כל הבדיחות הן על הילד עם הבמבה...

[כמו אחי הקטן...]

עם פיצה עוד לא ראיתי...

ואני לא יכלתי לאכול..=[ ואז הן חילקו לכל הילדים ונגמר כל הטופיייי..!=[ אוףףף בא לי טופי עכשיו!!

מזה הדבר הזה? ככה לגרות אנשים???

רק לחשוב על הריח!

אחיות שלי ובנות דודות שלי אכלו תפוצ'יפס אז אמא שלי העיפה אותן למרפסת.

COOL

רק על זה הייתי נותנת גזר דין נורא ואיום לשנה הבאה... ככה לאמלל יהודים ישרים ומורעבים... |מנענע ראש בצדקנות|

בכלל לא הייתי רעבה!

בס"ד

וואו... עינוי ממשי!! לקחו חזק ת'קטע של "ועינתם את נפשותיכם"

איזה עצוב.. לידי עמד ילד עם ביסלי.. ואני חולה על ביסלי! והריח.. מזל שזה הי'ה לקראת סוף מנחה, ניחמתי את עצמי שעוד שני'יה ניגמר הצום..

אח שלי אכל לידי שוקולד וגם נתתי לאחיות שלי ארוח"צ, וזה בכלל לא כזה הפריע לי...

בס"ד

מה שכן מפריע...זה הרעש!!!הילדים של השכונה (כל הילדים בני 3,4,5, אפילו 6...) הלכו עד לכזה הרחוב וירדו בדהרה עם הבימבות שלהם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!יאו!!!!!!!!!!!!!!!!11איזה רעש!!! אני מרוב עצבים רציתי לרדת למטה ולחנוק איזה ילד!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא לימדו אותם שביום כיפור לא מפריעים למבוגרים!!!!עכשיו...זה לא פעם אחת, זה 3 בצהרים והם צורחים!!!!יאו!!!!וזה איזה 20 ילדים, לכל אחד יש בימבה מחרישת אוזנים, וכל אחד צורח בשביל 15 ילדים!!!

רק מהצרחות שלהם היו לי סחרחורת!!!

אצלנו ילדים טחנו חטיפים עוגיות פיצות מול הפרצוף שתו מיצים מים מה שאת לא רוצה....ואני עוד שניה מתעלפת...

(עד כמה שזכור לי..)

טוב, בקושי היו ילדים קטנים, זה בית כנסת של זקנים=)

כריות במבה צ'יפס מעדנים מיצים וכל הבא ליד.... יצאו לי העיניים....

אצלינו משום מה לא נתקלתי בשום ילד עם שום דבר..וזה בית כנסת צעיר ביותר..

וגם אם הייתי נתקלת - זה לא נראה לי היה מגרה אותי..כאבה לי הבטן ובכלל לא הייתי רעבה..

ובצהריים אחותי החליטה שהיא רוצה לאכול בחדר ת'ארוחת צהריים.. אז היא ישבה על המיטה שלה מול הפרצוף שלי ואכלה תפו"א..... מזלה שלא הייתי רעבה

בגלל שיום כיפור זה חג אז נוהגים לענג את הילדים...

אצלנו זה ממש מזעז איך שהתפילה ניראית, כאילו לא רק שהילדים אוכלים, הם גם משחקים!! תופסת וכאלה.. ויש גם את התינוקות פורסים להם שמיכות וזה אשרה מעון.. ואחרי זה כמובן שמניקים אותם.. עכשיו הביכ''ס שלנו זה בחנייה, וזה קרוב לכביש.. עכשיו תקשיבו סיפור: מוסף של ר''ה, אמא שלי התפללה עמידה ליד הדלת.. פתאום אחד הילדים יוצא לכיוון הכביש, מה עושה האמא של הילד? מסמנת לאמא שלי לרדוף אחריו!! אחרי שאמא שלי גומרת להתפלל האישה ניגשת אליה ושואלת אותה:למה לא רדפת אחרי הבן שלי????? כאילו לא הגזימה היא התכוונה להמשיך בתפילה, ואמא שלי הייתה צכה לרוץ אחרי הן שלה.. אחרי זה אמא שלי שואלת אותה: למה את מביאה את הילדים שלך לביכ''נס? אז אישה עונה לה: כדי לחנך אותם להתפלל..

מה אתם אומרים על זה?? כשניסתי לעשות על זה דיון בשיעור תושב''ע, כל הכיתה שלי הייתה נגדי.. C התגיבו..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...