אז..מה שלומכם חברים? איך עבר ראש השנה? יום כיפור?
לי ב''ה היה ממש מרומם..
רציתי לשתף ב2 דברים חשובים ויקרים מאוד..
דבר ראשון-וואלה.
יום כיפור, תפילת נעילה.
הידיים והרגליים רועדות, העיניים לחות,
אמא'לה! הזדמנות אחרונה!! אותי זה כל שנה מפחיד מחדש..מתים לאכול, לשבת,לנוח קצת אחרי הצום הקשה, אבל אז- הופ! תפילת נעילה! מצברים חדשים לגמרי, כאילו לא עברתי צום של 23 שעות, הלב מתמלא והפה שופך תחנונים..
ואז..פעם ראשונה בחיים שזה קורה לי!
וואו.
עמדתי והסתכלתי מסביבי..לידי בנות צנועות וחסודות ,בכל הגילאים, עומדות כולן ומתפללות בדבקות, מעבר למחיצה עשרות בנים מכוסים בטלית מתנועעים בחרדה, וקול תפילה מתוק באמת! נישא ברחבי החדר.
ואני..נושאת עיניים למעלה ואומרת בלב ''אבא! תודה..תודה על זה שאני יהודיה דתיה!!!'' וואו!!!!!
אני אשתף אתכם בחיסרון גדול שבי, בחולשה מבישה.. זה לא שאני סובלת להיות דתיה..אני אוהבת את החגים ומשתדלת תמיד לעבוד את ה' כמה שיותר טוב אבל וואלה, לפעמים הייתי מוצאת את עצמי חולמת ומשחקת באילו..''אילו הייתי נולדת לשמפחה חילונית..הייתי ניראית הרבה יותר טוב..הייתי יכולה להופיע בשירה וריקוד ליד בנים..לא הייתי צריכה להסתרבל עם הבגדים האלה..רק מכנסיים וגופיה..הייתי...'' והיצר מפתהה..אוהו כמה שהוא מפתה. עובד שעות נוספות..
אז כן, פעם ראשונה שאני שמחה שאני דתיה!! באמת שמחה ומודה לה'. בוכה משמחה!
תחשבו!! יש לנו חגים-פורים,סוכות,פסח,שבועות..כמה טוב בחגים האלה! כל המשפחה מתאספת, שירים, שמחה, אוכל, מנוחה.. יש לנו שבת מד-הימה..שזה נושא שלם בפני עצמו..פעם אחרת בעז''ה.. יש לנו טוב וחסד ושמחה אמיתית וצניעות ו..ווואו!!! אשרינו שזכינו!!!! 
ודבר שני..
אתמול בערב ישבתי עם חברה שהיתה בעצבות..היה לה נורא קשה לצאת אחרי יוה''כ המרומם והתפילות שיצאה מהמם בתחושה מדהימה וטובה ו..לחזור לשגרה, לחיי היומיום. בלי אותם כוחות שליוו אותה בר''ה-עשרת ימי תשובה-יוה''כ...לחזור לקשיים,להתמודדויות, לחולשות..אכן קשה..לגלות שפתאום שוב קשה, שלמרות כל ההחלטות היפות שלקחת על עצמך, זה לא הכי קל ולא הכי פשוט..זה קשה! מוזר..לא חשבתי שיהיה ככה אחרי יוה''כ..איי..יצר הרע! איך שאתה יודע להשתלט עלינו בדיוק ברגע הנכון.. ש-ניה אחרי שיוצאים מתוך ההתרוממות נפש הזאת, זוחלים אלינו כל ההרהורים שחשבנו שלא יחזרו בזמן הקרוב..זוחלים אלינו, לא שחורים כמו שנראה לנו, אלא מצופים במילים טובות, יפים, משכנעים..מפתים...
ישבנו בערב, על ספסל נח ונעים,בערב, וכשהיא פסקה לדבר ע''מ לנגב את הדמעות, נפלט לי מהפה, בלי כוונה! באמת! זה היה ממש חסר טאקט אבל נפלט לי ''וואו, איזה ערב יפה!''
....
שתיקה.
לפתע קלטתי מה אמרתי השניה ובאיזה סיטואציה והסמקתי.. אבל החלטתי להמשיך עם זה, לזרום. התברר שזאת היתה ההחלטה הנבונה ביותר שלי בכל מהלך הערב הזה. החלטה שהועילה מאוד מאוד לה וגם לי.מאוד.
''תראי הודיה! לא חם ולא קר עכשיו, יש אלפי כוכבים וירח מעלינו, דשא נעים ורך מתחתינו..אנשים מטיילים ברחוב להנאתם..הרבה אנשים. ניראלך שכולם מאושרים? שלכולם טוב? שלאפחד לא קשה? לכולם קשה. לכולם יש קשים וצרות ובעיות. יוה''כ לא פותר הכל. הוא עוזר, אבל צריך להמשיך בכוחות חדשים.אין מה לעשות. אם חשבת שתצאי מיוה''כ והחיים יהיו מושלמים ומאושרים ונקיים מחטאים לנצח, טעית. ובגדול. חייבים להמשיך להיאבק, ככה זה. הדת זאת לא איזו מכלול דברים כיפיים ומרוממים. זהו דרך חיים, קשה-מאתגרת, כואבת-מחשלת.. תראי א הדברים הטובים יקרה שלי..''
היא חייכה, וניגבה דמעה אחת, לא של עצבות וקושי, לשם שינוי. של שמחה וטוב.
ואני, תאמינו או לא, עשיתי בדיוק את אותו הדבר.
כי לכם אני יכולה לגלות בסוד, שגמאני הייתי צריכה לשמוע את המילים האלה..להתעורר קצת, להרים ראש, ולראות את הדברים הטובים שאנו מוקפים בהם.
אני אוהבת אתכם כ''כ עם ישראל!!!!
