אנחנו לא כל כך יכולים לעזור בצורה טובה..

קודם, את-

תדברי איתה, תחזקי אותה, תגרמי לה להבין שאת כאן בשבילה,

ובנתיים יהיו אנשים שיותר מבינים בזה..

חח.. זה באמת עוזר לפרוק כאב וכאלה..

לע"ד אל תפני לאף אחד, אם את יודעת עלזה אז תדברי איתה א-ת על זה!

אנשים לא מבינים עד כמה חברה יכולה יותר לעזור מאיזה פסיכולוגית!!!

ידעי את המחנכת, היא תדע להמשיך עם זה הלאה (הורים, יועצת, פסיכולוג).

הורים לא תמיד כדאי לידע.

אולי זאת פגיעה באמון שלה,

אבל זה הדבר שהכי יעזור לה.

חברה לא יכולה בכוחות עצמה לטפל במצבים מורכבים כאלה!

הן משום שאת צריכה זמן לעצמך, להתפתחות שלך, והן מפני שאת עלולה בטעות להזיק מאוד לנפש שלה.

כמובן שיש לך מקום נכבד. חשוב שתהיי לצידה, שתאהבי, שתקשיבי, ותעודדי אותה להתקדם.

אבל גם את תצטרכי תמיכה, ולכן גם בשבילך - מאוד חשוב לשתף אדם קרוב ובוגר.

* פסיכולוג זה קשה, וזה דורש - ולכן לפעמים אנשים טוענים שהוא לא עוזר.

הוא לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו.

אבל בהרבה מצבים גם שום דבר אחר לא יעזור.

מחזקת את ידיך!

אתם לא יודעים כמה זה עוזר שחברות טובות מראות שאכפת להם ממך ומדברות איתך..

 חח..

ואת הזה עם החיוך כאפותת...

בס"ד

חחח לא כי זה מצחיק אלא כי זה כבר כ"כ חלק מהחיים שלי שזה לא "עושה עלי רושם"...

הסבר: את לא צריכה להלחץ, הרבה פעמים כשיש כאב ממש גדול שלא יודעים איך להתמודד איתו אנשים מעבירים את הכאב (הנפשי) לכאב נסבל (פיזי), זאת גם דרך להגיד לעולם "כואב לי" אפילו אם אפחד לא שומע...

לא צריך להלחץ מיזה כל עוד יודעים שאין מחשבות אובדניות, כי אם כ"כ כואב אז יש מצב שיש רצון למות וכו...

מה לא לעשות:מהניסיון שלי, עדיף לא לפנות לדמות מבית הספר כי בתי ספר רגילים לא יודעים איך להתמודד עם זה ויכולים רק להזיק. (הסבר למי שרוצה: היועצות או כל דמות אחרת פוחדות שהבת תפגע בעצמה נזק בלתי הפיך ואז כמובן יפנו אליהם באשמה ולכן הולכות בצעדים קיצוניים כמו להעיף מבית הספר לאשפז וכו)

המלצתי: לשכנע את הבת לדבר בעצמה עם דמות שיכולה לעזור. עדיפות לאמא. 

יש לי עוד הרבה מה לפרט אבל פשוט חברה שלי גם פגעה בעצמה אתמול אז אם זאת היא פשוט תפני אלי ואין לך מה לדאוג ואגב-אם זאת היא היא גם נמצאת באתר הזה ויכול להיות שהיא קוראתא ת זה עכשיו...ד"ש 

בס"ד

חברות טובות זה דבר נחמד מאד שיכול להועיל כשאת עצובה כי נשבר לך שהמורה שלך עושה הפליות (לא שאני מזלזלת), כשמישהי פוגעת בעצמה חברות לא יודעות לרוב איך לאכול את זה אם הם לא חוו את זה בעצמם ואם כבר זה יכול להזיק להם-לעשות להם פחדים, חוסר אונים (כי אין להם כ"כ מה להגיד) וכמה שזה יישמע מגוחך: לתת להם רעיון לפגוע בעצמם. (אם מעניין מישו למה שזה יגרום לזה שיפנה אלי באישי, חבל על הזמן שלי אם זה לא מעניין אפחד)

לא תמיד טוב לקפוץ להורים\מחנכת\יועצת וכו' זה מאד תלוי מי הם ומה הם ועם איזה ציבור הם מתעסקים, ואיך הם יגיבו.

מה כן?

לדבר איתה, להראות לה שאת תמיד מקבלת ואוהבת אותה כחברה.

לנסות לשכנע אותנ לפנות בעצמה למישהו שהיא סומכת עליו (או לעזור לה למצוא מישהו כזה)

לא לעשות מזה סיפור של לדבר על זה מלאא וכו' (לא לתת לזה צומי יותר ממה שנצרך)

ורק אם זה לא עוזר, ואת רואה שהדברים לא מתקדמים- ללכת להתיעץ עם איש מקצוע. (ושוב- לחשוב על זה טוב ולמצוא בנ"א שיבין אותה)

ולהתפלל עליה!

ואני מיתעלמת. כששאלתי אותה למה. היא אמרה כשיש לי תיסכולים אני לא רוצה לפגוע באנשים, אז אני פשוט פוגעת בעצמה. והיא נושכת את עצמה ברמות מטורפות. ואני פשוט מיתעלמת .או שכשהיא עושה את זה, אני גם מתחילה לינשוך את עצמי. ואז אני אומרת לה שעד שהיא לא מפסיקה, גם אני לא. ואז היא מיד מפסיקה..

אבל אולי הם לא באותו מצב.. ואולי באמת כדאי שתעלי תמונה שנבין למה את מיתכוונת.

אם זה עד כדיי כך נורא, הייתי ממליצה לפנות לאחות גדולה שתעזור. לא להורים, הורים נילחצים מהר מדיי.

בנאדם שמכאיב לעצמו גופנית? היא חייבת פסיכולוג דחוף..! את לא זאת שתעזרי לה..!!!

בס"ד

אבל תעודדי אותה גם שלא לעשות את זה, בתור חברה...

וכמה דברים....דיברתי איתה- היא אומרת שאין לה מחשבות אובדניות או משו כזה, היא פשוט פורקת עם הפציעות האלא כאב.. וגם גיליתי שזאת לא פעם ראשונה שלה, היו עוד כמה..

עכשיו הקטע שהיא באמת טיפוס שלא מתמודד, שבורח, ואם אני יעז להציע מישהו מבוגר היא תתקפל ולא תסכים, ותכחיש והכל..

אני אולי יכולה לעזור, לייעץ וכל זה אבל באמת שאני לא יודעת מה להגיד חוץ מלנחם ולקוות שהיא לא תעשה את זה שוב- למרות שהיא אמרה שהיא תשתדל בשבילי, אבל היא גם אמרה שמתי שזה קורה, היא לא שולטת על זה.

ואני ממש מפחדת שזה יקרה שוב, ופעם הבאה זה יהיה יותר חמור או משו כזה, וגם היא אמרה לי ככה!!

אני לא יודעת, לפנות למבוגר? יעשו מזה סיפור חבל"ז, לא יודעת, יאשפזו אותה או משו. אני גם כבר מפחדת, לוידעת, כולכם לקחתם את זה מאוד לכיוון של "לפנות דחוף למבוגר! היא לא נורמאלית!" אני לא יודעת, הכל מסבך כבר......

אז תהיתי מה נימוקיו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....