"בוא להתפלל" - "לא רוצה". "למה?"
"למה כן?! לא מרגיש כלום חוץ מזה שאני מדבר ל...כלום - מה אני משועמם?!"
כך הולכים הדברים היום.

ת'כלס - מבין אותו. כך הוא אומר לעצמו -
שאני אקרא , אדבר בקולו, כל יום, ועוד..מילא כל יום טקסט חדש , אבל תמיד אותם הדברים - מה אני משועמם?
אתה אומר לי שאני אתחבר אליו? אהנה ממנו? no way...

לשבת על ספר לקרוא אותו שאמור להיות "שיא היפה" אני משתעמם...
כל שכן שמזה , שאני לא מבין מה רוצים ממני אני משתעמם...

אוקי. עד כאן דבריו מובנים. אדם שיבוא מבחוץ , שלא מבין מה זה תפילה
 - יגיד לבחור הזה -"וואלה אחי , צודק. עזוב אותך להתפלל...בזבוז זמן..."

אז ככה - קודם כל בשבילנו - נבין מה זו ה - "תפילה" הזו שתמיד מדברים עליה -
למה היא חוברה? מה המטרה בה? מה רוצים ממנו? ו...אז , אחרי שנבין
מה זו התפילה נגש לענין של "איך מתחברים לתפילה" - כי לפני שרוצים
להתחתן - צריך להבין וללמוד מה זה אומר "להתחתן" ורק אז - אם האדם
מה זה "להתחתן" אפשר להמשיך לשלב הבא - להרגיש את החתונה , או במילים
פשוטות "להתחתן".

אז ככה - בואי נגיד כשמישו נותן לך מתנה , את תרגישי צורך להודות לו.
להודות לו על המתנה ש...הוא לא חייב לתת לך. כשזה היה כל יום - כל יום מישו
נותן לך מיליון דולר , אם לא חצי יום היית מודה לו - אז...רבע יום היית יושבת לו על
המוח ואומרת לו "תודה , אתה ממש עוזר לי" ומברכת אותו בכל הברכות שבעולם.
ה' כל יום נותן לנו מתנה. מתנה מאוד גדולה. התפילה היא ה"עבודה שבלב" שלנו
לפני ה' - התפילה היא ה...הודאה לנו לה' שנותן לנו ה-כ-ל.
התפילה מחולקת לשלוש קטגוריות - שבח , בקשה , הודאה.
הודאה מובן למה - הוא נותן לנו אנחנו מודים לו.
שבח - משבחים אותו על זה שהוא נותן לנו. בדיוק כמו שהיינו עושים לבשר ודם
שהיה נותן לנו - היינו משבחים אותו שהוא "רחמן , נדבן" וכו' , כך גם לה' אנחנו משבחים
על המתנה שאנו מקבלים ממנו.
בקשה - עני , שאין לו כלום מבעל הבית - מבקש מהאדון - "תן לי" - בן שאין לו כלום
חוץ ממה שאביו נותן לו , ואם לא יתן לו אביו - לא יהיה לבן - מבקש מהאב "תן לי".
כך אנחנו שבלעדי ה' אנחנו עפר - אפילו לא. אנחנו כלום...מבקשים מה' , תן לנו. אתה אבא שלנו. בלעדייך אנחנו כלום. אלו שלושת הדברים שיש בתפילה - ככה שעל פניו - זה נראה מאוד הגיוני להתפלל.

חוץ מדברים אלו יש עוד דבר חשוב ש....בלי התפילה אין לנו אותו.
והוא? ה"כיף" ה "הנאה" שלנו מהמתנה.
שאני מתפלל וזוכר ש - בלי הנתינה של ה' - אין לי כלום - ממילא אני יותר נהנה מהמתנה.
ככל שההכרה שלי במתנה שהיא נצרכת לי - ההנאה שלי ממנה יותר גדול.
כשאני מכיר , מתבונן במתנה שנתן לי ה' - אני מכיר בזה שמה היה קורה אם....
לא היה לי את המתנה... - ואיזה כיף שיש לי את המתנה. ההכרה הזו מביאה לי הנאה יותר גדולה מהמתנה. ממה ההיית יותר נהנת? מחולצה או ממשחק ילדים? ברור שמחולצה.
אבל...זה עלה אותו המחיר - אבל כאן את מבינה שזה נצרך לי - החולצה , אני צריכה אותה.
לעומת זאת - המשחק לא נחוץ לי. את מכירה בזה שהחולצה נצרכת לי וממילא , ההנאה
שלי ממנה יותר גדולה מאשר דבר שאני לא מכירה בו שהוא נצרך לי. העצירה הזו ,
ההתבוננות הזו - עשתה לי הרגשה טובה.
עד לכאן - מובן ביותר שהתפילה זה דבר הגיוני. דבר שכל אדם שהיה מבין אותו -
היה עושה אותו.

מכאן נובע בעצם - מטרת התפילה שהיא - התבטלות לפני ה'. להרגיש שבלעדיו אני כלום.
כי....באמת כך המצב. אם הוא לא היה נותן לי את המתנה. לא הייתי כאן.
לכן - הואיל ואני תלויה בו , אני מתבטלת לפניו - מודה לו , משבחת אותו , מכירה בטובות שהוא עושה כלפי , מבקשת ממנו - כי אני נהנת מנתינתו.
זו היא מטרת התפילה - להרגיש - הוא מעלי - האדון שלי - ובלעדיו באמת אני כלום.

אוקי. הבנו מה מטרת התפילה ולמה בעצם להתפלל...
אבל...ת'כלס - לא. זה לא עובד. אני מבינה את הקטע של מה זה "להתחתן"
הבנתי הכל. אבל...לא מצליחה להרגיש שאני....מתחתנת. לא. זה לא זז.
נכון. זו אחת הבעיות כיום ביהדות - עושים את דברי ה' , אבל לא מרגישים אותם.
במצות תפילה - יש שני מצוות - "חובת הגוף" ו - "חובת הלבבות".
את חובת הגוף - כל מי שיש לו שכל בריא בקודקודו מקיים אותו נפלא -
ממלמל בשפתיו , מוציא את המילים בפה , עומד בשמונה עשרה ו...מזיז את הגוף.
אבל כל זה נועד לנו בכדי לקיים , לעורר ולהרגיש את -
חובת הלבבות - שהתפילה תצא מהלב. נרגיש ממש את התפילה.
נתבטל לפניו ממש ברגש , בשכל ו....ב"אני" העצמי שלי.
אבל....זה קשה. קשה להפעיל את הלב. יש מליון דברים שמשחים את הלב ,
וגם סתם ככה...מאוד קשה לקיים את "חובת הלבבות"...

נעצור רגע. אנחנו הרי כן רוצים להתפלל מהלב. כי...הבנו מה משמעות ה"תפילה".
הבנו את התפילה בשכל , הבעיה זה הרגש -
ננסה לפתור את הבעיה -
כשאני "נכנס" לטקסט, מאוד קשה לי להמשיך כי....קראתי את זה אתמול.
ולכן , זה נהיה מאוד משעמם והלב....אי שם ב...מה קרה היום בביצפר...
יש תמיד את אותו הנוסח. למה? בכדי שנוכל לבקש על מכלול הדברים שאנחנו צריכים
ובכדי שנוכל לכוון יותר.
דבר זה לא מונע מאיתנו לקיים, כעת - בשעת תפילת שמונה עשרה "שיחת נפש" עם ה'.
כן...ככה כפשוטו לפתוח איתנו שיחה מענינת...כל יום שיחה חדשה , לברך אותו על הדברים
החדשים שקראו לנו היום...על הבעיות שלנו - לשפוך לפניו - קיצר - להרגיש אותו.
אנו , בתור בני אדם הרבה יותר מתחברים לשיחה פתוחה מאשר לטקסט סגור.
שאנחנו סתם כך ברחוב - חושבים על אבא ושואלים אותו - הא? למה ככה?
פתאום אנחנו מרגישים שזה כן יוצא לנו מהלב...אנל בתפילה , כלום. תקוע.
הפיתרון הוא לקחת את ה"תפילה" - את הטקסט ו....לפתח אותו לדיבור.
דיבור במחשבה , פתוח , שיחת נפש עם ה'.
כשאני אומר "ברוך אתה ה'" - אני לא אחשוב "כן , ה' אתה ברוך...יאלה...להמשיך"
אלא - ברוך אתה ה' - אתה ברוך - אתה נותן לי....כן, את ההצלחה בבחינה היום -
אתה ברוך על זה. זוכר שדודה שלי ניצלה מהניתוח - בעזרתך - עזרת לה. תודה ה' אתה 
רחמן...תודה לך.
ה', תוכל בבקשה לחזק אותי. "השיבנו" - תראה, תראה איזה כאב יש לי על האלה שהתרחקו ממך - ה'...תשיב אותם. זוכר את ההיא שדיברתי איתה על התשובה - היא מחכה לך.
"ראה נא..." - תראה ה', רק היום נהרגו חיילים - למה? בבקשה, תשמור עליהם,
תראה כמה הם שומרים על הארץ הקדושה שלך.
חברה שלי. ה' - מה איתה , תרפא אותה. תראה כמה היא סובלת....
"ניסך ונפלאותיך שבכל עת ועת" - אני נושמת עכשיו. תודה ה'...אני מודה לך.
כך התפילה נהיית ממש כמו שיחה ולא כמו "טקטס" סגור ומשעמם.
כך התפילה נהיית מענינת ולא משעממת. מהלב ולא רק מהגוף. כך מרגישים את ה'.

יש עוד דבר חשוב - כל שניה , להגיד אני אמשיך להסתכל בסידור עוד שניה...
עוד שניה....עוד שניה...ועוד אחת בלבד....זה נותן כח להמשיך. כח לדבר.

תראי, בהתחלה, זה ממש יהיה קשה. ממש. כי...
הורגלנו כבר להתפלל רגיל, בלי הרבה כוונה.
לכן - קחי עלייך בנתיים ברכה אחת. רק אחת , שבה את אומרת לעצמך -
על הברכה הזו אני לא מוותרת. בה אני חייבת לשחנ"ש עם ה'.
שאר התפילה? אם תוכלי - תוכלי...
אבל בברכה הזו - אני ח-י-י-ב-ת להתכוון. רק בה, רק באחת - היא שלי.
תבחרי אחת , מה שבא לך - ותתחילי להתקדם.
לא מחר , לא מחרותיים - היום!! כבר מהתפילה הבאה שלך.
אם לא הצלחת - לא נורא. אל תשברי. תנסי שוב , שוב ושוב.
ככה - לאט לאט , תשתדלי, תתקדמי - ה' יעזור לך ו....
את ממש תהני מהתפילה, הנשמה שלך תקבל את ה"אוכל" המגיע לה.
את ממש תרגישי את ה'. איזה כיף!!

עוד דבר יפה >>>>>> (לא לשכוח שאנחנו ממש לפני חג סוכות, עוד מקום להתרוממות בתפילה...)

שיהיה בעז"ה הרבה מאוד בהצלחה! אם יש צורך להרחיב או שאלה, בשמחה.

שבוע מבורך ומלא מלא התקרבות בעז"ה!

זאת אומרת, זאת לא בדיוק שאלה, אבל..

תראי, את מרגישה שאת תקועה בקטע של תפילה, ואת רוצה להשתנות. תגידי,

מה עשית עם זה, חוץ מלחשוב על זה ולכתוב את זה בפורום?

שמתי לב שזה הרבה פעמים מה שתוקע אותנו בחיים, בעוד ברבה דברים- אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים או צריכים להשתנות במשהו- בכעס, לשון הרע, באמונה, בשמחת חיים, בתפילה, וכו', ואנחנו פשוט חוץ מלרצות את זה ולחשוב על זה ואולי גם לכתוב את זה בפורום- לא עושים עם זה כלום!!

ומה שאני באה להגיד זה: כדי להשתנות צריך להשקיע. ומה זה נקרא להשקיע?

ללמוד על זה, לקרוא על זה ספרים, כי זה ת'כלס מה שיעזור. בדוק.

יש הרבה ספרים על תפילה (מומלץ- 'נפשי חולת אהבתך' ו'הארת התפילה' והחוברת על התפילה של מרכז, ובטוח יש עוד..)

בקיצור- בכל דבר שרוצים להתקדם בו, אנחנו נישאר באותה מדרגה שהיינו בה מאז גן חובה אם לא נמשיך ללמוד בעצמנו!!

לכן- זה יפה מאוד שאת כותבת את זה כאן, זה גם יכול לעזור, אבל צריך גם לעשות מעבר..

ב"הצלחה!!

התפילה היא לי כי אני הוא העני!

לכי חפשי לך חומות של תקווה.. תפסיקי לשוטט בחושך זה מה שקורה כשהחושך גובר על האור בוםםם אחד גדול!

תקשיבי דקה מתוקה.

 "תפילה לעני כי יעטוף לפני ד' ישפוך שיחו.."

לשפוך שיח.. כמו "דאגה בלב איש ישיחנה" כמה שלפעמים אני מקנא בבנים יודעת למה?

כי הם מדברים עם ד' איזה 3 פעמים ביום בתפילב וחוצמיזה עוד התבודדות?

באנה מה נסגר?!

באלי גם..!

אבל איך.. קלטי מה שאני הולכת לומר לך עכשיו---> יודעת מזה מסכה?

משהו כמו מה שלובשים בפורים..

רק שהפעם זה מתלבש על הלב וזה גם יותר עצוב... מסכה שמונעת מהאור להכנס.

וכשבאלך אז זה לא נמצא ואז הזעקה גדולה יותר.

לפעמים לא צריך לצעוק כדי לדעת שאנחנו זקוקים למשהו.

אחותי תקשיבי טוב..

זה תוקף אותי חזק ואז אני זועקת אבל הזעקה שלי היא בשקטטטט.

משהו שרק ד' שומע.

אני עומדת מול כל העולם ורק האחד שומע ת'קול שלי- הקב"ה.

רק האחד והיחיד.

אז השלב בו היצר אומר לך 'אל תתפללי' זה הזמן בו את מכניסה לו (כמו שהחשדומטים של בנ"ע אומרים) בראבק בן השיניים הרשע שבהגדה של פסח.

נא' עליו "הכהה את שיניו"

את תתפללי גם אם התפילה לא תהיה מלאת כוונה.

זו העבודה שלי שלך ושל כל אחד מהעם.

"ד' שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא אל תסתר פניך ממני ביום צר לי"

ד' לא יסתיר את פניו, לא ממך..

לא מבת מלך..!

לא ביום טוב ולא ביום צרה.

ד' לא התרחק ממך, זאת את שעשית צעד אחורה.. חיזרי אליו "שובי, שובי בשולמית שובי ונחזה בך..."

 ב"הצלחה...

לי אולי לא היה ת'קטע של לא להתפלל, לי היה ת'קטע שפשוט לא היתחברתי וזה קרה לי בעשרת ימי תשובה, והרגשתי לא נעים עם עצמי... אז מה שעשיתי זה שפשוט דיברתי עם ה' ואמרתי לו:אבא אני רוצה להתפלל בכוונה אל אני לא מצליחה.. אני ממש רוצה להתחחבר לתפילה בבקשה.. וב''ה ביו''כ הצלחתי להתפלל בכוונה. לפי דעתי את פשוט צריכה ללכת ולהיות עם עצמך לבד, הכי טוב בטבע, ולהתפלל ואם זה לא מצליח אז פשוט לדבר איתו ולשפוך הכל..

וטיפ קטן אל תשכחי שלא משנה מה.. ה' אוהב אותך!!!!!

שמעתי בשם הרב זלמן מלמד- על הפסוק:"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"

ואמרו חז"ל-שתפילתו שכשיש תפילה של עני-היא מתקבלת ראשונה וכל התפילות האחרות מחכות.גם תפילות מלאות כוונות שמימיות.גם תפילות של צדיקים נסתרים.גם תפילות של ציבור של מאות אלפים.

ה' אוהב את התפילה שבאה מתוך קושי.מתוך חסר.

והרב אמר-שמי שקשה לו להתפלל,כי הוא לא מרגיש התרוממות ואו שמשהו חוסם אותו,ובכל זאת עושה מאמץ ומתפלל-תפיתו חביבה יותר לפני ה'.

ובכלל,כשיש התנגדות למשהו טוב שאנחנו עושים,סימן שיש לנו הרבה כוחות בתחום הזה.וכדי שנוציא את כל הכוח אל הפועל צריך הרבה התנגדות.

למשל:אם אני מרים דף,הכוח שלי לא בא כמעט לידי ביטוי.אם אני ארים שולחן,זה יהיה ממש קשה!אבל רק ככה הכוח שלי מתבטא.בשביל לבטא את הכוח-צריך התנגדות.

לכן,זה שקשה לך להתפלל(ופעם היה קל לך)מראה שיש לך כנראה כשירון גדול לתפילה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...