ראש השנה -  בבית  בלי תפילות  ארוחה אחת מסודרת וגם זה לא  שעות של שיעמום ובשעות האלה  לממש רציתי לשחק וליצפות עם אחים שלי במחשב אבל אסור !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! היה אסור לי להיכנס לחדר שלהם היה אסור לי להיות עם אחים שלי  ודברים לא צנועים ולא לעינין קפצו לי לראש וכלך היום בננים ו ... דיי!!!

ברוכה הבאה לשלב הבא בחיים שלך.

עד עכשיו היית ילדה. קבלת כל דבר בהבנה מאוד פשוטה, תמימה - ונמוכה.

אבא אמר שיש אלוקים, אז הוא צודק.

אמא סיפרה לך שהמלך בשדה? ממש הרגשת את זה...

אבל הנה, גדלת. והסיפורים הפשוטים האלה כבר לא מתיישבים לך על הלב.

מי אמר שיש אלוקים??

ולמה אני לא מרגישה את ריבונו של עולם?!?!

זה לא יצר הרע!

זה הנפש שלך, הנפש שלך שרוצה לגדול. רוצה להבין. לחוש את הדברים בעוצמה גדולה יותר ולהתקדם בעבודת ה'.

כך אנו בנויים - מתוך הנפילות, יש התקדמות.

מתוך השאלות הגדולות וחיבוטי הנפש - יש זינוקים אדירים והתעלות משמחת.

אל תתני לעצמך להשאר ילדה. תגדלי!

תשאלי, תבררי, תחקרי. אל תדחיקי את מה שמתחולל בתוכך...

עוד יגיע יום שתשמחי בזה, תודי לה' על שנתן לך את ההזדמנות לאבד קצת מהתמימות.

לו יהי, והדרך באמת תהיה בטוחה ושמחה ככל האפשר.

קורה לכולנו והכי הכי בר"ה.

כי יש מישהו שפועל בזמן הזה שעות נוספות!

גיל ההתבגרות? מה אהה?!

גמאני בדיוק כמוך! בגיל הזה.. גמלי קשה ולכן אני מראה לך איך אני מתמודדת עם כל הקושי הזה!!!

(אשמח גם באישי..)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t129609#1235148 פוףף והוא נעלם!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t325802#4053355

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t326797#4059501

מה שקורה לך הוא טבעי לגמרי! השאלה איך מתמודדים עם זה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....