיים לעד ויבורך משמים, את יכולה להשיג לך אחד כזה ופשוט לומר את זה מתוך הכתוב, ולכוון את עצמך להתעמק במילים ולחשוב עליהם, ואז תראי שבע"ה הן יאירו לך, ומתוך המחשבה הזו- תשתחררי לבקש בקשות, גם בשבילך- וזה בסדר גמור, וטוב שכך- גם חתונה וכל דבר משמח אמור לקרבנו אל השם יתברך ואל הרצון שלנו בזה- וזה מעולה.. וגם- לבקש על כלל ישראל.. וכשמתפללים על זה- ובאים בתחושה שאני רוצה לשמח אותם, אנא אבאלה תן לי את הכח לכך- ה' עוזר, ממש, ונותן את הכוחות לשמח...

(בלנ"ד אעלה את הנוסחים, יש לי אותם- ומוזמנת גם להזכיר לי באישי..)

שה' יברך אותך ויאיר לך את הרצון הגדול הזה לשמוח איתם באמת, וישמחך..

בבשורות טובות!!

 היישר מהתיק שלי.. דרך הסורק, ישתבח הבורא.. שנזכה שתפלותנו יעלו ברצון וששון לפניו יתברך!!

ממליצה להדפיס דווקא על בריסטול, מחזיק מעמד הרבה יותר זמן, מניסיון..

תפילה לקהל בעת החופה

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו

שתשרה שכינתך בבית הזה ותסייע

לחתן ולכלה לבנות בית בששון ובשמחה

בית שישרו בו תמיד הגילה והרינה

הדיצה והחדווה בית מלא קדושה

וטהרה, בית מלא בברכת ה'

בית שמקרב גאולתם של ישראל.

אנא ה'

זכה את החתן והכלה

לחיות באהבה ואחווה ושלום ורעות,

זכה אותם לשמח אחד את השני,

זכה אותם בפרנסה טובה,

זכה אותם בבנים ובנות

בריאים ושלמים.

אנא ה'

זכה אותנו לשמח את לב החתן והכלה

ויתקיים בנו "כל המשמח חתן וכלה

כאילו הקריב תודה,

וכאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים"

ותתקיים בהם ובכל ישראל השמחה הזו,

ותרבה ותעלה מעלה מעלה בלי הפסק

עד שנזכה לגאולה קרובה,

אמן כן יהי רצון.

פשיטות ותמימות!

תבואי לשמוח בשביל הכלה,

ולא להתפלמס עם עצמך על כל תזוזה...

גם בשבילך יהיה טוב לנקות קצת ראש!

ולרקוד כאילו אין מחר!

בהצלחה נשמה!!

אולי יעזור גם לדמיין את עצמך בחופה בקרוב,

ואז לרדת לעומק ההרגשה של החברה המתחתנת..

אני מאמינה שזה בכלל יגרום לך לשמוח יותר מבפנים!

בקרוב אצל כולנו!! בעז"ה!

אם תבואי בראש פתוח ורק במטרה של לשמח חתן וכלה

אולי היושב במרומים יראה את תמימותך ויחליט להביא לך את החתן שלך באותו ערב

והרי ידוע שכיוון שאין במגזר הדתי הרבה מקומות להכיר

אחד המקומות הטובים להכיר או שיכירו אותך זה המקומות האלה אבל זה בתנאי שתראי זרימה חיובית

כי כאשר אדם מראה זרימה חיובית - קולטים אותו ורוצים להתחבר אליו

ולכן צאי בהרגשה טובה אם הרבה ביטחון עצמי - תביני זה שאת לא התחתנת עדיין לא עושה אותך פחות שווה- זה רק עיקובים - ואם תלכי בין הצללים את רק מזיקה לעצמך

תחשוב טוב יהיה טוב אומר המשורר- תבואי בראש טוב ומי יודע- אולי משהו מהמשפחה עוד יראה אותך במצלמת הוידאו וישאל את הכלה מי זאת הבחורה המקסימה הזאת- את יכולה לסדר לי אותה........וכבר קראו דברים מעולם

ולסיכום : אני מבין שזה קשה לבוא בראש טוב.......אבל המטרה שלך היא חתונה ומה לא עושים לשם המטרה ולכן קצת מאמץ (טוב אולי הרבה) ->זרימה חיובית->מצווה של לשמח חתן וכלה-> נוסיף קצת אמונה ובטחון בה'->ובעזרת ה' את תהיי טרף בעצמך שיפתור לך את כל השאלה......ששאלת

ואגב אם זה לא עובד בחתונה הראשונה- מי יודע אולי זה יקרה בשניה בשלישית או בעשירית - רק אל יאוש- כי אין יאוש בעולם כלל

בהצלחה מהמצפה לישועות

שילה

לעניות דעתי המחשבות שתיארת לאו דווקא קשורים לחתונה, אלא לדרך שבה את חווה וחושבת על עצמך.

הכינוי שלך מגדיר אותך נכון, את חושבת. 

את חושבת על עצמך טוב, ואז משהו מונע ממך, משהו שנקרא ענווה מדומת.

את צריכה להעריך את עצמך! זה גאווה לא להעריך את עצמך. צריך להעריך את הטוב ולהשתדל לראות את הפסול ולתקנו. 

אני ממש חושבת שאת צריכה להשלים עם עצמך, עם החסרונות שלך, עם היתרונות הרבים שלך ולשמוח בהם! כי הכל יוצר את המכלול הנהדר הזה שהוא את, את המכלול הנהדר הזה- שהקב''ה ברא!

תזכרי תמיד שהקב''ה מעלייך, שיש פרופורציות בחיים, שיש איזון, שיש מישהו ששומר עלייך, וכו' וכו' וכו'.

בכל מקרה לגבי החתונה- מסכימה עם העצות שניתנו פה.

באמת כדאי ללכת עם חברה, כך שאת לא מרגישה לבד.

אם את מכירה טוב את הזוג, לחשוב לפני על מה את מאחלת להם ואז בחופה להתפלל בלב. אפשר גם להביא תפילה מוכנה שנפשי ישובב אמרה שהיא תשמח לתת לך.

בנוסף זה נראה לי טבעי ביותר בחתונה לחשוב גם על עצמך, גם על החתונה שלך, על הרצונות שלך, על מה שהחתונה גורמת לך לחשוב.- וזה טבעי ביותר.

כל חוויה שקוראת אמורה לגעת בנו בצורה כזאת או אחרת. הקב''ה זימן לך להיות בחתונה הזאת, לראות את האישה הזאת ברחוב, לשמוע את השיר הזה ברדיו. (לא עקב אחרייך, אלא זימן) ויש לדברים האלה השפעה עלייך אם את בוחרת שהם ישפיעו. את יכולה לזרום, ולחוות, ולתת לדברים לעבור- שזה בסדר. אבל נראה שיש לך נפש רגישה למה שאת עוברת, אז קחי את זה כיתרון. החוויות יעזרו לך להכיר את עצמך, לראות את מתמודדת, מה את חושבת, וכל כך הרבה דברים רבים.

בכל מקרה, אני מסכימה עם אלירז, אני לא יודעת איך עושים את זה אבל כדאי שתזרמי קצת יותר. תחשבי, זה טוב מאוד לחשוב. אבל בקלילות, בשמחה, ביישוב הדעת.

ב''הצלחה רבה בהכל ושתזכי במהרה למצוא את הזיווג שלך.

אי שמחה שהעלתי אותן, כי אחרת הייתי נשארת עם הרגשת מועקה על עצמי.

טוב אולי אני אענה גם בתור אחת שכבר עמדה פעם במקום ההזוי הזה שנקרא- מתחת לחופה....

מה אני עושה בזמן של החופה?

לפעמים יש לי כוח להתפלל. ואז אני זורמת- על כל מי שיש לי לומר משו ובפרט על הזוג- ישהיה להם כל הטוב בעולם (בתוספת פירוט איזה טוב בדיוק...)

אם אין לי כוח להתפלל- וזה מצוי יחסית-- אני עוקבת בסקרנות אחרי מהלך העינינים של החופה

כמה שאני לא אשמע מליון פעם את אותו טקס- זה תמיד מסקרן ומרגש מחדש

הרב והדיבורים שלו... והעדים, ולנסות לחשב מי מהמכובדים אני מכירה או יודעת איך הם קושרים... את ההתרגשות של הנה החתן מקדש את הכלה... והטבעת- שהיא באמת שווה פרוטה (כאילו דא?!?! עלותה לו כמה מאות טובות!!).... ועכשיו היא מאורסת לו!!!... את הכתובה והארמית שלה "בקושטא!!".. את הברכות- לשיר, להתרגש... את הדודות והסבתות שבוכות...

ואת השכינה- שעכשיו ברגע זה ממש נבנה עוד בית כדי להשכין בו קצת-שכינה....

או פשוט לעמוד שם ולבהות....

להיות לבד במקומות- זה לגמרי עיניין של אישיות. אם נוח לך בזה או לא.

וגם אני שונאת סידורי שולחנות.. הלואי שהיו עושים גם לחברות שתמיד-תמיד יהיה סידור עם שמות -ולא רק שולחן כללי....  (זה כמובן תלוי כמה חברות\ים רציניים בלאשר השתתפות להעמוד בדיבורים)

לגבי לשמח ולרקוד--

מניסיוני---

א. הייתי פעם בחתונה שבה היקשתי מחילה מהכלה והיא ביקשה ממני- על כל המריבות שהיו לנו... היה ממש משמעותי!!! אז אל תגידי ששמחים רק בחברות הכי-הכי טובות....

ב. מעגל רציני נוצר ממאסה של בנות- כי טיפה ועוד טיפה תהיינה לים, ובת ועוד בת נצטרפנה למעגל חזק!!

אז גם אם יש שתי מתלהבות- הן לא שוות בלי כל הרוב הרוקד....

ג. תזרמי קצת!! אל תהיי ככ כבדה!! תהני!!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.