נשמע שקצת קשה לך בלי זה.
ולא רק קצת אלא הרבה...
אז אני לא יודעת אם טוב ישר להתחיל להפסיק עם זה,
כי זאת קפיצה יותר מידי גדולה
ובסופו של דבר לא תעמדי בזה, כמו שאמרת.
אולי פשוט תנסי להפחית,
ככה, לאט לאט.
אם את רגילה להיות כל יום על האינטרנט 4 שעות, תחליטי שמעכשיו את רק 3 וחצי.
וגם לגבי סרטים, את רגילה לראות כל יום? אז מעכשיו רק כל יומיים.
וככה, לאט לאט בהדרגה... להפחית עוד ועוד...
במשך הזמן תראי שזה כבר לא מושך אותך כמו שזה היה בהתחלה...

זהו. צריך מלא כוח רצון
ומעכשיו הכל תלוי ביידים שלך

[חוץ מזה, אני בעד לעשות לוח התגברויות
זה באמת יכול לעזור ולעודד ]

בס"ד

כאילו.. אני משתדלת..

שנה שעברה עשיתי הכל ב"בום" אחד אז כנראה הכל מתפרץ חזרה...

אני לא רוצה להיות כזו.. אוף! אני ממש צריכה עצות..

בס"ד

מסל"ש לדוג'..

ואפילו ספרים שלא קשורים לזה..סתם ספרים.. נגיד בגן האמונה.. וכאלוי'ים..!!

וכדאי שבהתחלה תתרחקי מהמחשב לשבוע מינימום.. ואז כבר תיתרגלי.. ותתחלי לעשות בהדרגה..

כאילו-קודם ללכת לקיצוניות לכמה זמן.. ואז להתחיל להוריד ת'כמות סרטים שאת רואה..

ו..פשוט תעסיקי את עצמך במלא דברים! ואז לא י'הי'ה לך זמן!.

ב"הצלחה!

בס"ד

ללכת לקיצוניות זה יותר בעבודה על המידות,(חוץ מכעס וקנאה אאל"ט)  פחות במעשים טכניים...

בס"ד

קודם כל כל הכבוד לך על הרצון לשנות ולהשתפר. חצי מהדרך כבר עשית.

לגבי החצי השני-

דבר ראשון, אל תצפי שזה יבוא בקלות ובמהירות. שינוי כזה (במיוחד בדורנו, עם כל מה שרץ באינטרנט ובסרטים) דורש המון סבלנות, הוא לא יקרה תוך שבוע-שבועיים או חודש, אני לא יכולה אפילו להבטיח לך שזה יקרה תוך שנה! אם זה באמת יהיה שינוי "בריא" ולא ב"בום" ואז הכל חוזר, אז ייקח לו זמן.

יש הרבה דרכים להתמודד עם זה, תנסי ללכת בדרך שמתאימה לך.

*את יכולה להגביל את עצמך בזמן ולבקש מההורים שיעזרו לך לקום אחרי חצי שעה מהמחשב או מהטלוויזיה.

*חשוב מאוד ללמוד על כל העניין הזה, כמה שזה לא טוב, וזה יעודד אותך לא להכינס לכל זה.

*חשוב לזכור שאסור לך להיכנס לדיכאון ולחשוב על עצמך שאת בנאדם גרוע כי את לא מצליחה במה שאת עומדת בו (או כל מחשבה אחרת בסיגנון). אם הלימוד גורם לך לעצב, הוא לא שווה את זה.

*תנסי לקחת את זה בהדרגה, לא להפסיק עם הכל בבת אחת, אלא לאט לאט, קודם עם הריאלטי, אח"כ עם הסרטי אהבה, וכו'...

ונקודה אחרונה שחשוב לי לומר- תדעי שה' לא בודק אותנו לפי ההצלחות שלנו. הוא רוצה את המאמץ. את הניסיונות שלנו בדרך להצלחה. לא משנה אם בסוף אנחנו נצליח באמת בכל מה שקבענו לעצמנו. ההצלחה היא המאמצים שלנו בדרך.

את תמיד מוזמנת לפנות באישי

יומטוב!

יעלה

בס"ד

אבל..

אני יגיב לפי מה כתבת לי: (כמו"ש על ראשון- ראשון ועל אחרון- אחרון)
 

*אני מעדיפה לא לערב את ההורים. מספיק היה להם אכזבות ממני עד שפשוט חתכתי הכל. אז אני לא רוצה לגרום להם צער.

*איך אני ילמד? יש איזה משהו שאת יכולה להביא לי לדוגמא?

*אני לא נכנסת לדיכאון. אני שוט עצבנית על עצמי שאין לי משמעת!! זה מרתיח.

*את זה אני באמת מנסה.. אני פשוט זיגזג. אי אפשר לדעת מה ילד יום..

תודה לולה=]!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....