בהנחה ובחרת שיהיה לך מחשב בבית

1. חשוב להדגיש את הגבלת הזמן של המחשב(לעשות מן מערכת שעות ברורה כמה זמן כל אחד נמצא ליד המחשב)

2. להבהיר מה את מרשה לעשות ומה את לא מרשה.....לצורך העניין (דוגמא מהחיים...שקלטתי תוך כדי תנועה) אם הילד בא עם התלהבות מספיידרמן ולך ברור שזה שטויות ולא מחנך....תבהירי לו אצלי בבית אין ספיידרמן .......

כי אם הוא ישחק בבית משחקים של ספיידרמן זה מבחנתו גושפנקא שמה שהוא רואה אצל החברים זה כשר וזה כבר לא טוב.

3. אם אפשר לא לתת להם להתחבר לאינטרנט להוריד להם משחקים מוגדרים מראש (אני מעדיף את משחקי החשיבה) ומותר להם לשחק רק בזה.

4. לתת להם את משחקי המחשב רק אחרי שהם...........עשו את ........סיימו את ....... (וזה כלי מדהים ) כי לאו דווקא הכוונה שהם עשו את שעורי הבית .....(ברור שהם לא מגיעים למחשב לפני שסיימו את שעורי הבית) אלא את יכולה להתחיל להניע אותם בדברים חדשים ויצרתיים כמו עזרה בבית(סיימו לשטוף כלים, לנקות את השירותים.......זה עובד גם אצל בנים)

5.והחשוב מכולם.......אם את לא שורצת כל היום על יד המחשב זה לא ימשוך את ילדך כל כך אם את בוחרת להתעלם מהמחשב ולקרוא ספרים הילדים מהר מאוד יאבדו עניין במחשב ויבחרו בקריאת הספרים.........הכל הולך לפי מה שאת משדרת להם (ברור שאני לא מדבר על ילדים בגיל 17 - כי בשלב הזה ......כבר הפסדנו את המרוץ)

אז שיהיה בהצלחה

מהמצפה לישועות

שילה

אני הוספתי למחשב סיסמא. אחרי 10 דקות של חוסר פעילות הוא לא רק מקבל שומר מסך אלא גם סיסמא, כך שאם יצאתי מהחדר והילד עדיין לא סיים את שעורי הבית, הוא לא יוכל להיכנס לאף תוכנה. אם הוא ישחק/ילמד דרך המחשב זמן רב מדי ויצא להפסקה, הוא לא יוכל להחזיר לבד את הסיסמא (בחופש, כשראיתי שהוא נרגע מהמחשב ולא יושב הרבה מדי, שיניתי לסיסמא שיוכל להכניס לבד ויידעתי אותו שאם הוא ישב זמן רב מדי (סטופר/טיימר/שעון מעורר) אחליף את הסיסמא. וזה פעל.

ואם היו תוכניות פתוחות ואני מקלידה סיסמה, התוכניות חוזרות למצבן הפתוח הקודם או שזה סוגר הכל?

אז כלנית התכוונה לאפשרות להוסיף לשומר מסך סיסמא

בחלון שבו את בוחרת שומר מסך יש אפשרות של הוספת סיסמא

(זה קצת שונה בין המערכות הפעלה)

ואז ברגע שהשומר מסך מתחיל לעבוד

ואת מזיזה את העכבר כדי לבטל אותו יפתח לך חלון שמבקש סיסמא

מקווה שהובנתי

כדי שזה לא יהיה מדי בזבוז זמן על המחשב,
להודיע לילד שעל כל 10 דק' על המחשב הוא צריך נגיד 10 דק' לפני זה לקרוא, וכו'.
אני לא בטוחה שזה יפחית את השעות בהתחלה, אבל לאט לאט זה יגרום לו למצוא עוד תעסוקות חוץ ממחשב.
ו- לא לתת לילד להיות על המחשב בשעות קבועות (נגיד כל יום אחרי בי"ס/ שיעורים), כדי שזה לא יהיה חלק מסדר היום.

ולא משחקים (כמובן שגם עבודות אם הם צריכים). כי למדתי מנסיוני המר את החסרונות של המשחקים:

1. הם ממש ממש שטותיים, דורשים מיומנויות ברמה מאוד נמוכה, אך מצד שני הם מאוד מפתים, צבעוניים, מושכים, כך שאני מוצאת את ביתי שהיא ילדה מחוננת בת 12 מתעסקת עם משחקים ברמה מאוד מאוד רדודה - וזה ממש מעצבן.

2. במשחקים, כל אחד משחק לבד, וכל השאר צופים בו בלי לעשות כלום! קודם כל זה מביא להמון מריבות על הזמן שכל אחד היה ליד המחשב, וחוץ מזה יוצא שהמחשב דלוק רוב שעות אחר הצהריים, כדי שכולם יספיקו לשחק וזה גם נורא מעצבן

בקיצור אני מרשה רק סרטים, כמובן לזמן מוגבל, וכך כל הילדים יושבים ביחד, בד"כ בלי לריב, ואח"כ סוגרים את המחשב ושלום על ישראל!

משחקים ממש מעניינים ומפתחים, צריך רק להתאים לגיל.

אני חושבת שילדים בלי מחשב לגמרי יוצאים בסוף ילדים שלהוטים עלכל מחשב מזדמן אצל דודים או חברים וזה ממש מפחיד לראות איך שהם נדבקים ולא זזים ממנו, לא אוכלעים ולא הולכים לשירותים.

ילדים עם מחשב חופשי עלולים להתמכר. לכן הפתרון לדעתי הוא להציע לילד מחשב קצת משעמם, סרט או שניים, 3-4 משחקים, ולעומת זאת לגוון להם פעילויות אחרות יותר כיפיות, תחביבים, אספנות, לגדל חיות, להתאמן על משהו, לטייל איתם טיול שבועי.

והם כל כך פשוטים:

א. אצלנו המחשב פשוט ריק, ז"א יש בו את התוכנות הבסיסיות אך אין משחקים. קנינו מס' דיסקים של משחקים והאמת שלילדים כאיזשהוא שלב נמאס אז עושים הפסקה של חודש ואז שוב חוזרים אליהם.

ב. אינטרנט- אתרוג של רימון- בטחם ועם ריח נהדר.

אין כניסה רק עם סיסמא- אותה יודעם בעלי ואני, אם הילדים צריכים משהוא אנחנו לשרותם בשמחה.

ג. המון משחקים בבית! משחקי קופסא בלי סוף ומדפי ספרים, רשומים לספריה, יוצאים הרבה ביחד לפארק ומשאירים את חדוות המשחק במשחקי מחשב לבית של סבתא.

ד. התורנות מאוד ברורה- מחלטיטם על פסק זמן, מפעילים שעון מעורר ל10 דקות קודם וכך יש לילד זמן להתכונן לעזוב את המחשב ולהתארגן בהתאם.

במידה והיו מריבות הייתי ממש קשוחה- המחשב יוצא לשנת לילה עד הבוקר. מהר מאוד הם למדו שפשוט משתלם להסתדר ביניהם.

כמובן שלפעמים יש להת תרוניות מתחת לשפם... אבל אנחנו מדברים ע"כ ובינתיים הכל בסדר.

מעניין מה יהיה כשהם יגדלו עוד קצת...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...