אוליי לנסות לא להכנס לקרב אלא לקבוע עובדות (שהרי את האמא...)

ז"אאם הליכה לגינה כוללת התפרצות לכביש אז באותו הרגע חוזרים. אם הוא מתנהג בצורה לא נעימה (משתולל, נושך)פשוט שמים אותו בחדר בלי כעס ומסבירים לו שכשהוא ירגע ויהיה נעים איתו אז הוא יכול לצאת, אם הוא מבלגן את החדר, אין בעיה, לפני  שהוא יוצא הוא צריך לסדר.

נראה לי  שהוא מחפש לדעת שאבא ואמא חזקים ויכולים להתמודד איתו וזה ייתן לו אמון וכוחות להתמודד עם עצמו

כי אם אבא ואמא לא מסוגלים אז אני לא מסוגל לשלוט בכעסים שלי

הוא אומנם קטן אבל כנראה עם כוחות גדולים....  אצלנו , כשבאמת היינו החלטיים זה עבד גם בגיל  כזה.

אלף חיבוקים והצלחה. 

אני אכן מציבה גבולות ברורים, כאשר הוא מושך בשער למשל אני מרחיקה אותו ואומרת אסור ברצינות ושמה אותו בלול

בסלון איתנו. אחרי כמה שניות שבהן הוא בוכה אני משחררת אותו ...כך עוד ועוד יום אבל זה לא עוזר...הוא עבר מלמשוך בשער לנגיסות ....

ולגבי הכעס, כלפי חוץ אני שולטת ב99 אחוז מהמקרים אבל בתוכי אני מתפחלצת...כמה אפשר להאבק?

פיסית ונפשית...ועוד על שטויות כמו להחליף חיתול.?

תיקוותי היחידה כרגע היא שהוא יגדל ויבין יותר ואז באמת יהיה אפשר לבקש שיסדר את החדר וכדומה, הוא כרגע מבין רק מעט..ואולי גם מעון יכניס אותו לתלם...מה שאני כשלתי לעשות בינתיים.

תודה בכל מקרה על העידוד!! 

אשמח לדבר איתך באישי אם תרצי ולתת לך כיווני חשיבהשונים

זה גיל מקסים שבו התינוק הופך לפעוט סקרן ,נשמע שהפסיכולוגית הבהירה לך שהכל תקין,הקטנציק שלך מלא סקרנות ,ומגלה את העולם המופלא....ואת נשמעת כמו אובדת עצות.לדעתי קודם כל תפסיקי להשוות אותו לאחותו ,גם אם לא עשית זאת באופן מוצהר נראה שאת עושה בתוכך את ההשוואה,תשמחי שהילד סקרן ושובב,עדיף על ילד אדיש לסביבה,אל תשכחי גם שהוא בן ויש הבדל בן בנים לבנות,,,,התיאור שלך מזכיר לי את התאומים שלי בגיל שציינת ותחשבי על הקושי הזה  כפול שניים.....את מותשת כי את מנסה להילחם במשהו שלא רצוי להילחם נגדו...תהיי אמא רגועה ושמחה תאמיני הגיל הזה עובר מהר מאוד....ובגלל שאת מכירה את המצב תכיני את עצמך לפני שאת נשברת....את לא במלחמה ואף אחד לא כפה עליך אחת כזו בטח לא הילדון שלך שלא מבין למה את נלחמת   .....הכל חדש לו אל תשכחי זאת והוא גילה את העצמאות שלו...תקראי חומר על שלבי ההתפתחות בגיל הזה ותופתעי לגלות שהילד שלך די הולך לפי "הספר".בהצלחה 

תינוק ככל התינוקות.

גם שלי בן שנה ושלושה, מעסיק אותנו ואנחנו מקבלים זאת בחיוך ובהומור.

עוד תתגעגעי לזה.

אני אמא לילדים גדולים וקטנים,

התאור שנתת כאן על הילדתהחמוד שלך מזכיר לי את בני השני.

מהיום שהתחיל לזחול הבית עבר להילוך אחר.

הוא ילד מתוק ואנרגטי, מאוד יצירתי ובעל אומץ, עשה המון חוכמות וכולם השתגעו- אבל אותנו ההורים הוא סחט.

נולדו עוד אחריו, החיים זרמו אבל הוא דרש את שלו. והיום ערב בר מצוה , הילד הקטן והמתוק, החינני והשובב דין נשאר אותו דבר- רק בגדול.

במהלך השנים גילינו שהוא עם ADHD וכל התופעות פתאום הסתדרו. לא תהינו ולא הלכנו מבולבלים. הכתובות לעזרה היו מאוד ברורות והשתלמנו בנושא.

אנחנו מנסים לנתב, לתת מענה לצרכים מוגדרים, לצחוק, לעמול ולדעת שהוא דורש מאיתנו עוד משהוא משאר החבריה שלפניו ואחריו.

אני מסייגת את דברי- יתכן שזו שובבות והתפתחות תקינה אך בהחלט יתכן שיש כאן עוד משהוא.

מומלץ ביותר:

- גלגלים למיניהם- בימבה, אופניים על 4 3 2 גלגלים,

- מזרוני ענק ובריכות כדורים

- מים, מים מים- החל במקלחות, אמבטיות וכלה בברכה ובשפריצים בחצר.

- מינימום סוכר וחלב, מקסימות ירקות ופרות.

ואם הגננות תאמרנה לך משהוא- אל תיבהלי, ללכת לאבחון בבוא העת ולדעת שיש כלים להתמודד עם הכל!

ושתזכו לראות רוב נחת!

בין כך ובין כך - קודם כל, לקחת בחיוך (בדרך כלל מבינים את זה רק אחרי כמה ילדים, חבל על הכחות - עדיף מהראשונים..).

דבר שני - מה שאפשר להזדהות איתו, בכיף. למשל: אתה רוצה לפתוח לבד את הברז? איזה ילד גדול, תפתח (כמובן לשים לב שלא את החמים). אמא איתו במקום נגדו..  הפתעה ושמחה. כשנוסעים באותו כיוון - תמיד יותר קל לנווט מאשר בהתנגשות..       יש דברים שצריך לעמוד עליהם. צריך לתרגל את האומנות לעמוד על דברים בלי שמץ כעס וגאוה. מתוך ביטחון שזה טוב לילד וכך צריך.    בנחת ובנעימה: "לכביש לא רצים, זה מסוכן, יש אוטו", תוך כדי שתופסים אותו. ילד קולט - רוצים את טובתו, מסבירים לו (בלי קשר אם כ"כ מבין או לא), ו..עומדים על דברים מסויימים, הכרחיים. גם הולכים הרבה לקראת, באהבה.  עם הזמן מתאזן אצלו.   אם יתברר שהוא "היפראקטיבי" (ואין כל ענין בכל מיני איבחונים עכשיו), אז תהיה לו הרבה אנרגיה, תשתדלו כמה שאפשר, כנ"ל, לקחת בחיוך; ללכת איתו, באהבה, לקראתו. לא להיבהל ולא לכעוס, גם כשצריכים להגביל.

בהצלחה ובשמחה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...