טו קיל א מקינגבירד זה לא ציווי: תהרוג זמיר, אלא תיאור פעולה (אני חושבת) "להרוג זמיר"

שזה נחשב דבר רע שלא עושים אותו, אם אני טועה זה גם מופיע בספר בצורה מפורשת.

בעברית פשוט תרגמו את טיפה יותר יפה ל- "אל תיגע בזמיר", כך שהמשמעות נשארת אותה משמעות.

אבל אולי באמת תרגמו ככה בשביל היופי..

זה עדיין ספר טוב.

בקושי התחלתי...

מאד קשה לצלוח את הפרק הראשון.

המלצות טובות.

אני אוהבת מאוד לקרוא על הנושא של כושי לבנים, אפשר למצוא להתנהגות של החברה הלבנה שם ובכלל למוסכמות החברתיות הרבה הקבלות והשוואות לימינו.. יש לנו מה ללמוד משם..

אגב, בקשר לספרות, אני עוד לא עשיתי בגרות אבל אני מסכימה איתך שהרבה פעמים יש עוול לספר, לסופר וכד'..

הרי מה שלומדים שם זה פרשנות. פרשנות זה אומר, בואו ניקח את מה שהסופר כתב ונהפוך את זה למשהו שנוח לנו לקרוא. ככה אני מרגישה בשיעורי ספרות.

את הקפות ביער התחלתי לקרוא והאמת, הייתה לי קשה ההתחלה וגם לא היה לי מקום בראש אליו.. שווה לנסות שוב באמת??...

סחטיין על ההמלצות,

העניינים כאן ממש עולים רמה..

ואני עדיין לא אוהבת.

למרות שלפעמים כן כדאי לראות מה המשמעות שהסופר/ת ניסה להעביר. גם אם זה טיפה חפירה...

הקפות ביער מומלץ ממש!!! וגמלי היה קשה קצת בהתחלה, אבל כדאי ממש להמשיך לקרוא..למרות הכל. ספר מקסים!!

ספר מדהים. לדעתי השינוי בשמו זה פשוט כי המתרגמ/ת לא טוב/ה. מתחברת ב1000 % אחוז להמלצה. אם כי סביר למדי שהספר הרבה יותר טוב באנגלית. הפרק הראשון משעמם רצח אבל אני נשאבתי לספר מהפרק השני. 

תקציר טיפה יותר מפורט: הספר מתאר את תהליך גדילתה של הילדה Scout, בעיירה קטנה ומבודדת שבאמריקה הדרומית במהלך הדיכאון. היא גרה עם אביה - Atticus אחיה Jim והמשרתת שלהם Calparnia . היא, אחיה, וידידם - Dill' שעמו הם משחקים בחופשות. השלושה פוחדים ומרותקים ל - Boo Radely שכן שנכלא בביתו שלו. אביהם, שעורך דין, מגן על אדם שחור שנאשם באונס אישה לבנה. בעקבות משפט זה, היא עוברת תהליך של התבגרות, והבנה מסויימת של עולם המבוגרים. 

השמות באנגלית כי אני לא יודעת איך הם תורגמו.

הקפות ביער ספר מעולה!

אם אהבת אותו אני ממליץ לך לקרוא את "הילד של פילה"

גם הוא של דלין מתיה.

ספר זה הוא יכול להשמע כהמשך לספר השני

אם כי אני לא בטוח כי זה אכן כך!

(ואני גם לא זוכר מה המשך של מה....)

פשוט קראתי את שניהם ןנהנתי!

שווה ומומלץ (במיוחד אם אהבת את הראשון!!)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.