הרצתי על הילון מהר.. למה לא אמרתם לי?

דניאלה, תורידי הילוך פפווו תנשמי, תרגעי, רוצה מים? משו?

טוב נבין אתכם כנראה גם לכם נשרפו החצילים... הייתם עסוקים מידי!

כל חג התסריט הזה מחדש.

כל סוכות התסריט חוזר על עצמו.

אז הנה הוא שונה חוזר- בהילוך איטי!

אקשןןן!!!

האחות הגדולה: "אמאאאא.."

אמא: "מה?"

האחות הגדולה: "אחחח נשרפתי זה חםםם".

אמא: "העיקר שהחצילים לא נשרפו"

האח הגדול: "ממ.. אנ'לא יכול להפסיק להסניף! האתרוג כזה נעייםם"

האחות הגדולה: "יא'חתיכת סטלן תברך "הנותןל ריח טוב בפירות".

אמא: לללללללללאאאאאאאאאאאאאא זה עלה לי יקר למה שברת את זה.????

האח הקטן: |חנוק מדמעות|

אמא: "מאמי שמרי עליו כמה דק' עד שאסיים פה"

אבא: "איזה סוכה יפה.. מי קישט?"

אחות הגדולה: "ברור שאני... מי אם לא אני.. והקטנצ'יק"

אמא: "יא'רבנן מה עם הלחם מישו דאג לקנות? יאללה בן אתה הולך ע-כ-ש-י-ו"

האח הגדול: "אינעל העולם דוקא עכשיו? אני באמצע הסנפת אתרוג.. נו טוב"

האחות הגדולה: "ראבק עזוב ת'אתרוג טוב שלא עשית ממנו ריבה עוד רגע..

נו חאלס!! מה לא מובן לך למכולת.. לך."

טרררר...

אבא: "אני עונה".

האח הגדול: "לא לענות אבא בריצת מרתון לטלפון".

האם הוא יספיק?

האם הוא ירים את השפורפרת בזמן? האם הוא יפול בדרך? או שהטלפון יפסיק לצלצל?

נשאיר את זה פתוח.

סוף התסריט!

סוף סוף אפשר לשבת! תענוג..

חשבתם פעם איך זה ללכת במדבר עם ענן כבוד מתחת לרגליים? אותי זה ממש מסקרן לדעת מה ההרגשה.

בסוכות אנחנו לומדים ש- לא משנה איפה תהיה ד' שומר עליך בכל מקום ת-מ-י-ד!

הזמן הזה של הישיבה בסוכות בא להזכיר לנו ת'עיניין הזה של האמונה.

"כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני"

דוקא משם.. דוקא מין האמונה הזאת שד' שומר עלינו אנחנו נתרוממם מעלה מעלה

ד' ירומם אותנו ויטיס אותנו קדימה.

משם נקבל אור! אמונה תמימה!!

אגב האושפיזין בדרך.. תכינו מקום כי אולי גםם שולי רנד מצטרף

אז גם אצלכם אותו התסריט?

חג שמח לכולםם! שניזכה לביאת המשיח במהרה!!

ייאא..קוראעת  ....!!

חג שמח.!

איזה יפהה..!

הסתבכתי לגמרי עם מה קרה...

מישו רוצה להסביר לי?

הרצתי קטע שקורה במשפחה בהכנות לפני החג.. ואז רשמתי אותו הדבר בהילוך איתי.

ז'תומרת פירטתי יותר באופן ברור בשרשור השני. (כנראה לא הכי ברור)

ואז רשמתי משהו על ענני כבוד = סוכה.

סוכה זה מעין 7 הענני הכבוד שהיו במדבר והגנו על עמ"י מכל צד.

ככה זה הסוכה!

זהו חג שממנו אנחנו לומדים דבר חשוב.

החג הזה בא להזכיר לנו שאיפה שלא נהיה ד' שומר עלינו.

אנחנו בתוך הסוכה = אנחנו בתוך ענני הכבוד.

שאנחנו מסיימים עם הזה יש לנו הרגשה שד' כבר לא מגן עלינו כמו במדבר.

כמו בסוכה.

אבל דוד המלך אומר "כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו."

כשקורה משהו לא טוב שעלול לפגוע בנו אז הקב"ה מגיע ובצל כנפיו מגן עלינו.

סוכו זה סוכה.

מכאן הבנו שד' תמיד שומר עלינו! והחג הזה בא להזכיר לנו את זה.

חג שמח לכולם.!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...