ההורים שלי גרים בעיר העתיקה, החדר שלי פונה לרחוב, ולמרות שאני גר בקומה שלישית במרבית השנה אני נאלץ לשמוע את אותם מדריכים מדברים את אותם שטויות מתחת הבית שלי...

זה ממש מגוחך להכנס לעיר העתיקה ברגל, להעיר את כל התושבים ולרדת לסליחות בכותל...

תבינו שאנחנו ישנים רק בחודש חשוון, טבת, שבט ואדר, כי בתשרי יש חגים, חשוון שקט, בכסלו יש תיירות מטורפת בגלל חג המולד, טבת, שבט ואדר [למעט פורים] שקט, בניסן שוב חגים, באייר יש יום העצמאות, בסיוון יש תיירות פנים  גדולה, בתמוז ואב יש את שלושת השבועות ואז חופש...

מצטער שאני שופך כאן חומר אבל אנחנו סובלים כבר שנים ואין לנו בימה לצעוק שקט!!!!!

אני כבר הגעתי למצב של לשפוך מים על אנשים [רק פעמיים בחיים]...

המצב הוא כזה שאני מדבר עם אנשים בטלפון והם בטוחים שיש איתי אנשים בחדר... לך תסביר להם שזה רעש מהרחוב.. 

כל הישיבות התיכוניות והאולפנות עושות חילול ה' ע-נ-ק בסיורי הסליחות, אולי מכאן תצא הישועה..

אני בגלל זה הפסקתי להדריך סיורי סליחות ברובע אחרי 10 בלילה....

המצחיק הוא שמה שאנחנו תמיד מחנכים עליו הוא: " שעל עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו".

מי מאיתנו באמת הלך לרצות את תושבי הרובע המסכנים???

אני מבינה שאתה כועס, ושזה מציק לך, א-ב-ל:

"מדברים את אותם שטויות מתחת לבית שלי"- זה לא נראה לי שייך כ"כ להגיד על דברים שנאמרים בסיורי סליחות.

וחוצמיזה- אפשר להגיד שזה מציק ומטריד שבאים מתחת לבית שלך, אבל אפשר לראות את המעלה של העם שלנו- תראה את עמ"י!!! כמה כמיהה יש לו לחזור בתשובה, לירושלים, לכותל! גם באמצע הלילה! אין על העם הזה. באמת שאין!  פשוט אוהבת את כווווולם!

ו"כל האולפנות ובישיבות עושות חילול ה' ענק.."-מאיפה האמירה הזאת?! יש הרבה שלא, ויכול להיות שאלו שמברים זה דווקא הערבים שבאים בגלל חג המולד, או שזה אנשים חילונים בכלל.

אני לא מצדיקה את הרעש, ואת הסיורים אחרי 10 בלילה, אבל אפשר להסתכל על זה ככה, ואפשר ככה.

אני מעכשיו אהיה יותר מודעת למצב הזה. תודה שהסבת את תשומת ליבי!

אשרייך שזכית לגדול ברובע!

(נ.ב. זה היית אתה ששפכת עלי מים? עכשיו אני אדע למי להחזיר!

חח סתם, הייתי חייבת לומר הערה כזאת ;) )

הם כן מדברים שטויות בד"כ, כמו למשל [תוך כדי שאני כותב את ההודעה..] "ר' שלמה אלקבץ מחבר יה ריבון שגדל כאן ולמד יחד עם הבעלים של בית הכנסת ר' חיים בן עטר, ואז נפטר ונקבר בצפת"... ותתפלאו גם מדריכים דתיים מקשקשים ת'שכל..

אין מעלה בלהפריע לאנשים לחיות, אל תהי צדיקה על חשבוני, במיוחד שאת יכולה להגיע באוטובוס לשער האשפות או שער ציון ולא חייבים לעבור את כל הרובע היהודי [אם הייתי ימני קיצוני הייתי אומר לך שתעברי דרך הרובע המוסלמי דווקא..]

לא ידעתי שערבים ותיירים מסין יודעים לשיר ''אנחנו מאמינים'' או ''אם אשכחך'' [אולפנות] או ''יבנה המקדש'' ''זכרני נא'' [ישיבות תיכוניות]

ברור שאפשר להסתכל משני הכיוונים אבל מותר להתחשב, כבר היו מדריכים שאמרו לי ב2 בלילה שזו בעיה שלי שההורים שלי גרים כאן..

גם לא ימני רגיל.  צריך פשוט להיות שפוי.

משתדל להכנס כמה שאפשר משערים נידחים.

(אגב, אין מזוזות ברוב השערים!  מי גבר לבוא באישון לילה עם מזוזה וקצת מלט ולהכניס בין הסדקים?  זה בתכנון שלי למתי שהוא אבל צריך אומץ.. יש מצלמות ואפשר להסתבך)

סליחה שהסטתי נושא..

אם תרצי להעביר לי מזוזה אולי זה ידחוף אותי למעשה.  דווקא חשבתי לפנות לאנשים שירצו להביא.  יש שער מסוים ששמתי עין איפה אפשר לשים בלי שישימו לב ויורידו אותה.

עדיין לא סגור על זה.. צריך אומץ!

או כתובת יותר פשוט.. נשלח..

ויש לי אומץ, אם מישו מצטרפ/ת..

רעיון מגניב!!

תמיד אפשר למצוא אנשים שלא יודעים כלום, ומה קשור שהם דתיים?!

הורג אותי האמירות האלו. מה לדתיים אסור לטעות?

לא התכוונתי להיות צדיקה על חשבונך, ממש לא. (וכתבתי למעלה-שאני לא מצדיקה את הסיורים ב10 במקומות מגורים, או לפחות את הרעש שהם עושים..)

אני עוברת בד"כ ברובע המוסלמי.

אבל אני לא חושבת שיש סיבה הגיונית לעבור *דווקא* שם.

תתפלא, יש גם אנשים מהכנסיוה ששרים ההללויה (ואם לא הייתי בעבודה והיוטיוב היה חסום הייתי שמה לך קישור). אבל זאת לא הנקודה.

אני חושבת שיש עניין ללמד זכות על עם ישראל, במיוחד בחודש אלול.

ולמדריכים האלו לא מגיעה התייחסות. (או שתשפוך גם עליהם מים. ואם תרצה להגדיל לעשות תשפוך עליהם קולה).

יש לי כבר אוסף כפות ענק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מלימוד כף הזכות הזה..

זה לא עוזר לי לחיות נורמלי..

יש דבר כזה.

בדירה בת"א כל היום שמעתי את האנשים מתחת לדירה בבתי קפה ומסעדות.

אבל זה יתרון לגור באזור מרכזי כזה.

גם בבית כאן, קצת לידנו יש ישיבה גדולה
שהרבה פעמים בלילה בעיקר בימי חמישי כל הלילה שומעים אותם מדברים וצועקים ממש
אבל הורים שלי מתענגים על זה ודווקא בחרו לגור באזור כזה דתי
 

גם מי שגר בקרית משה לוקח בחשבון שיש מלא משפחות של דוסים עם מיליון ילדים
אבל האזור שווה את זה.

זכית לגור באזור שקדוש לכל העמים
כשגרתי שנה ברובע, הדברים האלה הציקו אבל האזור היה שווה את זה.

אין מה לעשות, זה האיזורים

לא בגלל זה חיילים לא יגיעו לעשות השבעות בכותל
לא בגלל זה ילדים מתיכונים ובנות מאולפניות לא יגיעו לחיבור סליחות
התועלת הכלל ישראלית מזה עולה על הנזק הפרטי שלך.

אתה תחליט לא להתגורר עם ילדייך ברובע, כי הסיורי סליחות מציקים
אני מעדיפה שיציקו לי ושילדיי יתחנכו באזור שכזה.

ולרוב הסיור הוא לא ב2 לפנות בוקר

בכל עיר נורמלית עד השעה 12 1 יש רעש של מוזיקה נוראית

אתה לפחות מוקף בשיחות וחיזוקים של העם שלך.

*מצטערת אם תקפתי צרמה לי מאוד החשיבה הפרטית הזאת.

זו חשיבה על כלל ישראל בצמצום לכלל הספציפי שגר ברובע...

ואם אני אחליט שהבית שלך הוא אתר תיירות, גם אז תגידי את המשפט "התועלת הכלל ישראלית מזה עולה על הנזק הפרטי שלך."

אם הייתי גרה מעל הכותל לא הייתי מצפה שיפסיקו את המיניינים שיש כל הלילה.

אם זה מפריע לי, אני לא אגור שמה לכתחילה.
אבל אני לא אמנע מהעם שלי להגיע למקום קדוש שכזה, גם לא בשעת לילה מאוחרת.

כשהייתי בקרית ארבע הייתי קמה באזור 3 4 כל בוקר מהאללה ואכבר שלהם..
אז אולי מזה יש מקום להתעצבן, אנשים שגרים שמה סובלים מזה הרבה יותר ממך.

אבל התועלת הכלל ישראלית של מגורים באזור כזה עולה על הנזק הפרטי שלהם.

וואלקם טו יזראל.

הגיע הזמן לחשוב בצורה של כלל ישראל, לא רק כשלובשים מדים ונשק

אלא בכל רגע ורגע, בהבנה שמגורים ברובע הם קדושים ושסיורי סליחות הן נחלתן, ב"ה!!!

שים לב לחתימה שלך,

אנוכי וביתי נעבוד את ה'..

ב"ה זכית לביתך גם במובן החומרי, הבית שלך ממש, כל אבן ואבן ממנה.

תבואו כולם תתפללו שנה רצוף... מ'כפת לי...

אל תרעישו בדרך...

זהו...

אני יכולה לנסות לומר בשמו שמה שהוא מבקש זה רק התחשבות..

הוא לא מבטל את מה שקורה, אלא מבקש שזה יעשה בדרך מתחשבת יותר

אבל צריך גם לדעת שזה כמעט ולא אפשרי.

מספיק שיש שמה חבורה של 20 אולפניסטיות, ומספיק שכל אחת תוציא מילה אחת ויהיה רעש המוני.

וזה לא קורה בקבוצות כאלה קטנות, זה גם לא עם אולפניסטיות שיכולות עוד להתחשב.

מגיעים לשמה חבורות גדולות של צעירים ללא כיסוי ראש

ואפילו אם לא עושים רעש, מספיק שמעט מדברים זה כבר רעש עצום.

אני מבינה את הקושי,

אני הבאתי נקודת הסתכלות אחרת, והבנה שיש את זה בכל אזור

וההקרבה שלך, ואין ספק שזו הקרבה ומאמץ

לא עולה על הזכות לגור באיפה שאתה זכית לגור.

ביקשתי שיכנסו לא דרך הרובע... זו ההתחשבות..

יש שער ציון, אשפות וכו'...

בצבא מלמדים אותך שהכל בראש..

פשוט לדעת שצריך להיות בשקט כי ככה...

[רק לידע כללי (אני חייבת! עשיתי על זה עבודה!) 

את הפיוט יה ריבון חיבר ר' ישראל נג'ארה,

שהיה רבה של עזה (כן כן רבה של עזה!)

בזמן שהייתה שם קהילה יהודית פורחת הרבה לפני גוש קטיף...]

אנשים ברוב צדיקותם הולכים להתפלל, ותוך כדי זה מפריעים לשכנים, ועוד בתים עם תינוקות..

וואי.

הר' עובדיה שליט"א פעם ביטל סליחות בביה"כ שלו כי יש שכנים עם תינוקות שישנים.

זה ממש מראה על גדלות של אדם!!

יש מחיר למגורים ברובע היהודי, מסתבר שהמחיר לא רק כלכלי..

מה קשור?

את הלא יכול להכריח אותי לעבור דירה, אבל אני יכול להגיד לך שאתה מרעיש אחרי 11 בלילה...

יש להבחין בין מקום ציבורי למקום פרטי. 

(בסוגריים - בלי קשר לחוק היבש, תמיד טוב להתחשב). 

יש בי צד חזק שאומר שהרובע היהודי שייך לכל יהודי העולם, וזו חוצפה שאנשים פרטיים השתלטו עליו. הדבר ממש מזכיר לי את החופים של הכינרת ודוגמאות מהסוג הזה. 

בכל מקרה,

אתה צודק במציאות זה ממש בעיה, ונכווים מזה הרבה בחיים. 

למשל שבחורי ישיבה לא רוצים להתפלל בישיבות שלהם- בגלל שמפוצץ עד אפס מקום באורחים וכו..

מסקנה מעשית:

לטווח הקרוב- להתחשב

לטווח הארוך  - לחשוב.

לא נכון להגיד שלכל מקום יש את המינוסים ופלוסים, אלא יש לחתור לצדק.  

זה המקום וזה אפיו, והם ידעו את זה עוד לפני שנכנסו לגור שם.

ואם אני אפתח לך דיסקוטק מתחת הבית?...

אני אשנה את אופיו של המקום ומה תעשה עם זה?..

ברוכים הבאים לכווווווווולכם לרובע

הדבר היחיד שאנחנו מבקשים מכם

זו התחשבות בנו ובמשפחתנו

יש מספיק מקומות פתוחים ברובע 

להעביר בהם הדרכות

אפשר לבקש מקבוצות לשמור על השקט

זה כל מה שביקשנו

אל תשירו אחרי 11 בלילה

ואל תשלחו אותם לשחק 

''חפש ת'מטמון''

תנו לנו לחיות

בברכת

אלול מועיל

[לי בטוח יש כפרת עוונות...]

כמו שאתה מבין, אתה לא יכול לשנות אופי של מקום ע"י הקמת דיסקוטק במקום שלא מתאים..

אבל, אופי של הרובע היהודי הוא שונה מאופי של שכונת מגורים במצפה רמון, מאז ומתמיד הרובע היה מקום מיוחד עבור עם ישראל, ומשום כך, כנראה, בחרו הוריך להגיע דוקא לשם. ומסיבה זו ממש אין לך להתאונן.

זה בערך כמו אדם שבוחר לנוח בסמוך לפסי הרכבת, ומתלונן על רעש הרכבת הגוזלת את מנוחתו.

אם מפריע לך הפעילות בסביבות ירושלים, אף אחד לא מחייב אותך לקבוע את משכנך בתוכה.

חייבת להתערב ולהבהיר משהו קטן:

האינטרס שיהיו תושבים יהודיים ברובע היהודי ובכל העיר העתיקה הוא אינטרס שלכם בדיוק כמו שלנו... כולנו יודעים שהאופציה האחרת היא רעה מאוד...והיו תקופות ארוכות בהסטוריה שסבלנו משועלים שהילכו כאן... (וואו, נשמע מרשים...בטעות) 

אז נכון. לגור ברובע לדעתי האישית לפחות זאת זכות נדירה. ואשרי שזכיתי,

אבל מעבר לזה שווה לנו שהרובע יהיה שכונת מגורים ולא אתר תיירותי...

(אני לא הופכת את זה ל"אידאל", שלא תצעקו כולכם: "מה את חשה שאת עוד עושה טובה??", תרגעו, לא אתן את ביתי גם לכהנים בבוא הזמן...סתם, אבל יש בזה מן הצד הזה.)

ו...אני לא מבינה מה אתם כ"כ נלחצים! לא ביקשנו תשלום על כניסה לרובע...

רק קצת שקט לישון מ11 עד הבוקר... זה מקובל. הגיוני. וכו. ומי שבאמת בא לו להתחשב, זה יזרום לו... מניסיון.

שבת שלום.

24 באותה דחרה והסיורים האלו התחילו רק ב10 שנים האחרונות...

שבת שלום..

מי שהולך לגור בעיר העתיקה בירושלים יש בו מעלה מיוחדת,בעז"ה בקרוב ייבנה ביהמ"ק ומה תגיד אז,שאנחנו מפריעים לך כשאנחנו עולים לרגל?! שמציקים לך כשישנים ברחוב? שאתה לא רוצה לתת לעולים להכנס למקלחת ושירותים וכוס קפה אצלך בבית? תראה את זה ככה... אני אמנם לא מארגן את סיורי הסליחות (יש לנו מילואימניקים בשביל זה...) אבל אני בהחלט שייך לתחום ארגוני הסיורים ברובע, ואני חושב שאם כל הכבוד,אי אפשר לא להביא אותם. בסיורי הסליחות שלנו השנה עברו כבר יותר מ10,000 חיילים לירושלים, אי אפשר למנוע דבר כזה מחיילי צה"ל (שחלקם בחיים לא היו בירושלים ,או היו בירושלים אבל לא בכותל,תתפלאו).

אה! אז אתם אחראיים ליום הזה שכללללל הנחל החרדי היה בכותל שבוע שעבר בסליחות?? ולקבוצות חיילים בשבתות? עם הד"ת של היהודי הזה ליד המנורה אחרי התפילה בליל שבת?  וואלה, מרשים! ולביקורים בעיר דוד... שכוייך.  

שבתות זה חיל חינוך בלבד,סיורי סליחות זה אנחנו בלבד...ביקורים בעיר דוד זה לפעמים אנחנו ולפעמים חיל חינוך.

אני אומר ''מרחבה, רק התחשבות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

וכולם שוכחים ת'חלק השני...

תמיד כשהיו לנו סיורי-סליחות בתור אולפניסטית-

90% מהדיבורים היו: "ששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!1 יש אנשים שיושנים פה!!! גזל שינה!!!"

ממש השתדלנו- כלומר- עד כמה שחבורת אולפניסטיות יכולה להשתדל

אני חושבת שמי שאמר את דברם של תושבי הרובע- ממש צודק!!

שאם אנשים מנסים לעשות עבודת השם- וזה בא על חשבון מישו-- זה ממש לא רצוי בעיני השם.
"מי ביקש זאת מידכם- רמוס חצרי?!?!"

ועל השאלה אם הרובע יכול להיות בכלל שטח פרטי- זה ממש כמו כל שאר א"י ביחס לכלל כדו"א.

קבלו את זה- יש אנשים שקנו בית בשכונה הזו. כמו כל שכונה אחרת בא"י. ואין נגדם טענה של- מקום קדוש לכלל ישראל.

אולי אפילו יהיה נכון לסגור עם שערים את חלק מסמטאות השכונה- כדי למנוע מעבר של מי שאינם-תושבים... וכמה למנוע מכל המון האדם להפריע יותר מידי.

ואם היה נפתח דסקוטק מתחת לבית שלי- הייתי נלחמת בהם עד בג"צ.

זה לא נורמאלי!!

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר