מה ההגדרה של נזקק לבריות

בעיני כן.

אני לא הייתי מסכימה למציאות כזו שבה בעלי יושב ולומד והורינו מפרנסים אותנו.

אם שנינו עומדים על הרגליים לבד, והוא רוצה לשבת וללמוד תורה-אני הראשונה שאתמוך.

מאיפה הכסף מגיע?

מה להזקק לבריות זה רק לעבור עם כוס פלסטיק בבית כנסת?

לא כל דבר צריך להסתבך ב"הגדרה" שלו...

לפעמים העבודה עוזרת ללימוד.

הצורך בשילוב לא נובע רק אם הוא נזקק או לא, לפעמים זה מה שעוש את הלימוד הכי טוב.

יש אנשים, שבהדרכת הרב שלהם, יכולים לשבת וללמוד כל היום

וכך הוא מורה להם. וזה לא מצד ההזדקקות לבריות או לא, זה מצד היכולות שלהם

אז לפי הגישה שלך- אין מציאות כזו

כשהרב עובדיה יוסף התחתן הוא היה בחור ישיבה עני

אני לא יודעת אם הוא נתמך במשהו כזה או אחר, אבל מאמינה שכן

אם לפי הגישה שלך כל היתמכות במשהו חיצוני היא הזדקקות לבריות ולכן אין עניין לשבת וללמוד

אז הרב עובדיה יוסף לא היה יוצא אחד מפוסקי ההלכות הגדולים שיש היום

בכלום?

ואשתו-לא עבדה??

הם נסמכו על תרומות?

מילא, המלגה של הישיבה, אבל לכמה היא כבר מספיקה? בקושי לשכ"ד, וזה אם את גרה בדירה של הישיבה...

אני מסכימה שיש כאלה שיכולים לצאת גדולי עולם, אבל לעניות דעתי הם אולי 20% מכלל אלו שיושבים ולומדים, והגזמתי..

את יכולה להביא את הרמבם כדוגמא לגדול תורה בכל קנה מידה אפשרי שעבד והפתרנס למחייתו ועוד התעקש שלא להתפרנס מהתורה!!!

וקצת כעס סביב הנושא, ואולי ללא סיבה. לא אמרתי שפרנסה זה לא טוב(אגב אף פעם לא אמרתי דבר כזה..).רק אמרתי שיש אנשים (לא כולם) שיש להם יכולת לשבת וללמוד וכך רבם מורה להם. ולכן אולי יוצא שהם נתמכים במלגה של הכולל, זה אומר שהם נתמכים בבריות ולכן עליהם להפסיק? לא

ואני לא חושבת שהעניינים האלו לא שייכים, כיוון שאי הזדקקות לבריות, בד"כ, מחייבת עבודה.

והבעיה היא לא עם אלו המועטים שיושבים ולומדים ובאמת גודלים בתורה,

הבעיה היא עם שאר 80% שזה לא מקומם. (וסליחה שאני חורצת דין)

ואגב 20% שזה כן מתאים להם זו באמת הגזמה, בעצם זה פחות, אבל נגיד...

התפקיד של הישיבות הוא לא להשאיר את החבר'ה כדי שיהיו אברכים, להיפך, הוא לחזק אותם בתורה ובמצוות כדי שכשיצאו לצבא/עבודה/מה שלא יהיה-יהיו חזקים בקיום המצוות ולא ייכנעו לפיתויים שבחוץ-שכבר נהיו פיתויים מבפנים.

מי שם אותך להחליט מה תפקיד הישיבות על סמך רב אחד את כבר בונה תיאוריה שכולם חייבים ללכת על פיה למרות שאני יכול להביא לך הרבה רבנים ואף מקורות מתקופות קדומות ביהדות אחרונים ואף ראשונים שחולקים על גישה זו( אגב רוב הראשונים לא מסכימים עם הרמב"ם בנוגע למושג השתדלות כגון רבנו בחיי הרמב"ן ועוד)

הלוואי שכולם היו מורים אישית לתלמידים שאכן יכולים לגדול להיות מלמדי תורה ולא רק לומדי תורה (שזו כמובן רמה אחרת).  לא אמרתי שכולם צריכים לצאת הר' עובדיה , גם מי שיצא אחכ מורה או רמ וכד' ( סימן שלמד ע"מ ללמד) זה מצוין.

זה שרב אומר שזה מותר זה לא אומר שזה לא נקרא "להזדקק לבריות". 

אולי אצלך זה נתפס ככה... (ואולי בצדק)

את גדולתו בתורה הוא רכש כשעבד בחנות ספרים. כל ספר חדש שהיה מגיע היה קורא וזוכר באופן פנומינלי. אח"כ היה משנן בע"פ וכך למד.

חיפשתי אסמכתא ברב גוגל ולא מצאתי. הדבר הכי קרוב שמצאתי זה - 

http://www.02net.co.il/Site/Templates/inPage.asp?catID=1&subID=19&docID=7615

ושם הגירסה היא שונה - הרב לא עבד בחנות אלא שאל את הספרים ליממה מכיוון שלא היה לו כסף לקנות אותם וביממה זו קרא את כל הספר וזכר אותו.

מצטער אם עיוותתי את הסיפור.

זה היה כשהוא היה לא נשוי

ואביו היה מצטער על כך שהוא רק לומד אז הוא היה עובד בספריה מפני כיבוד הורים.

ואין לו זיכרון פנומנלי יש לו זיכרון צילומי, בודדים בעולם.

אני לא יודעת אם אחרי שהתחתן הוא היה עובד אבל הסיפור שסיפרת זה היה בצעירותו.

(למדתי את זה השנה)

זה לא ערך לא לעבודזו עבירהלכל דבר להנות מיגיע כפיך זה ערך

ה' אמר את זה

"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך(תהילים)

מוטב שיפשוט נבלה בשוק ולא יזדקק לבריות (גמרא)

ויש עוד הרבה

ולא אנו ממש לא נגד לימוד ההפך הגמור בעלי בחור ישיבה שרק למד הרבה שנים ומתוך התורה שלו והאחריות והבנה של מכלול עבודת ה' שלו יצא להביא לנו אוכל

אבל תפקיד הבעל לפרנס זהו חלק מהבריאות הנפשית של הבית חלק מהשפע שה' החליט שהכי תקין שהוא יביא , ולא אשתו שמופקדת על צופיה הליכות ביתה,

ולכן כשיש צורך אז התורה שלו לצאת לעבוד ולנסות לשלב כמה שיותר בין השניים כמובן מתוך עולם זוגי ומשפחתי עשיר

יכולה להיות אישה עובדת כמה שנים, יכול להיות שבהתחלה הסתפקו במועט

ובהמשך כרב השתכר יפה.

אבל גם לא להעליל על הרב שעבד בלי לדעת בדיוק.

ורבנים שכאלה אומרים לתלמידים שלהם שהמסירות נפש על התורה

לעיתים גם כוללת חיים ללא מותרות.

אני מאמינה שהרב עובדיה חי ככה.

וגם החפץ חיים שיצא לעבוד, היה יוצא לעבוד אך ורק כדי להביא אוכל לביתו שום דבר מעבר.

כשרצה המלך לשכור את שירותיו הוא לא הסכים כי הוא היה עובד רק בשביל המעט שהיה צריך.

היום אנשים לא יוצאים לעבוד ככה, אנשים מעדיפים לעבוד 12 שעות וללמוד שעתיים.

וזה בסדר גמור, שוב

אנחנו לא בעד שכל החבר'ה שלנו תיהיה תלמידי חכמים אלא ההפך שיבנה כאן דור של אנשים עובדים עם יראת שמיים, אבל המעט שגם נשאר הרבה שנים וגם מוסר את נפשו על התורה

צריך לקבל עידוד ועזרה.

גם אם זה מבחינה כספית.כגון תרומות לישיבות וכדומה.

מלגה זה ממש לא נזקק לבריות, כמו שאדם עובד ומקבל שכר ואף גבוה על עבודתו ועמלו

כך גם לומד תורה צריך לקבל שכר על התמדתו ועמלו!

ומצב המלגות עלוב למדי.

שבט יששכר כולו היה יושב ולומד תורה והשבט שלידו (נדמה לי דן..לא זוכרת) היה מפרנסו.

עבודה לכשעצמה, שזהו ערך שניתן לראות אותו בהרבה מאוד ממקורותינו.

עד רמה של אישה שיש לה משרתת ו(אני לא באמת זוכר, אבל למדתי את זה לפני 8 שנים בערך)מחוייבת להלכה לעשות עבודות מסויימות לבעלה?

והרעיון הזה של עניות, של הסתפקות במועט וכו', ועל השלכותיו המזיקות ברמה הלאומית (חיים מקיצבאות), ועל זה שצריך הרבה מאוד כסף כדי להרים כל מיני דברים לאומיים שאנחנו זקוקים להם כאוויר לנשימה.

בחברה החרדית שם המציאו את השיטה הזו, תוכלו לראות קריסה כלכלית עקבית לאחר שדור הסבים (שעבדו, ובכסף מגרמניה מימנו את הבן/החתן האברך בד"כ) הלכו לעולמם ורכושם אזל זה מכבר.

וזה כבר מעבר לסכנה הרבה של תלות בגורמים חיצוניים, חלקם עויינים, רק בשביל קצת כסף (וניתן לראות למשל את שתיקת ראשי ישיבות ההסדר בסוגיית סרוב הפקודה, כשפרנסתם תלויה בגורמי הצבא המממנים את הישיבה שלהם).

על סמך רב אחד מחקתם עשרות רבנים שסוברים אחרת ממנו וחוץ מזה השרשור פה נובע בחלקו הגדול מחוסר הבנה בערך של תורה ולימודה ומי שרוצה להבין יותר ערך של תורה יכול לעיין בנתיב התורה למהר"ל ובשמירת הלשון לחפץ חיים בפרקים על התורה ובאורות בהתורה ועוד.

נ.ב נראה לי שכדאי להפסיק לחפש רבנים שאומרים דבר אחד ולעשות מהם כותרות ולהתעלם משאר דבריהם.

קודם כל יש לענ"ד זה קצת לא הוגן להביא דעה של צד אחד(הרב מזוז שליט"א) ומיד מי שעושה אחרת הוא במגננה. אם זה דיון אז הראוי הוא להגיד שישנם גם רבנים רבים וגדולים אחרים שפוסקים אחרת.

לגופו של עניין - יש להבדיל בין מקרים שונים.

בין אדם שלומד כאברך כל חייו(דבר הנפוץ בעיקר בציבור החרדי), לבין אדם הלומד כמה שנים על מנת לבנות את אישיותו התורנית ואת ביתו כבית של עבודת ה'.ואגב בד"כ אם האשה עובדת אזי שהם יכולים להחזיק ככה כמה שנים, וכאשר מרגיש האדם שבנה את עצמו ברמה מספקת, אזי הוא יצא לעבוד למחייתו וכמובן שיקבע עיתים לתורה.

כמו"כ עלי לציין שלצערנו אנחנו אכן רואים מיקרים של אנשים שבחרו רק במסלול הרגיל,בסופו התחתנו ומיד יצאו לעבודה שמהר מאוד הם לא נראו כמו אנשים שלמדו בישיבה, ורבים מאוד מהם מחפפים בהלכות רבות מאוד. לעומת אנשים שבחרו ללמוד עוד שנה שנתיים או שלוש בתחיל נישואיהם בכולל\ישיבה גבוהה, שבד"כ חייהם נראים אחרת לגמרי מבחינת היחס לתורה ומצוות.

אני מדגיש - לא כל המקרים הם כאלה, אבל מבחינת אחוזים צריך להיות עיוור כדי לא לראות את זה.

ויהי"ר שיטו כל עמ"י כולו שכם אחד לעובדו, איש איש בדרכיו וכולם לרצונו ברוך הוא.

זה נכון ונפלא ועדיין, לא שווה מי שלומד שנתיים-שלוש כדי לךבנות את אישיותו וביתו לעבודת ה' לזה שיושב ולומד 10-12 שנה... (והוא לא הולך להיות רב גדול...)

חוצמזה, אני חושבת שהדיון במקורו הוא אחר-האם בית של תורה מחייב שבעלי יהיה אברך?  האם אפשר לומר שזה בית של תורה יותר מההוא כי הבעל אברך?

זה הדיון, אם אינני טועה (וייתכן שאני טועה)

וזה מזכיר לי מישהו דיבר איתי והתלבט לגבי הצבא או ישיבה (הוא היה עמוק בצבא ומועיל מאוד!!!) וציטט אמירה כגון "יש מי שלומד תורה ויש מי שעושה תורה"

אז ברור שכדי לעשות צריך ללמוד, אך יש הרבה מאיתנו שהם אנשי מעשה ולא אנשי לימוד, הם לומדים כמה שנים ויוצאים לעשייה, רובם היו בהסדר או בכל ישיבה אחרת 5 שנים לפחות!! 

בית של תורה הוא זה שהקב"ה עומד לנגד עיני הדרים בו והם מוסרים את נפשם יום יום כדי לקיים את ציווייו (וזה מתחיל בדברים הכי קטנים-קושי לקום לתפילה בבוקר, שמירת טהרת המשפחה, כשרות, צניעות, שמירת העיניים, בניית בית לשכינה דרך בניית הזוגיות...)

ולאו דווקא בית שהאיש לומד בישיבה מהבוקר עד הערב, לפעמים דווקא הבית שבו האיש חוזר הביתה בערב ונוכח עם אשתו והילדים או לחלופין עובד כדי לממש את כוחות הנפש שלו וכדי לעזור לאשתו שלא תעמיס על עצמה בהריון קשה או כל מיני כאלה-הוא בית שהילדים קולטים בו תורה יותר מבית בו האברך לומד תורה והאשה קורעת את עצמה בפרנסה ובעבודות הבית.

* "אבל הוא מביא מלגה מהכולל" - המלגה הזו מספיקה בקושי לשכ"ד

* "אבל הוא בא לעזור לה בערב" - נכון, לא כולם, כמו שלא כולם עושים... (לא משנה מה, תמיד ישכאלה וכאלה)

בקיצור מה שאני רוצה לומר בכל זה- הקב"ה בוחן כליות ולב, ואל לנו להכנס למקום הזה של מי יותר ומי פחות...

קודם כל אפתח במשפט האחרון שלך שהוא ללא ספק נכון "בקיצור מה שאני רוצה לומר בכל זה- הקב"ה בוחן כליות ולב, ואל לנו להכנס למקום הזה של מי יותר ומי פחות..."

לגבי הדיון הקודם שהיה - אין לי מושג מה הוא היה כיוון שאני חדש.כרגע אני מדבר על כאן.

בכ"מ, כשבגמרא הסתפקו מה גדול יותר - הלימוד או המעשה, קבעה הגמרא שהלימוד גדול יותר, אבל מכיוון שהוא מביא לידי מעשה. ובעלי התוספות אומרים(במסכת בבא קמא) בתוך דבריהם "שאם לא שלמד היאך קיים?" כלומר המטרה הסופית ללא ספק היא המעשה אבל המעשה הנכון והשלם לא יכול לבוא בלי לימוד קודם.(עד כדי כך שחז"ל פסקו שהלימוד הוא הגדול יותר - שגם יש לו ערך עצמי וגם מביא אל המעשה).

לכן, לענ"ד על מנת להגיע לבית של תורה, שגם לגבי ההגדרה שלו אני חותם על כל מילה שכתבת, אין ספק שחובה ללמוד תורה קודם, ולו מהסיבה הכי פשוטה שבלי לדעת הלכה א"א לקיים אותה, ומלבד זה גם לימוד האמונה והמוסר שמקדמים את האדם מוסרית(במוסר האמיתי של התורה), ולימודים שונים המביאים את האדם לקבע בליבו ובמוחו את האהבה והיראה, את עבודת ה'.

למעשה - אני חושב שנקודת המחלוקת בינינו( אם ישנה) היא אולי בנוגע לכמות הזמן שנדרשת לזה. אני בהחלט לא חושב שצריך 10 שנים ויותר בישיבה, אבל גם ברור לי מהיכרות עם אנשים סביבי, ממה שעיני רואות, שמסלול ההסדר הרגיל של 5 שנים אינו מספיק.ואם זה נשמע הזוי אסביר למה זה הרבה פחות - א.שנה וחצי נמצאים בצבא. ב.יש שתי תקופות התאקלמות שהם פחות אפקטיביות - תחילת שיעור א', והחזרה מהצבא. כך שמה שנשאר הוא לא כ"כ הרבה, והמציאות בשטח די מוכיחה את זה. לכן אני חושב שראוי ונכון למי שמעוניין(...) בבית של תורה - לפי איך שהגדרנו אותו) ללמוד עוד שנה או שנתיים, אולי אפילו שלוש, כדי לבסס את אישיותו התורנית,ולהקים את הבית מתוך עוצמה של תורה שטרייה בתוכו שתשפיע על תחילת הבית ומשם גם על ההמשך.

(בכ"מ, הערת אגב  - בשנים אלו, ובכלל בישיבה אני ממליץ [עפ"י דרכם של רבותיי] ללמוד הרבה הלכה, וודאי כל מה שנתקלים בו בד"כ בחיים, בסופו של דבר כשתתיתקל בשאלה הלכתית בחיים אם למדת מסכת ברכות רוב הסיכויים שהיא פחות תועיל לך מאשר לימוד קיצור שולחן ערוך).

שנזכה כולנו לעובדו בלבב שלם בעזרתו יתברך.

שלא כולם הם בדרגת התנאים- שייכלו לגדול בתורה בד בבד עם עיסוק בעבודת כפיים???

המציאות מוכיחה שאנשים העובדים לפרנסתם- לא צומחים מזה לגדלות בתורה, אם הם קובעים עיתים- זה דבר נפלא, אך בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר.

ואני לא מדברת על קיום מצוות ויראת שמים שזה משהו אחר, חשוב לא פחות.

אבל- ידיעות נרחבות בתורה, בהלכה, במדרש וכו'- נקנות מהרבה שנות לימוד של תורה!!!!

(כמו כל תחום דעת אחר....)

וזה דבר שונה מבית של תלמיד חכם.

זנ לא אותו דבר.

כל בית צריך לשאוף להיות בית של תורה.

לא כל בית צריך להיות או יכול להיות בית של תלמיד חכם

( כפי שכל בית צריך להיות בית יהודי מתורבת ולא כל אחד יכול להיות דוקטור למשהו...)

"אם המלגה מספיקה לו, שילמד כל היום".
 

אבל אם הוא צריך לבריות שיצא לעבוד

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.