מה מהותם של ימי ראשית השנה? מה קרה וקורה בימים אלו? ומה עושה לו צום גדליה דווקא בתוך ימים אלו?
כל חג יהודי הינו זכר למאורע היסטורי לאומי וגם בר"ה וביו"כ אנו אומרים "זכר ליציאת מצרים", ומה קרה לעם ישראל בר"ה וביו"כ? במסכת ר"ה נאמר שבר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. עד אז היו משועבדים ובר"ה פסק השעבוד, בשנה בה היו מכות מצרים. זהו המאורע הראשון שהיה בתהליך היציאה ממצרים ובו החלה החירות הישראלית. שנה לאחר מכן, ביו"כ היתה קבלת התורה ולוחות שניים, והוא היום שסיים את תהליך יציאת מצרים. שנה ועשרה ימים עברו בין 2 מאורעות אלו בשנת היציאה ממצרים. בנוסף, בר"ה נפקדו שרה רחל וחנה ועוד לפני ירידת ישראל למצרים, יוסף יצא מבית האסורים בר"ה והומלך על כל מצרים.
ר"ה הוא זמן גילוי המלכות - "אדון עולם אשר מלך... לעת נעשה בחפצו כל - אזי מלך שמו נקרא". המלכות מתגלה רק כשמסתיימת הבריאה ויש אדם בן חורין על הארץ. מלכות ה' מתגלה בסיום השעבוד במצרים בר"ה ומאז שבה ומתגלה המלכות מחדש בימים אלו. בר"ה תוקעים בשופר שבו ממליכים את המלך, אומרים "מלכויות זכרונות ושופרות" בנוסח מיוחד לימים אלו בלבד, ואפילו יוצאים ל"תשליך" למעיין או מקור מים אשר שם ממליכים את המלכים.
תנאי בסיסי בנפש לקבלת מלכות שמיים היא החירות. החירות הפנימית היא המודעות לנשמה, עוד לפני קבלת תורה. הניצוץ הנשמתי רוצה לבוא לידי ביטוי. בימי התשובה, קודם כל שבים למקור הפנימי הנשמתי, לחירות הפנימית ולמימוש העצמי. "תשובה קדמה לעולם", עוד לפני כל חטא וגורמיו. רק אדם משוחרר בן חורין יכול לעמוד בדין על מעשיו.
מסדר המפקד
יש מי שעבודתו עבודת עבד "מצוות אנשים מלומדה", רק לצאת ידי חובה, שלפי חז"ל זה מסיבות החורבן, ויש מי שעבודתו עבודת בן או שר אשר רשאי ומצפים ממנו שיבין (בן לשון בינה) ויפעל עם א-ל ולעזרת ה' בגיבורים, ישראל - שרי אל.
בר"ה יש פקידה, משל לחייל ברמה זו או אחרת, אשר שב ומתחבר למפקדתו הדורשת בשלומו. החייל הוא חלק מהמפקדה ("חלק א-לוה ממעל"), הוא שליח המפקדה, כעבד, כבן או שר. יש לו "תפקיד" ו"הנחיה", "זכויות" ו"חובות", יש לו שייכות כללית ומשמעות גם פרטית בהשתייכותו למפקדה. הפקידה יכולה להתפרש כעול כבד והחזרה לפסים כחובת הפקוד וטובת המפקדה, ויכולה להתפרש כדרישת זכויות הפקודים וטובתם השלמה מתוך שייכותם למפקדה הכללית. הפקוד יכול לחוש חייב ויכול לחוש את חייו..
ר"ה מורכב משני ימים - א' וב' תשרי וכתוב בספרים שיש חלוקה מסוימת ביניהם. היום הראשון הוא היותר כללי ונוגע לכלל הבריאה שהתחילה ביום זה - המפקדה הכללית. היום השני יותר נוגע לכללות ישראל - המפקדה הישראלית, כשם שביום ב' תשרי המקורי היה זה יום השבת המיוחד דווקא לישראל. שניהם יחד הם כיום אחד ארוך, בבחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. ימי ר"ה הם ימים כלליים ללא איזכורים פרטיים ודווקא מתוך ההתכללות בכלל ישראל יוצאים זכאים בדין שהרי "עמך כולם צדיקים"!
התגלות מלכות ישראל בעולם
הנביא זכריה מדגיש שימי צומות החורבן יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. מדוע לא מספיק שפשוט יתבטלו? אלא שמהותם של ימי הצומות טובה מעיקרם ויש צורך שיחזרו לטובתם ולשמחתם. בי"ז בתמוז היה אמור להיות חג ה' בקבלת התורה כשמשה יורד עם הלוחות, ט' באב היה אמור להיות יום שמחת הכניסה לא"י אם לא היו חוטאים במרגלים. ג' תשרי - צום גדליה, הוא על שארית הממלכה הישראלית אשר אבדה גם היא בזמני החורבן ושבה ומתעלה בגאולה - ראשיתה בדרגת מלכות ככל האומות ואף מכח האומות עצמן, כמו יוסף שהוצא מהבור וישר הומלך במצרים וכמו החירות הבסיסית שהחלה בחודש תשרי לפני יציאת מצרים, עוד טרם נקבע חודש ניסן הראשון לישראל והמייחד אותנו כאומה.
מלכות ישראל מבטאת במהותה את מלכות ה' בעולם - "וַיֵּשֶׁב שְׁלמה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ" וטבעי ומתבקש בעת מתגלה מלכות ה', שתקום השכינה ותתעלה מלכות ישראל בעולם! כנסת ישראל נמשלה ללבנה ור"ה הוא החג היחיד החל בתחילת חודש כשהלבנה נולדת מחדש. בניגוד לחודש ניסן - הראשון והמיוחד לעם ישראל במדרגתם העצמית, חודש תשרי, השביעי, הכלל עולמי מבטא את הופעת המלכות בעולם, כדוגמת ספיראלה אשר עולה בכל שנה ושנה - מצד אחד מתחילה בתשרי בחירות הבסיסית ככל האומות ומצד שני, לאחר ההתכנסות החורפית, מתחילה בניסן בדגש הלאומי הפנימי שאיננו תלוי בהכרח במעשים ושוב הולכת ומתבטאת החוצה עד השפעה עולמית בחגי תשרי...
יהי רצון שהשנה, בסימן השבת שדוחה את הצום וממשיכה את ימי המלכות, ובדרישת מלכות שמיים וכבוד ישראל, נראה בעליית קרנם של ישראל בעולם, "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו"! (סיום תפילת חנה בהפטרת יום א ר"ה).
תכלה שנה וברכותיה, תחל שנה וריבוי ברכותיה!
