תנסי ללמד זכות כדי שתעריכי את אבא שלך .....

אין טעם שתתחילי על זה מריבות קטנוניות עם אבא שלך...

"חנוך לנער ע"פ דרכו" מכירה?
אני לא מכירה את הסיפור הספציפי שלך, אבל אני רוצה להסביר לך משהו על חינוך.. לפעמים יהיו שני ילדים שיבקשו בדיוק אותו דבר, לאחד נרשה ולשני לא- מי שיסתכל מהצד אולי יסתכל בעין עקומה, אבל אם למשל הוא היה יודע שאחד התחצף קודם ולא מגיע לו, הוא היה מבין.. נכון? ככה יכול להיות שאבא שלך מתנהג, הוא יודע שאת אח שלך צריך "לתפוס קצר" ולכן הוא מתייחס אליו ככה. זה כל העניין של חינוך, תחשבי על זה, אם היינו רוצים יחס שווה באמת לכולם, בלי היכרות, בלי הבנה של מה הילד צריך, היינו יכולים לתת למכונות לחנך, לא?
מקווה שעזרתי.

כולם אאוצ' זה יעבור תנסי להסתדר וכו'

אבל זה לא בהכרח ככה וכשאת תהיי אמא את גם תביני את זה בדיוק
וגם אם הילדה שלך לא תבין את זה תנסי לזכור את זה כדי להסביר לה..

הבאב לא בהכרח מפלה אלא הוא מחנך כל ילד וילד בצורה שונה יש ילד שזה יעזור לו
ויש ילד שהשיטה הזאת לא תעזור לו אלא שיטה שונה וגם במקרים כאלה 
אבא שלך לפי איך שהוא רואה את זה (ורוב הפעמים ההורים יותר חכמים ממה שאנחנו חושבים..)
יודע שלדוגמא לאחיך יש בעיה עם קטעים של הערות לאנשים והנה את רואה שהוא באמת זה שהעיר ולא את!
ולכן אבא שלך מעיר לו על זה אבל לך הוא לא היה מעיר כי לך הוא יעיר נגיד על מהירות
אם לדוג' את עצלנית מה שהוא לא בהכרח יעיר לאחיך...
ולכן לא צריך לראות את זה בהכרח כהפליה אלא בתור חינוך יותר ממוקד וחכם
 אז נכון שזה לפעמים מעצבן לשמוע או לראות ונכון שלפעמים האח יהיה 
ממורמר ויגיד לאבא שלך למה רק לי אתה תמיד מעיר על זה אבל כמו שאמרתי
לא בהכרח נבין היום הכל בעז"ה כשנהיה הורים בעצמינו נוכל להבין את זה הרבה יותר טוב

אני מרגישה שההורים שלי (בעיקר אבא) ממש נטפלים לאח שלי (תאום)..

נגיד פעם אחת התריס היה סגור ואז אח שלי פתח אותו וזה עשה שמש והוא סגר (אחרי 2 דק' בערך) ואז אבא שלי התחיל לכעוס עליו שיפתח את התריס מיד, ואז אח שלי אמר לו "ולפני זה כשזה היה סגור לא היה אכפת לכם אבל אתה אומר לי לפתוח רק בגלל שאני עושה את זה" ואבא שלי התחיל להתווכח איתו שזה היה פתוח- וכבר לא יכולתי לשתוק אז אמרתי לאבא שלי שהוא (אח שלי) צודק...

אח שלי כ"כ צדק- תמיד הם נטפלים אליו.. כל דבר שהוא עושה הם חייבים להעיר לו ולכעוס עליו.. בזמן האחרון זה כבר ממש מוגזם ובולט.. אני לא יכולה כבר.. אם אני עושה את אותם דברים שהוא עושה הם לא אומרים לי כלום ולו הם חבל"ז...

ונגיד הוא עושה לא עושה משו שהוא צריך לעשות אז אמא שלי מעירה לו בעדינות ואז איך שאבא שלי שומע שאמא שלי מעירה לו הוא ישר מתחיל לצעוק עליו שיעשה את זה מיד.. כאילו הוא מנפח את זה ממש...

זה כבר ממש כואב לי כאילו כמה אפשר להעיר ולכעוס על ילד? ומילא אם הם היו מעירים לכולם או לא יודעת מה- אבל זה רק לו! וזה בכל מיני תחומים....

אני כבר לא יודעת מה לעשות..

אולי שיחה פתוחה בארבע עניים?

זה בטוח יעזור לא?!

כי יכול להיות שההורים פשוט לא שמים לב...

ובאמת שכוייח ממש שזה אכפת לך ושאת רואה את זה!!

יש לי חברה שכל הילדות שלה אבא שלה עשה אפליות עם אחותה הגדולה עד היום וזה פשוט לא עוזב אותה... זה משהו שנשאר לה לכל החיים.... ולאף אחד שם לא היה אכפת...!!

זה באמת מצב מתסכל! ממש!

תראי אם זה באמת מפריע לאחיך.. (מין הסתם...)

ודברי עם אבא ;)

בהצלחה!!

אחחח ברור שיש הפליות ועוד איך(אולי בעצם רק במשפחה שלנו??)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....