זה כמו שירצו להגיש פרס נובל לדמבלדור על הקסמים שהוא מסוגל לעשות או  לוולדמורט, או לאוליבנדר על השרביטים שלו, או לסנייפ על השיקויים, או להארי על עצם זה שהוא הארי פוטר.... או לגובלינים על כל מה שהם מסוגלים לייצר....             כל זה היה נחמד אם זה היה אמיתי !! ותאמינו לי שאם היה בזה טיפת היגיון (או שהיה אפשר לקחת ת'רעיונות ולהפוך אותם לאמיתיים הסופרים מזמן היו טובעים בים של פרסי נובל וכד'...

ול : אנא- קל  הם לא באמת גאוניים.... חח... זה הסופרים/ות שגאוניים פה...

 חחחח.....

אם הוא יודע לעשות קסמים, כל הכבוד לו!, ובלשון התלמוד קוראים לזה "היא גופא" דהיינו אתה באת להביא ראיה שמי שהמציא שוקולד לא נמס לא צריך לתת לו פרס נובל, ראיה מדמבלדור, ואני שואל דמבלדור עצמו מנין שלא מגיע לו פרס נובל (בלשון התלמוד זה שני מילים בלבד ותו לא!).

אבקש תשובות ענייניות, כי זה שאני טיפש מטומט ודפוק בשכל, את זה אני כבר יודע.

פרס נובל..

שהם קבלו פרס נובל...

ווילי וונקה הוא אכן דמות של גאון, כמו למשל, האול מ"הטירה הנעה" [של האול, דא].

דמבלדור הוא סתם קוסם מוכשר.

לדמבלדור היה עוד קוסמים לא מוכשרים כמוהו <?>

אבל מי שמע על ממציא ממתקים??

ועוד מישהו לא ענית לי מי סדיסט רודאל... ומה זה רודאל בכלל?

ווילי וונקה מגלם דמות של גאון-מטורף.

כשאני חושבת על זה, גם דמבלדור.

אני חולה על דמבלדור ובכלל על הארי פוטר ארבל גם אם זאת הייתי שמחה מאד לטעום מהממתקים של ווילי וונקה... ומה קשור עכשיו פרסי נובל?!

באמת לאאאאאיייקק!!!

איך שהילדים חוטפים את העונשים שלהם  זה אכזרי ואת זה מראים ומקריאים לילדים

משהו כמו האכזריות של האחים גרים(ואז הזאב טרף את סבתא מה יש לך סיוטים למה?)

ולמי שכתב את וילי וונקה קוריאם רואדל והוא כותב אכזרי

יש הומר שחור ויש המור אידיוטי

את מבינה קוריאל רודאל פשוט כתב מצחיק

אז ברור שזה לא מבוסס על מקרה שקרא (נכון לא?)

אז למה שזה יפריע לך אבל אם כיפה אדומה עשה לך סיוטים אז איך את בכלל קוראת ספרים??

כאילו יש כ"כ הרבה ספרים "אכזריים" בכל ספר יש מישהו שמת..

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.