היא כותבת ממש יפה. אבל היא מעוותת המון פעמים סיפורים הסטוריים. (למשל בשרה גיבורת ניל"י מצאתי הרבה טעויות, או בלאהוב עד מוות יש קצת.. דמעות של אש אני אין בכלל מה לדבר, היא עיוותה לגמרי!).

"צוללים קדימה", "אני אתגבר" - ספרים שגדלתי עליהם וממש ממש אהבתי.

"הבכור לבית אב"י"- ספר חובה!!! אני נורא אהבתי...

אבל אני חושבת שהיום יהיה לי קשה לקרוא אותה..לא יודעת למה..זאת תקופה שעברתי ואני לא בטוחה שהייתי רוצה לחזור אליה.

לאהוב עד מוות אהבתי מאוד אבל הוא גם מדכא מאוד..

שמאוד אהבתי את הספרים שלה (בעיקר-התחנה טהרן,לאהוב עד מוות,הספר על הדיילת-שכחתי את שמו ועוד כמה..) אבל עכשיו אני לא רואה את עצמי קוראת אותם

באופן כללי אני אוהבת ספרים הסטוריים אז מאוד אהבתי וזה פשוט ידע כללי..

היום-לא בטוחה שהייתי ממליצה..

תקופה שהייתה ואולי תחזור

הבכור לבית אב"י ממש יפה, כמה שאני קוראת אותו, תמיד אני בוכה כשהכלב שלו מת..

דמעות של אש, לאהוב עד מוות.. יפים.

אפילו אם הם קצת מעוותים את ההסטוריה, (הסנה בוער אומרת, אני לא שמתי לב..) אני עדיין חושבת שזה עדיף מכלום. אני לפחות לא הייתי יודעת אתזה ממקום אחר..

אבל יש לה גם ספרים גסים ולא יפים!! (כגון פגיעה ישירה..)

לילדים קטנים יש את 'כל מה שהיה (אולי), וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי'.

ויש לה גם ביוגרפיות טובות: 'קול קרא בחשכה' (הרצל), 'אל ראש ההר' (בן גוריון), 'סערה באביב' (טוביה קושניר, אחד מהל"ה), 'בדהרה' (מניה שוחט).

לספר על הדיילת קוראים 'על הגובה'.

הנה קישור עליה לויקיפדיה, יש בו רשימה של כל הספרים שלה, תהנו.  http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8

מכל החלקים בספר את/ה בוכה דווקא כשהכלב מת? יש גם אנשים שמתים!!!
לוידת מה איתכם, אני מעולם לא בכיתי כשקראתי...לקרוא זה לא מבכיא!!!

וכן, לפעמים דווקא הקטעים הקטנים עושים את זה

בכלל לא נכנסו ספרים שלה כי אבא שלי אמר שהספרים שלה רעים [אל תשאלו אותי למה,לא קראתי אותם..],ולכן בכלל לא יצא לי לקרוא אותם.

אצל סבא וסבתא שלי היה ספר ילדים אחד שלה - לא זוכרת מה שמו - ויותר מזה לא יצא לי בכלל לקרוא בשום מקום.

בזמנו קראתי ספרים שלה אבל לא היום.

היום לוממש יוצא לי לקרוא אותה, אבל כמו הרבה אנשים פה, ממש גדלתי עליה, עד היום אני מעריצה את הקומנדו הימי ומתה שאחים שלי בזמנם ילכו לשם ('צוללים קדימה')...

והסנה בוער צודקת, דרך אגב, לא כדאי לסמוך על הספרים שלה מבחינה הסטורית כי יש לה כמה אי דיוקים.

בעיני היא סופרת ממש מעולה, מהסוג שהיה ואיננו...

היא מעוותת את ההסטוריה בצורה נוראה והופכת כל אדם למה שהיא היתה רוצה שהוא יהיה.

יש לה כמה בעיות בספרים שלה!

רק שחכתי איך קוראים לו.. משו כמו "להתגבר"...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.