זה לא תלוי לא בי ולא בכם. זה תלוי בזה ששם למעלה. אם כ"כ לחוץ לכם - תתפללו.

אבל כדאי שתהיו רגועים כי אנחנו מאוד רגועים, אנחנו בינתיים מבססים את הזוגיות שלנו....

[ומעריכה אותך מאוד על העמידה. אני הייתי משתגעת כבר...!]

שאת ומדת בכל הלחצים הללו

רק חשוב לך לזכור שלחץ יכול לעכב את ההקלטות

אז תהיו רגועים ואל תתנו לכולם להרוס לכם את הציפיה השמחה לילד

וגם נקודה נוספת שזה לא יהרוס לך ולבעלך את הזוגיות אל תתנו לזה להיות גורם למתח בינכם

בע"ה קליטה קלה ומהירה

תבשרי לנו בשורות טובות

באמת סיטואציה קשה..

את יכולה לענות שאתם  עובדים על זה ,

או כמו שהציעו לא הכל תלוי בנו..

ולהמשיך להתפלל..בת כמה את?

עש שנה אין צורך לעשות בדיקות.. בדר"כ לא כולן נקלטות ישר..

מאחלת לך שבע"ה בקרוב תצטרפי לפורום היקר שלנו.

שנה טובה עם בשורות טובות!!

אני בת 22 וחצי. 

אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר כתבו כאן, רק לומר שאם את מרגישה שמישהו עבר או עובר את גבול הטעם הטוב שלך (האישי שלך), אז תעמידי אותו במקום. לפעמים אנשים מציקים ומציקים ושואלים בלי סוף, ורק כשאומרים לי בצורה מפורשת (לא בהכרח בוטה או פוגעת), שהשאלות וההערות שלהם לא במקום ולא מתאימות, הם מפסיקים.

אולי זה מה שהם צריכים, במקרה הזה.

בהצלחה!

אותי שאלו שני אנשים  (לא דתיים) שבועיים אחרי החתונה  "נו, מה עם ילדים?" ככה בלי להתבלבל....

אז עניתי בשלווה שזה מסוג השאלות שלא שואלים. משאירים את זה לבני הזוג בלי לדחוף את האף. תהיי בטוחה שאותם אנשים הסמיקו והתנצלו

כלומר גם ה"עכבה לטובה" עדין לא התקיימה כי אין עדיין עיכוב!

אחד ל6 נסיונות להרות ,באופן ממוצע, נקלט.

מתוך הנחה שאין לכם ב"ה "נסיון קודם" לפני החתונה, אז החודש- חודשיים הראשונים לא תמיד נספרים מסיבות שונות.

בקיצור נמרץ- חצי שנה? זה יותר מטבעי.

למען האמת- לאחר מעשה אני היום מברכת את הקב"ה על כל יום בחצי שנה הראשונה לחיי נישואי בה לא הייתי בהריון, הסתגלתי בנחת ולאט לקשר עם בעלי, גם לא להיות מותרת כל הזמן יכולה להיות חוויה טובה לכלה לפעמים.

אז ראשית- את ודאי לא צריכה להיות בלחץ כלל. ולגבי המשפחה- אני לא יודעת איך להגיד את זה יותר בעדינות אבל זה ממש לא עניינם!!! אפשר להסביר להם איכשהוא שגם אם יהיה ונדע אנחנו לא מבטיחים לספר מיד. זה אפילו הזדמנות טובה להבהיר את זה שלא תהיו בתחילת הריון בלי חשק לספר לאף אחד ואז, כשישאלו, עוד יהיו לכם נקיפות מצפון אם לשקר...

וזו גם הזדמנות להסביר ולהבין את הקשר שאותו אתם מצפים לבנות עם המשפחה המורחבת- קשר שיתמוך אך לא ילחיץ, יעזור אך לא יעמיס את עצמו, יתעניין אך לא יחטט.

וטוב בשלב זה שהבעל יעשה את המלאכה.

נורא עצוב ואף מכעיס לשמוע על הלחץ שמופעל עליך.

הייתי ממליצה לדבר עם בעלך, שידבר עם קרובי המשפחה הלוחצים, שיפסיקו עם זה ואאולי אף לשקול להמעיט בפגישות, כי גם אם לא אומרים, אבל מביטים, זה מלחיץ לא פחות.

ולחץ הזה, בין השאר, גם גורם לעיקוב בכניסה להריון.

חוץ מזה, להיבדק לא יזיק, עשי פרופיל הורמונאלי (בדיקת דם) ובדיקה אצל רופא נשים. טוב לבדוק גם, מתי הביוץ שלך: לפעמים ביוץ חל לימי נידה ובכך לא מאפשר הריון. מקרים כאלה קלים לטיפול הומאופתי, אבל אם לא לטפל - לא יהיה הריון! לכן הייתי ממליצה לבדוק.

במקרה והכול תקין - תרגעי. פשוט לא הגיע הזמן, והוא עוד יגיע.

בכל מקרה, תתפללי, והוא ישמע.

גמר חתימה טובה לך, המון אושר והרבה ילדים צדיקים ובריאים בגופם ובנפשם!

אני אגיד לך את מה שהלוואי ומישהו אחר היה אומר לי כשהתחתנתי.

יש לי חמות מקסימה והמשפחה של בעלי מאוד טובה אבל הלוואי והייתי יודעת להפסיק להיות נחמדה יותר ממה שצריך!!

זה לא עניינם ואת לא חייבת להם שום דבר, אין שום פסול גם לא להכנס להריון בחמש שנים הקרובות וביננו זה גם מאוד נחמד אם זה מתאחר קצת, אחרי שתלדי יהיה להם מה לומר גם על איך שאת מתפקדת בתור אמא! אבל כדי לא לריב עם אף אחדהכל צריך לבוא מבעלך, הוא צריך לומר להם שכשיהיה מה לספר נספר ועד אז עדיף שיתעסקו בענינים שלהם ולזכור תמיד שהבעיה היא לא בך שאת לא נכנסת להריון הבעיה היא אצלהם שהם לא מסוגלים להתעסק במשהו אחר.

אני כל כך מבינה אותך!!!

הייתי במצב דומה ממש, ואנשים דאוגים אפילו הציעו לי ללכת לטיפולים...

אז קודם כל הלוואי ותצליחי לקחת את זה בקלות ולא להתרגש מהם!! זה הכי חשוב

גם לך וגם להם, אם הם יראו שאת לא מוטרדת אולי זה יעשה משהו...

דבר שני תדעי שמבחינה ביולוגית- עד שנה אין בכלל מה לדאוג!! (אמרה לי את זה רופאת נשים מומחית)

ככה שבאמת אין לך מה לדאוג בכלל, כל אחת מסתגלת אחרת לשינויים האלו.

ומנסיוני הכי טוב לשדר לצד השני רוגע ולומר להם שממילא לא תאמרו להם כך שחבל על הדיבורים

ואם הם ממש לחוצים יש מישהו אחד שדואג לזה

ושיתפללו אליו... אצלי המשפט הזה ממש עבד!!.

עוד משהו קטן- זה זמן מאוד מיוחד ביחד לבד, תנצלו אותו ותהנו מכל רגע

(גם עם ילדים כיף מאוד, אבל זה סוג אחר של כיף כשלבד).

ולסיום- אמא שלי במשך שנתיים לא הצליחה להרות והיום יש לה ב"ה מעל 10 ילדים בלי עין הרע...

רק טוב

ובשורות טובות,

תצליחי!

כמו שכבר אמרו לך עד שנה אין בכלל בעיה.

אבל לפעמים כן יש בעיות. ( כמו אצלנו) . אבל צריך לדעת שגם אם יש בעיות פוריות, זה לא אומר עליך שום דבר. לכל אימותנו הקדושות היתה בעיית פוריות, אדרבה זה רק גילה את מעלתן. לכן דבר ראשון לא לראות בזה בעיה שאמורה לפגוע בדימוי עצמי ח"ו. יתכן גם  בעיית פוריות אצל הבעל, ואז מה קרוביו יגידו? ואם למישהו יש בעיה בריאותית אחרת מכל סוג ל"ע, אז מה? 

ויש בזה גם יתרונות. יש זמן בהתחלה לבניה זוגית. וגם כל לידה היא בבחירה ולא כי ככה זה.

לסיום-אם הם לא דתיים, אז אפשר פשוט להגיד להם שאתם עדיין לא רוצים ילד, זה דבר נורמלי בציבור החילוני.  

שני דברים אליכם לעשות: 1. לנסות לשנות את הקיים, ז"א שבעלך ידבר בכבוד אך בבהירות שאתם מעוניינים לשמור על הפרטיות שלכם ולכן טוב שירפו מכם ויפנו את הדאגה הכנה שלהם לתפילה

וכן שע"י כך שלא ישאלו הם מקלים על התהליך כי לחץ לבדו יכול למנוע היקלטות, וכן לנצל את העניין ליצירת קשר בריא קרוב אך לא מעיק

2. התמודדות עם המצב הקיים , במידה וישאר או יגיע מכוון אחר, לדמיין שכל הלחץ כמו תפילה שעולה ישר לה' מבלי להגיע אליכם, להפוך כעס לרחמים על חוסר היכולת של אנשים לשאת דאגה או סקרנות עד כדי כך שהם "חייבים" להוציא אותה החוצה , אולי אפילו להתפלל שה' יתן להם אורך רוח וכוח לעבוד על המידות, להרגיש שזה לא קשור אליכם אלא רק בעיה וקושי שלהם להתמודד נכון עם המצב

בהצלחה רבה ממי שחוותה דברים על בשרה מהרבה אנשים , חלקם מדאגה כנה וחלקם מחטטנות בזויה

אני קוראת את הבעייה שלך, ואני רואה את עצמי, בדיוק מהכיוון ההפוך..

המשפחה של בעלי הם דוסים למופת והם רק 3 ילדים, כנראה בגלל בעייה אצל חמותי (הבנתי.. אך איני שואלת..).

שני הילדים הגדולים נולדו בהפרש קטן יחסית. לבעלי ולי יש רצון ואפילו אידיאל בהרבה ילדים אך חמותי מרגע שילדתי את ביתי (ועוד ליפני..) כל הזמן חוזרת ואומרת לי כמה קשה לגדל שני ילדים צפופים ובכלל 'איך אנשים מסתדרים עם הרבה ילדים??' והיא צוחקת ואפילו לועגת למשפחות מרובות הילדים שבהם הילדים לא מספיק מטופחים וכו'..

אני ב"ה התחלתי חודש רביעי והגעתי לשלב שאני כבר צריכה לספר לחמות..(בהריון הקודם היא נפגעה שלא סיפרתי בהתחלה.. והאמת שאין לי בעיה עם זה.) היה לי מאוד קשה.. התחלתי לחשוב איך היא תגיב ונכנסתי לסרטים. עד שתפסתי את עצמי ביידים ועשיתי ניתוק- זה מה שאנחנו רוצים וזה החיים שלנו ואנו הולכים עם הרצונות והשאיפות שלנו! באמת סיפרנו לה, היא נתנה לי חיבוק ואמרה בהצלחה. האמת שאיפושהו בכ"ז קצת התבאסתי שהיא אפילו לא אמרה מזל טוב אבל שוב הזכרתי לעצמי מה חשוב לי באמת והיה בסדר גמור.. ההמלצה שלי מתוך הנסיון ההפוך הזה היא פשוט לנתק את עצמך מהמחשות והאמירות של המשפחה ופשוט להתרכז במה בחשוב באמת- את ובעלך!

הבת שלי בת שנה וחודש.

בס"ד

מתוקף היותי הכלה הראשונה לבן הבכור, ההורים של בעלי גם חיכו וחיכו כססו ציפורניהם מרטו שיערותיהם... ואליהם הצטרפו גם האחים הקטנים שהם כבר מספיק גדולים כדי להבין אבל לא מספיק גדולים כדי לשתוק.

יש לציין שהם נידנקו, אבל עשו זאת בנחמדות יחסית.

אני שהייתי לחוצה ממילא וכל הזמן רק התפללתי על זה ובכיתי והתפללתי, החלטתי לקבל את ההערות שלהם בהבנה ובסבלנות. לפחות כלפי חוץ. נכון, זה היה לי קשה. אבל כל פעם לקחתי נשימה עמוקה ושתקתי - וביקשתי מה' שבעבור זה אפקד. חיוך קטן, "בעזרת ה'" או "אנחנו עובדים על זה" ידידותי, ובזה זה נגמר (כמובן עד הביקור הבא). 

תזכרי תמיד שה' מסתכל עלייך מקשיב לך, וגם כותב הכל... ה' מעניק במתנת חינם, אבל גם במידה כנגד מידה. תזכרי את זה וזה ייתן לך כוחות להתגבר.

את יכולה גם לנצל את הצער (אפילו כשהוא מאד מאד קטן) ופשוט להתפלל....

אגב - בתוך הציפייה, הכל היה נראה לי מאד בלתי נסבל, נמרח וגם קצת מפחיד (אולי ח"ו יש בעיה?) במבט לאחור, חיכיתי קצת יותר מחצי שנה. זה הכל. וכשב"ה נפקדתי, הודיתי לה' על חצי השנה הזאת שנתנה לי את הזמן עם בעלי לבנות זוגיות. כן כן, יש דבר כזה - והוא חשוב מאד!!!! ומלבד זאת, שלא נדבר על ערבים שקטים. עצמאות פנימית. יותר פנאי לעבודת ה', וכן הלאה.

יותר מזה - שלושת החודשים הראשונים של ההריון, היו לי קשים יחסית. בחילות, צרבות, עייפות, חולשה, כבדות.כל התחושות המבורכות שמבשרות על בואה של נשמה חדשה לעולם. לא עמדתי ליד הכיור, בטח לא ליד הכיריים, ושלא נדבר על כביסות או משהו שמזכיר ספונג'ה. וזה רק בתחומים שאפשר לציין.... אמרתי לבעלי שאני מודה לה' שלא נפקדתי כל כך מהר, כי הוא לא היה מבין עם מי הוא התחתן. פדלאה זקנה או בחורה עם מרץ וחיות?!

היום ב"ה אני מחזיקה על ידיי שני ילדים מתוקים. אחת בת שנה וחצי ואחד בן חודש וחצי. נחמד מאד, ודורש הרבה. בדיוק אמרתי לגיסתי (שכבר מאד רוצה להתחתן) שתנצל את ימי נערותה. שתתפלל בראש השנה ותשמח שהראש שלה לא מתעסק באמצע שמונה עשרה ב"איפה הילדה שלי? לאן היא נעלמה?" "איך מגיעים לטישו ומקנחים לה את האף?" "למה שכחתי לשים את החליפה של בעלי בניקוי יבש? הוא נראה המוזנח היחיד כאן..." וכו'. שתנצל את הזמן לחסד לתפילה למעשים טובים, לעצמה....

ואני אומרת את זה גם לך. באמת באמת. תאמיני ש"לכל זמן ועת" ה' יודע מה טוב לך, ולכל זמן יש את התפקיד שלו ועבודת ה' המיוחדת לו.  כמו שרבנו הקדוש אמר "העבר אין, ההווה עדיין, והעתיד כהרף עין" נמצא שאין לאדם אלא את אותו הרגע שהוא נמצא בו כעת. תחיי את המצב שלך עכשיו. ותחיי אותו באמונה!

עוד משהו. אחותי התאומה התחתנה שנה אחריי, ונפקדה רק לאחר שנה וחצי. היא בחורה מדהימה שעברה את זה באמונה גדולה, אבל כולם מסביב פחדו, חששו, התפללו ובכו הרבה בשבילה. למה היא לא נפקדת? שתי אחיותיה נפקדו די מהר... והנה, ב"ה אנו מחכים עכשיו לאחיין קטן שיבוא בשעה טובה. כולם כתבו לך שאחרי שנה כבר עושים בדיקות. אבל לדעתי גם זה מהר מדי... שמעתי שאדמו"ר אחד (לא זוכרת מי) אמר שעד שלוש שנים אין מה לחשוש. ושהזוג ינצלו את הזמן בינתיים להיות ביחד... ובאמת ראיתי גם הרבה זוגות כאלה, שחיכו מעל לשנה וב"ה הצליחו וקבלו את המתנה היקרה בלי בדיקות וכו'.

העיקר להאמין, להתפלל. ולהיות רגועים.

אני מאחלת לך שתמשיכי להיות מאוהבת בבעלך. ועם הרבה סבלנות כלפי המשפחה שלו. ושה' יתן לך כח להתפלל אליו, ויקבל את תפילותייך ברצון.

גמר חתימה טובה.

נ.ב

בניגוד לאחרים, אני לא מציעה לך לבקש מבעלך להיות המגשר ומעביר המסרים. סתם כך, זה לא כדאי לענ"ד. עם כל הכבוד, זה עושה מתח ואווירה לא נחמדה.

איזו תגובה אהבתי!

 אני גם ראשונה מצד ההורים והמתח היה כפול ומכופל.. ועוד עם בעיות פוריות.... גמני וגם בעלי...

אחרי שנה שלא הצלחנו וכבר ידענו על הבעיות.. נגשנו לבדיקות לקח לנו 8 חודשים וב''ה אני עכשיו חובקת 2 פרחים תאומים בני 4 חודשים....

על הבעיות שלי ידעתי כבר בפעם הראשונה שקיבלתי מחזור.... אף פעם לא קיבלתי סדיר..אולי פעמיים בשנה שלוש גג

והיה שנה שבה קיבלתי רק פעם אחת... ואז הייתי על גלולות... אין לי ביוץ פשוט....

וכך גם בעלי עם בדיקה שעבר בגיל צעיר אך אז נאמר לו שאולי בבגרותו הדברים יישתפרו...הבעיה :ספירת זרע מאד נמוכה אך ב''ה איכותי

אני מבחינתי התחלתי את הטיפולים שלי כבר בגיל 19 אפילו שהייתי נשואה.... ובגלל זה הציפיה שלי הייתה מאד ארוכה

מגיל 19 ידעתי שאני אהיה חייבת איזה שהיא תמיכה..ובכלל כשנודע לי על בעלי כבר חשבתי שלא יהיה לנו סיכויים...

ואומנם רק הייתי צריכה לקחת 4 כדורים ביום ועמדתי להתחיל עם הזרקות... אבל ב''ה התבשרנו על ההריון...וכשנודע לנו שמדובר בתאומים אז השמחה ב''ה הייתה כפולה יש לנו הרבה תאומים במשפחה ביניהם אמא שלי (ואגב להתאומה שלה/דודה שלי ללא ילדים....) וכולם שמחים ב''ה

רק משהו אחד קטן

תגשו לרופאים!!! תעשו את הבדיקות הדרושות!! והכי חשובבבבבבבבבבב תתפללווווווווו!!!!!!!

חשוב מאד מאד להיות רגועים אני יודעת מניסיון שזה מאד קשהההההה אבל תשתדלו....!!!!

תהנו מהשנה הראשונה בנחת ואז תגשו לבדיקות הביחד הזה בונה את הבסיס לזוגיות והבסיס הזה חייב להיות איתן כדי להתמודד עפ כל הקשיים בדרך..אם זה טיפולים או מעקבים אם זה הריון ספונטני...אם...אם... יש הרבה קשיים בדרך כל זוג והחבילה שלו...אז נצלו את הזמן ביחד לבנות את עצמכם....

בהצלחה ובהרבה ברכה....

סליחה אני גבר אך לא יכולתי להבליג. אם מישהו מלחיץ אתכם אל תתיחסו זה פשוט חוצפה ולא עניינו של אף אחד. תדעי שהכל מהשם והוא מחליט הכל מתי ואיך ובכלל אין מה להילחץ.  כל אדם שונה מזולתו ואי אפשר להקיש וזה על זה. פשוט תחיו את החיים וזהו.

שלום לך,

אני הייתי נשואה 8 שנים לבעל עם קליינפלטר {חוסר מוחלט של תאי זרע} עברנו טיפולים קשים מאד בעידודם של מכון פועה אף לקחנו תרומת זרע ניקלט אך נפלו לאחר 8 שנים החליט שדי לסבל שלי ניתגרש אתחתן שוב ובעל אחר יביא לי ילדים כמובן שלא הסכמתי רציתי לאמץ והוא לא הסכים {וכמובן שאף אחד לא ידע אצל מי הבעיה גם במשפחה} מיותר לציין שכל האנשים לא הפסיקו לדבר להסתכל לעבר הבטן שתפחה אבל לא מהריון אלא מכל הטיפולים נשים הרות היו מיתחמקות מימני ונשים עם תינוקות תמיד סיפרו כמה הילד חולה דבר שתרם יותר להרגשה הגועלית שעברנו בקיצור היה קשה וממממאאאאדדדדדדד

התגרשנו והיה קשה מאד לאחר שנתיים התחתנתי עם בעל מקסים אוהב תומך כל מה שחיפשתי בוך ה' מצאתי

כמובן שגם אז היו דיבורים למה לאמלל עוד משפחה וכו' {הרי אף אחד לא ידע אצל מי הבעיה}

אני הייתי רגועה אבל הפיות והמבטים של האנשים עשו את שלהם הלחץ התחיל הבדיקות {למרות שרופא הנשים שלי לא הסכים איתי בצעד הזה} ברוך ה' ובלי עין הרע לאחר שנה ושלושה חודשים ניקלטתי להריון כעת אני בחודש השישי כולם סביבי מרוגשים ושמחים ברוך ה'

יקירתי,אני מאחלת לך המון הצלחה ושהקב"ה ייתן לך כוחות לעמוד בכל הניסיון הזה מי כמוני יודעת כמה זה קשה וכמה מכוער מה שקורה בחוץ

מאחלת לך הצלחה רבה בשורות טובות ושנה טובה מלאה בשמחה ונחת

התגעגעתי אליכן...

אגב, בעלי דיבר לאחרונה עם משפחתו ואמר להם שעד חודש חמישי הוא לא מספר להם דבר.

דבר שני, תפסתי את בעלי לאיזה שיחה ושאלתי אותו: אתה באמת רוצה ילד עכשיו??? אתה באמת רוצה לגדל אותו?? אתה מוכן להיות אבא??? הוא ענה לי: "לא!!" הוא עדיין לא רואה את עצמו אבא. וטוב שכך כי גם אני אז שאלתי אותו... אתה לחוץ מעניין ההריון? אמר לי: "כן." ולמה???

כי לכולם יש אז גם הוא רוצה.. אבל הסברתי לו שלא צריך לעשות מה שכולם עושים אלא מה שאנחנו רוצים. 

ב"ה אנחנו כמעט ולא מדברים על הריון בבית. יבוא לנו בהתפעה ב"ה. המשחה כבר לא שואלת כולם ירדו מאיתנו. 

אנחנו מאושרים!!!

כשיהיה עדכון חיובי נעדכן.

אבל אל תשכחו אותי טוב? 

שנה טובה. 

אוהבת.. 

ושה' יתן לך כח, שמחה, נחת וגילה רינה דיצה חדוה ואהבה גדולה עד 120.

ריגשת אותי!

איזו גבורת נפש וגוף.

איזה נסיונות! את בטח ממש חזקה שהצלחת לעמוד בכל זה...

ברוך ה' שהגיע האור ובעזרת ה' הריון בריא, בשמחה ובקלות

ב"ה,את נשמעת בחורות מדהימה עם עוצמות..

בשורות טובות!

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!

אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?

אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..

אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).

שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.

לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.

מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.

לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

עגלות מעולות במחיר יחסית זול

לדעתי אפשר למצוא דברים מעולים ביד 2, אם את הולכת לראות את העגלה בעצמך לפני שקונים לוודא שהיא מצב טוב. אבל לפני זה לבדוק מחירים של עגלות חדשות שלא תמצאי את עצמך משלמת מחיר של עגלה חדשה מסוג קצת זול יותר על עגלה יד 2...

קניתי חדשה לפני 7 שנים והחזיקה 4 ילדים נמרצים ביותר

אם היינו שומרים עליה יותר טוב (לא משאירים בחוץ לחסדי הגשם והשמש) יכול להיות שהיתה מחזיקה עוד אחד

מהממת וגדולה יחסית ככה שמתאימה לא רק לתינוק קטנקטן, מאוד נוחה לתפעול

לגבי מה לבדוק, תראי עם עצמך כמה את מתעסקת עם העגלה וכך לבדוק שזה נח

נגיד אם יש מלא מדרגות לעלות אז עגלה יותר קלה

אם יש רכב זה אחרת..

בעיקרון זה משהו שמופיע במפרט הטכני של כל עגלה באתרים.

אינגליזינה-אהבת חיי, ענקית, נעימה לתינוק, עם אופציה של הגבהה של המזרן וזה מעולה לפליטות ולילדי ריפלוקס,

היגוי, עבירות מעולים...

גגון יעיל, סל תחתון ענקקק

יציבה

החיסרון - לקיפול צריך לפרק את האמבטיה (סל שכיבה) מהשלדה, ורק השלדה מתקפלת, והאבטיה לא.

פעם זה היה המצב היחידי, היום יש אמבטיות שמתקפלות... לא התנסתי

השאלה אם היא לא גדולה מדי ותופסת מקום?

אני עברתי 2 ילדים עם ספורטליין, הייתה לי מצוינת, נוחה, יציבה, אמבטיה- לא קטנה מידי ולא גדולה מידי.. מצוינת.. 

החיסרונות- לי אישית היה קשה לכבס אותה (אני יודעת שיש אפשרות, אבל זה ממש דורש לפרק אותה וזה היה לי קשה מידי) , הדגמים הישנים- צריך לפרק את האמבטיה מהשלדה- פחות נוח ממה שקיים היום בשוק- מתקפלות יחד עם האמבטיה.. 

בדיוק הייתי ביום שישי בקניון וראיתי- אמאלה ממש התאהבתי.. אם היה לי תקציב הייתי קונה בלי לחשוב בכלל, 

במיוחד אם עולים במדרגות- שמה את הילד במנשא ואת יכולה עם יד אחת להרים את העגלה וגם את התינוק.. 

אני עם מדרגות והייתי עולה ויורדת 3 פעמים.. פעם אחת מרימה את הילד, פעם שניה את האמבטיה, ופעם שלישית את השלדה. הייתי נקרעת! 

במחיר מצוין (3,700 ראיתי בשילב ) נוחה ופרקטית 

אומרים שסייבקס קלילה- אבל היא יקרה, מעל 6,000 ש"ח 

בהצלחה! 

אבל לא יודעת אם יש לה יתרון משמעותי על ספורטליין, והמחיר כן יקר משמעותית.

היא גם מאד עדינה.

אם את הולכת לרף הגבוה של המחירים אני ממליצה יותר על בוגבו שידועות כעמידות ויש להן דגמים קלילים.

אם לא אז ספורטליין זה מעולה.  

למשל אם את או בעלך גבוהים אז כדאי לחפש עגלה יחסית גבוהה כדי שיהיה לכם נוח

האם תצטרכו להעלות במדרגות או לא (אפ כן אז כדאי גלגלים אחוריים יחסית גדולים, יותר נוח להעלות ככה)

האם יש רכב, ואם כן מה גודל הבגאז'

מגבלת מחיר (גם ביד2 עגלות של מותגים "נחשבים" יעלו יותר מעגלות אחרות)

עוד נקודות לשים לב אליהם- גודל (עגלה ששוקלת משמעותית פחות בדכ קטנה יותר ופחות נוחה ומרווחת לתינוק), משקל, צורת קיפול ועוד.

אני גם מהממליצות על ספורטליין פשוט כי אני חושבת שהיא די ממוצעת אז מתאימה להרבה צרכים-

לא מאד כבדה אבל גם לא קלה שכבר אין יציבות

יש מספיק מקום לתינוק

קיפול נוח

ומחיר מעולה.

אבל גפ לספורטליין יש היום כבר כמה דגמים. למשל הפולד הוא קליל יותר וקיפול יותר נוח אבל הוא גם צר יותר

אז אם תצליחי לדייק יותר את הצרכים אז אולי נןכל להמליץ לך פה גם יותר ספציפית.

(אני באמת חסידת ספורטליין אבל נגיד לאחותי שהייתה צריכה עגלה קטנה יחסית שתיכנס למעלית אצלה, המלצתי על עגלה אחרת)

האמבטיה גם מתקפלת, ככה שמגיעה לגודל ממש קטן ואני חושבת שהיא נחשבת לקלה.

יש לה סל תחתון גדול והיא יציבה (אני הולכת איתה גם על אבנים וכו)

היא שוקלת שמונה קילו

אם גרים בלי מעלית בקומה גבוהה צריך לקחת את זה בחשבון

קלה ממש שוקלת כמו טיולון כמעט 7.3 קילו

קלה לקיפול ונוסעת מעולה בכל דרך

ויציבה גגון ענקק

ממ ש אוהבת אותה

החסרון- כשהטיולון כלפי ההורה קצת פחות קל לקפל

קשה להוציא לכביסה..התיאשתי

קלה ממש (זה היה הדבר הכי משמעותי מבחינתי),

גלגלים גדולים אז עולה מדרגות יחסית בקלות

היגוי נוח.

שימשה אותנו עכשיו ילדה שלישית ועדיין מעולה.

לא זוכרת לגבי הכביסה של הטיולון אבל האמבטיה מתפרקת כמעט לחלוטין לכביסה (אני חושבת שהיא מתפרקת לגמרי אם מפרקים בורג אחד, לא היה לי מספיק חשוב לנסות).

אני חושבת שהיא די דומה לספורטליין אבל יותר קלה.

ואני פחות אוהבת סייבקס- לטעמי היגוי מזעזע, גלגלים קטנים וממש לא נוחה במדרגות (גם בכל מדרגה הכי קטנה כמו עליה מהכביש למדרכה).

אבל יש לי את הדגם הראשון טייגר. מאז יצאו עוד דגמים והמחירים עלו. לא יודעת אם הייתי קונה היום במחירים האלה.

השתמשתי לשני ילדים. כולל בטיולון בלי לקנות טיולון אחר. היא קלה, בשלב האמבטיה ממש מרגיש שהיא מרחפת מרוב קלילות... כשעגלות אחרות בד"כ כבדות יותר באמבטיה.

גם הטיולון נוח כולל לילד גדול. נוסעת גם בדרכים משובשות.

הקיפול לא מאוד קטן. במיוחד אם יש לכם תא מטען קטן ברכב.

הטיולון מתקפל עם המושב לשני הצדדים.

ואחרי כל זה בשורה תחתונה, אגיד שלפני שקונים עגלה, תגדירו לכם מה הצרכים שלכם- כמה נוסעים איתה ברכב וכמה ברגל או תח"צ. האם יש הרבה מדרגות בדרך הביתה. האם נוסעים בטרמפים וצריכים לקפל מהר וקטן? האם צריכים חיבור גם של סלקל. האם אתם אנשים גדולים/גבוהים כך שיתכן והתינוק יצטרך אמבטיה מרווחת? וכו. 

לא להשקיע הרבה באמבטיה, ובטח לא בעגלה ראשונה.

אמבטיה משמשת לתקופה קצרה, ולפחות חצי ממנה זה חופשת לידה ונמצאים בעיקר בבית.

אחר כך עוברים לטיולון אז לשים שם את הדגש...

במקום לקנות אמבטיה יקרה שלא בטוח תתאים לצרכים שלך בהמשך, ואחר כך לעבור לטיולון זול כדי לשמור על העגלה היקרה -

ממליצה לקחת עגלת אמבטיה נחמדה מיד2 או אפילו אגורה, ואחר כך לקנות טיולון טוב, נח ומתאים לצרכים שלכם.

(ממליצה על טיולון טאי טאי של ביבה)

ממש ממש נוח פי מליון מטיולון.... אז כל אחת ושיקולה.

(ישנים על הבטן נורמלי)

ולגבי זה שבקושי יוצאים מהבית-

א. גם אישי ופחות נכון עבורנו

ב. אנחנו משתמשים מלאאא באמבטיה גם בבית... וכשנוסעים וכאלה זה משמש כלול לתינוק ממש... 

שהרבה פעמים משקיעים הרבה בעגלת אמבטיה משולבת, ואחר כך קונים טיולון נוסף בזול.

בעיני עדיף להפוך את הסדר ולתת יותר דגש על הטיולון - שמשמש יותר זמן ושימוש בו מורכב יותר, ביחס לאמבטיה..

אני רואה הרבה נשים שקנו ללידה הראשונה עגלה מושקעת ויקרה מתוך מחשבה על האמבטיה ואחר כך נתקעו איתה, לא לבלוע (כי היא לא התאימה לצרכים) ולא להקיא (כי איך אפשר להיפטר מעגלה כל כך יקרה).

זו ההמלצה שלי, תיקח הפותחת ותראה אם מתאים לה.

אני משקיעה בכל אחד מהם, כמה שנכון לי. חא עושה תחרות

מה חשוב לך יותר, מקרר או מכונת כביסה? צריך את שתיהן וקונים כל אחד לגופו

גם בחוץ אבל בעיקר בבית, ואחכ בטיולון של העגלה משתמשת כבר כמעט חמש שנים רצוף (להוציא את זמני האמבטיה בין לבין)

יש גם טיולון קליל אבל לרוב הוא באוטו ובשימוש ליציאות הקצרות עם האוטו.

השלדה היא אותה שלדה כמובן וממש לא מרגישה צורך לחוס עליה כדי שתהיה חדשה.

בקיצור, כל אחת והשימוש/ הצרכים שלה. אבל ממש לא מחייב מה שכתבת.

בעיני ה-2000 שח שהוצאתי על העגלה שלי וכמו שכתבתי, משמשים אותי כבר כמעט 5 שנים ברציפות שווים כל שקל. 

לק"י

אנחנו הרסני טיולונים, ואני מקווה לקנות הפעם משהו חזק יותר.

(בלידה האחרונה קיבלנו עגלה של ספורטליין בירושה, ונשבר החלק של הרגליים בטיולון).

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

אבל עשיתי עם זה עבודה פנימית והגעתי לתובנות מעניינות דווקא על עניין ההקשבה בשבילי

ולמה דווקא זה משתקף אליי באופן הזה...

ואני עוד עובדת על זה אבל בהחלט כשהתחלתי להקשיב יותר בצורה הנכונה ולא רק לשמוע כדי להסיק/לתת את העצה הנכונה/לפתור בעיה וכו'

אז משהו השתפר באיך שמקשיבים לי ובשיחות באמת היה שיפור וכן אני מצליחה להחזיק שיחה על עצמי בלי להרגיש שאני לא מעניינת

היא יכולת גבוהה

הגיוני שרוב האנשים פחות מקשיבים

וגם זה תלוי ברמת העניין של האנשים בך

יכולת ההקשבה שלך לא קשורה ליכולת של אחרים

(אני בררנית ביחס לאנשים שאני משתפת אותם

הם צריכים להיות גם עם יכולת תקשורת מספיקות וגם עם רמת עניין במה שאני מספרת)

ובכלל לא גדלתי בבית "מקשיב"

ככה שהתרגלתי לא לשתף.

הייתי הכותל המערבי של כולם.

האמת היה מעניין לשמוע נבכי נפש של אחרים.

אבל כן זה מוכר כשמישהו נמצא בקצה סקאלה הוא מסגל סוג תקשורת מסויים וקשה לעשות את המעבר בצורה טבעית.

אבל זה בהחלט אפשרי, הרמב"ם דיבר על זה.

"דרך האמצע".

אני חושבת שאצלי השינוי היה כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, תוך מודעות שאני רוצה שיח משותף ולא רק להיות כותל, לא עם אלא שהכירו אותי כ"מקשיבה הלאומית"

איתם היה יותר קשה לעשות את הסוויצ

כי שני הצדדים התרגלו לדינמיקה מסויימת.

וגם כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות, לי זה לפעמים גם עונה על הצורך.

תנסי להתחיל ככששואלים אותך מה נשמע, לענות משפט שהוא מעבר ל"הכל הסדר"

אבל הוא גם לא כבד מדי

למשל: ב"ה סיימתי בעבודה פרוייקט, איזה כיף להיות אחרי.

או ב"ה, עוד מעט סוף שנה, מתכוננים לחופש הגדול.

או הייתי אתמוח באירוע, היה מעולה וכיף אבל אני עייפה טילים.

כשתתרגלי, תראי שפתאום אנשים שואלים עוד שאלה מתוך עניין ולא רק נימוס וככה לאט לאט יוצרים דינמיקה גם של שיתוף ולא רק של הקשבה.

מן הסתם צריל גם למצוא את האנשים שיש להם תגובות תומכות ולא מייבשות.

שבכל דינמיקה יש שני צדדים.

ומאחר ואין לך יכולת לשנות את הצד השני, את כן יכולה להתחיל לשנות את הצד שלך- ופחות להקשיב ויותר לשתף.

לפעמים קל יותר לברוח להקשיב כי לשתף יכול להיות חשוף ומלחיץ. אי אפשר לדעת מה הצד השני יחשוב עלי אחר כך... ואז יותר קל להקשיב מלדבר. וגם לדבר על עצמך יכול לגרום להרגשה של 'אני לא מספיק טובה', כאילו את לא בסדר שאת לוקחת 'זמן במה' מהחברה שאיתה את מדברת.

אז אם זה מדבר אלייך, אלה דברים שאת יכולה לעבוד עליהם מול עצמך- שמותר לך להשמיע את הקול שלך, שאת חשובה מספיק, ושיהיה בסדר גם אם תשתפי.

ובינתיים, ממליצה ממש להיות האוזן הקשבת של עצמך. כמה שזה נשמע מגוחך, ממש לשבת עם מחברת/מחשב ולכתוב את הדו שיח הדמיוני שהיית רוצה שיהיה-

'יואו, אנונימית, מה שלומך היום?'

'האמת שממש קשה לי.'

'אוי, מה קרה אהובה?'

וכו' וכו'.

תכתבי לעצמך את מה שבא לך לשתף אחרים.

זה גם מרגיע קצת את הצורך, וגם יאמן אותך לשתף.

ניסיתי כל מה שכתבתן

אני מדברת על מצבים קיצוניים מאוד שהייתי בהם

ומתקשרים לשאול לדוגמה לשלומי והופ זה עובר לשיחה עליהם..

על מה שהם עוברים ולפעמים זה אפילו לא מתקרב לקשיים שלי ואני מוצאת את

עצמי מקשיבה

אז לצערי התחלתי לסנן מלא מלא

או שיש את המנומסות שכן שואלות לשלומי ואז שופכות על עצמן בלי לעצור

אם מישהי אחרת תתקשר לאותה אישה, היא גם תדבר רק על עצמה?

אם התשובה היא חיובית אז באמת כדאי למצוא חברות אחרות.

אם התשובה שלילית- זה סימן שיש כאן דינמיקה בין שתיכן שיוצרת את הסיטואציה. וזה אומר שאת יכולה לשנות את הצד שלך- וזה ישפיע גם על הצד השני.

(ובין השורות, אני רואה שאת הרבה פעמים משווה בין 'רמות סבל'. כאילו רק מי שיש לו קשיים מרמה מסוימת 'זכאי' שיקשיבו לו. אבל אני בטוחה שתסכימי שכל אחד זכאי להקשבה. וגם את לא צריכה לסבול בשביל שיגיע לך שיקשיבו לך).

זו לא הייתה כוונתי...

התכוונתי שאם כרגע אני לצורך העניין עם בעיה סופר גדולה

את לא יכולה להתקשר כביכול לתמוך בי ובסוף לעבור לסיפור שלך שמה לעשות,הוא כרגע לא העניין כי אתם בבית ואני לא נניח בבית חולים.

בזמן ש-אני- בתוך הבעיה כרגע וזקוקה נואשות לתמיכה....

זה בקטע רפואי,אז תנסי להבין את הראש אם את קצת מכירה או שמעת

זה באמת נשמע ממש ממש קשה.

אני תוהה אם יש לך יכולת לעצור את השטף ולהגיד 'טבל ממש רציתי לספר לך משהו'.

קצת לקחת מקום בכוח. כי לפעמים צריך.

ואולי באמת אנשים מקבלים ממך שדר שאצלך הכל בסדר (או שאת חזקה ומתמודדת אפילו שאת במצב נוראי).

האמת שזה היה נשאיר בי טעם מריר של אכזבה.

מניחה שגם אותך זה מאוד אכזב.

אני יכולה לספר לך שמכרה טובה שלי איבדה את בנה הקטן. אין יום שאני לא חושבת עליה. באמת.

וכשהיא באה לפה לפעמים, אני בעיקר מדברת על שטויות שקרו לי.

כי הבנתי שלשאול מה שלומך זה רק יטריף אותה עוד יותר.

והבנתי שאולי הכי כדאי לשדר קלילות, כדי שהיא לא תרגיש שבמחיצתה כולם נעשים כבדים.

לפעמים אנשים מדברים על עצמם דווקא בגלל שהם לא רוצים שהזולת ירגיש לא בנוח עם עצמו.

אבל אם הזולת פותח בנושא מסוים, בוודאי שיש ציפייה להתעניינות.

התעניינות זה שדר כל כך בסיסי של אכפת לי ממך. מה שאתה אומר חשוב לי..

אם אין התעניינות כזאת, באמת התחושה היא שאני אוויר כלפי השני...

גם במצבים הכי מאתגרים שלי אני משדרת אופטימיות וטוב

ואולי זה מה שגורם לכך שאני פשוט מקשיבה בסוף.... גם אם

אין ביכולתיי

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

היא בדקה גם את הקאיה (שאמורה להיות אוניברסלית ולהתאים לכולם כביכול) ואמרה שבגלל המבנה שלי אם הייתי קונה אותה בלי להגיע לתיאום היא אשכרה לא הייתה מונעת בכלל כי צוואר הרחם היה נשאר חשוף לגמרי!

אז רק חשוב לדעת כשקונים את הקאיה שיש אולי לא סיכוי גבוה אבל סיכוי כזה שהיא בכלל לא מתאימה לך לגוף ובעצם לא תמנע או תמנע בסיכויים הרבה פחות טובים וכו'...

ובלי קשר אני לא ממליצה על דיאפרגמה

מוזמנת לחפש בכרטיס שלי כתבתי כמה פעמים... אם את לא מוצאת תכתבי אנסה לראות בהמשך היום אם יש לי זמן למצוא את הדברים שכתבתי או לכתוב שוב...

אני אחרי לידה הלכתי שוב למתאמת ליתר בטחון,

אבל תכלס הרגשתי לפני שהצוואר מכוסה ושהיא יציבה בפנים. וזה גם מה שהיא בדקה

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

המידע היחיד שמצאתי ברשימות של המתאמות על רופאה שמתאמת זה-

שירין שיראזיאן - ברכה

רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה התמחיתי בבית החולים אסה\'ר – שמיר, רופאה בכירה ביחידת אם ועובר (הריון בסיכון) ועוסקת בליווי הריונות בסיכון בביה\'\'ח ובקהילה. בעלים של מרפאת לליב, מרפאת נשים ייחודית בנס ציונה המעניקה שירותי רפואה במקביל לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בוגרת לימודי המשך אונ ת\"א ברפואת גיל המעבר תיאום דיאפרגמה במרפאת לליב

03-3747663

הכשרה ע"י: בבית החולים אסה\'ר – שמיר

סוג התאמה: חד/ דו שלבי

אבל יכול להיות שהרשימות האלה לא מעודכנות או שיש רופאות שלא מופיעות ברשימות האלו

קשה למצוא תור, היא מקבלת במודיעין, תנסי להתקשר בימים שהיא מקבלת אולי יהיו ביטולים...

היא התאימה לי בפעם הראשונה.

היא מקבלת בירושלים אם אני לא טועה, תחפשי באתר של הכללית.

כי אני גרועה בחברויות.

אבל הייתי רוצה להאיר לך כמה נקודות.

1 לפעמים את מוקפת חברות, ואף אחת לא חברה שלך, או חברה שלך באמת. הן במשחק הקבוצתי, הן מתחברות לכאורה אבל בפועל הן בודדות.

זו נקודה שאת צריכה לדעת שקיימת.

מה שרואים מכאן זה לא לאו דוקא מה שרואים משם.

2 כשרוצים להתחבר, צריך לקחת בחשבון גם את המחיר.

והמחיר הוא לא תמיד נעים.

זה דורש להשקיע, להתקשר, לתת מתנה קטנה.

אם המחיר לא שווה לך, אז תשמחי במה שיש.

במשפחה שמקיפה אותך ואותה את אוהבת.

המוו בהצלחה

ושאת לא אוהבת שיחות של חולין ושל סתם.

גם אני לא מהאימהות שכולן משתוקקות להיות בקרבתן, אבל חשוב לי להאיר פנים לכל אחת. לא בשבילן דווקא, בשביל עצמי. להאיר פנים זה הדבר שהכי מזכיר לי את מי שאני, בלי כל העייפות, הדאגות, המשברים.

אני מאמינה בהארת פנים לא בשביל לזכות בתשומת לב, אלא בגלל שאת מאירה גם לתוכך.

אבל נשמע שמה שכואב לך זו התחושה שאת מחוץ לקליקה. כלומר לא היה אכפת לך להסתפק בשיחה קלילה, אם כולן היו פחות או יותר במצב שלך. ברגע שכולן דבוקה אחת- את מרגישה שהן מוותרות עלייך, וזה לא נעים.

הייתי מתחילה בסתם לחייך לתוך עצמך בתוך הסיטואציה של הלבד. במקום לשוטט עם העיניים החוצה, חייכי אל הכאב הזה. תהיי נינוחה עם עצמך גם אם כולן משהו אחד ואת אחרת. לא בגלל שאת שווה יותר או שהן שוות יותר,

אלא בגלל שככל שהעיניים יפנו החוצה זה יגרום לך לתלות את השלווה הפנימית שלך ביחס של אחרים.

וזה נכון שכולנו אנושיים ואוהבים להרגיש בנוח עם אחרים, ואוהבים להרגיש חשובים ונחשבים ושרואים אותנו

אבל כאן כאילו המציאות מזמנת לך- תאהבי את עצמך ככה. כשאת בצד.

וזה נורא קשה. בטח למי שלא מורגלת בזה.

אבל זאת מתנה בסוף. זו מתנה נדירה כי זה דורש תהליך לא קל בכלל. 

לא נשמע שאת מעוניינת בסוג החברות הזה.

אם השכנות מדברות על הגן, הילדים, והחוגים. מזמינות משפחות וילדים ומגיעות למשפחות.

ואותך כל זה לא מעניין.

אז למה את רוצה?

אגב, אני איתך. אין לי חברות בסגנון הזה, ובגינה אפשר לנוח, לעבוד על משהו, לחשוב, לקרוא 

אבל אני עושה הפרדה.

יש את חיי החברה שלי ויש את של הילדים.

בשבילי גן שעשועים זה עינוי.

כמו שכתבת. מי שמדברת איתי מרגיש שעושה לי טובה.

אני הולכת רק כדי לאוורר את הקטן שלי.

אבל בכל הזדמנות שבעלי מוכן לקחת במקומי אני קופצת על זה.

בקהילה הקודמת הייתי מאד מחוברת וקשורה. ואני בן אדם שכן יש סביבו אנשים בד"כ. אוהבים להקשיב לי ואני מצחיקה ברוב הפעמים.

אבל פה בישוב לא הולך.

ניסיתי להזמין לא זרמו. רק בפורים פעם אחת.

בשנתיים שאנחנו פה הוזמנו פעמיים ובאנו באהבה.

אבל- יש את חיי החברה של הילדים. הם לומדים פה יחד בבתי הספר. ואני מאפשרת..

יכולים לבוא אלי כמה שרוצים. הילדים יכולים ללכת אבל אני מגבילה אותם בזמנים.

הם מאד חברותיים. לא צריכים להיות כמוני.

וכן, זה דורש ממני הקרבה.

ולפעמים המון אוכל להגיש או לסדר או לצעוק הרבה כדי שיפסיקו להשתולל.

אבל זה עושה להם כ"כ טוב אז אני מוכנה לזה.

כדאי להתאמץ על זה, כי אם את לא חברותית לא בהכרח שהילדים שלך גם לא (לפותחת)

נגיד בעלי חווה את זה קשה שאצלו לא היו מזמינים אבל מסיבה אחרת, שאמא שלו חולת ניקיון.. 

א. לפעמים זה סוג האנשים שיש ..בשכונה יש כאלה. ואיו מה לעשות עם זה...

ב. בשביל חברות צריך לפעמים לצאת מאזור הנוחות...

ומה זה אומר? לארח ולהתארח גם כשפחות מתחשק אבל יש הזדמנות. לארח חברים, לשלוח את הילדים לחברים , להיות נוכחת בשיחות ולדבר גם על נושאים פחות מעניינים...ליזום קשר.

לא לכל אחד זה מתאים אבל זה ה'קנה לך חבר'...

יהיה לך יותר קל להבין איפה להתאמץ ואיפה לשחרר.

בדקת פעם לעומק את נושא ההצפה שאת חווה לעיצעם קרובות?

זה משהו קודם כל להתמודד איתו מבפנים ולהבין מה המינון שעושה לך טוב.

את מוצפת מהר, ולכן צריכה להקשיב לכוחות וליכולות שלך.

שכנתך הסטייליסטית מן הסתם פחות יווה עומס חברתי ולכן יכולה להחזיק הרבה קשרים.

יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות.

היתרון הוא שהיא תמיד תמצא עם מי להיות,

החיסרון הוא שקשה לה להסתפק במעט קשרים עמוקים, כדי להרגיש נחת ומיצוי היא צריכה להחזיק הרבה הרבה קשרים כל הזמן.

אצלך נניח לארח פעם ב.. מספיק לך לחודשיים,

היא גם אם היא אירחה שבת שעברה, בלי אורחים השבת היא תרגיש בודדה, כי היא לא יודעת "להסתפק" במעט.

אם היא רגילה שהבית שלה רכבת, אז כמה שעות של שקט בשבילה זה עינוי.

בקורונה הרבה אנשים כאלה נכנסו למצוקה.

לעומתם, אנשים שהעולם הפנימי שלהם היה מספיק עשיר, והם יודעים להנות ממעט קשרים, היו מרוצים הרבה יותר מהחיים.

את רואה אותה מהעיניים שלך ואומרת אם מסביבי היו מתיישבות שתי שכנות, הייתי מרוצה.

אבל כדי שיתישבו לידך שתי שכנות צריך להחזיק הרבה יותר קשרים וזה לא מתאים לכל אחד.

מציעה לך כשאת מסתכלת על אחרות, לקבל השראה כללית ולא לרדת לפרטים.

למשל אם את רואה שקבוצה מסויימת העולם שלה מורכב מדיבורים על הגננת וזה פחות הקטע שלך, אז אל תחפשי להיות חלק דווקא מהקבוצה הזאת.

אם מעניין אותך תרבות, תחפשי קבוצת שווים באיזורים האלו. למשל בספריה.

הרבה הורים שמקפידים לקחת את הילדים לספריה, הם הורים שקוראים בעצמם וככה תמצאי שפה יותר משותפת.

נגיד אצלי יש קבוצה של שכנות שהרבה עוסקות בהוראה, והרבה מהשיחות גולשות לשם וזה פחות מעניין אותי, אז אחרי התפילה כשאני רואה שהן מדברות, פחות אשקיע מאמץ להיכנס לשיחה גם אם הן מדברות על משהו אחר, כי מהר מאוד זה יגלוש לשם. וזה בסדר זכותן להתעסק בנושאין שקשורים ליומיום שלהם.

האם את משתתפת בחוגי ספורט? חוגים במתנס? זה יכול לפתוח אותך לקבוצות עניין נוספות.

לגבי הילדים, תחשבי מה מתאים לך ולהן ולא מה מתאים לשכונה.

אם מתאים לך לשלוח אותם לבד במדרגות, אחלה.

אם לא, אז מה שמתאים לך. זה שאחרים שולחים לבד במעלית, לא מעלה ולא מוריד.

שיעשו מה שטוב להם, ואת תעשי מה שטוב לך.

הילדים שלך אוהבים כדורגל? הם מתקרבים לגיל שהרבה בנים זה מה שהם עושים כל יום, כל היום.

אם הם אוהבים תקני להם כמה כדורים (יש ב30 שקל בחנויות סטוק זולות)

תקני בגדים נוחים, נעליים טובות וזה יכול להיות תעסוקה לכמה שנים.

בנוסף כל מה שקשור לרכיבה:

אופניים, רולרבליידס, קורקינט וכו'

יש איזורים בפארקים ייעודיים, אפשר לצאת לשם במקום לגינה הקרובה.

תגווני להן ולך עד שתמצאו את המקום שמתאים לכם לבלות בו אחר"צ.

אתם אוהבים חיות? אולי חיית מחמד יחסית פשוטה לגידול תביא עניין חיובי בתוך הבית. (נניח תוכי)