הוא לא ספר שנהנים ממנו, אבל חובה לקרוא אותו. הוא ממש מעניין למי שאוהב היסטוריה.

אה, והוא ממש עצוב, אבל ממש. אז אל תקראי אותו בחג.

ואני אישית לא נהניתי ממנו למרות שאני כן אוהבת ספרים הסטוריים. הוא מלא פרטים היסטוריים וזה קצת הפך את חווית הקריאה ללא כייפית ולקצת חופרת.

אבל חברה שלי מאוד נהנתה מהספר אז אני חושבת שזה פשוט תלוי במי שקורא-את אוהבת היסטוריה?

זה ספר המדבר על התקופה שלפני הקמת המדינה,
בה המתיחות בין האצ"ל וההגנה הייתה בשיאה.

ציטוט מהתקציר של הספר:
"למרגלות הר הכרמל התגלתה יום אחד גופה של לוחם האצ"ל ידידה סגל,מי שהיה הילד העיברי הראשון במרומי הכרמל.
באצ"ל האשימו את ההגנה ברציחתו.בתגובה הודתה ההגנה שחטפה את ידידיה,אך הכחישה בתוקף רב כי רצחה אותו.
לא היה חסר הרבה שהפרשה תצית מלחמת דם פנימית בעוד האויב הערבי בשער."

הספר הוא מעין תחקיר המובא בצורת סיפור על פרשת החטיפה של ידידיה.

אלטלנה, סזון , קסטנר, וכו' תמיד לכל צד היה הרבה מה לומר, צריך לשמוע היטב את שני הצדדדדדדים.

חוץ מזה שהוא חתיכת היסטוריה לא ידועה כ"כ, הוא:

א. לא מתימר בכלל להיות אובייקטיבי.

ב. חלקים נרחבים ממנו עוסקים במש' סגל ולא בענייני ימין/ שמאל - אצ"ל/הגנה.

לתשומת לבך...

הוא סיפור חייה של משפחת סגל בשילוב אי אילו פרטים שקשורים למותו של ידידיה.

ואני אישית ממש לא חושבת שזה ספר שכתוב טוב (וגם התמונה של הגופה שלו זה די מגעיל)ואני די אוהבת ספרים שעוסקים בהיסטוריהבתנאי שהם כתובים כראוי,והוא לא.

הוא סיפור חייה של משפחת סגל בשילוב פרטים שמבהירים את דעותיו של כותב הספר ומשפחתו.הספר לא כתוב טוב בכלל (וגם הכנסת התמונה של הגופה של ידידיה לא היתה מעשה חכם).ואני מבינה בספרים (עד כמה שאפשר,קראתי כל כך הרבה ספרים עד שכבר למדתי לזהות איזה ספר נכתב כראוי ואיזה זקוק לשיפור)

ביוגרפיה מצויינת.

והגופה- זה גם כן היה במקום.

היא כבר קראה כל כך הרבה ספרים שכבר יש לה את הכישרון לזהות איזה ספר עשוי בקפידא, מוגש בנייר צלופן, מושך ומעניין, ומצד שני איזה ספר מקומו במיגרסת הדפים הארצית לעששיית קרשים למדפדף.

היא כבר בת מאה.

הספר הזה מרוח בהחלט.

היה אפשר לקצר אותו בחצי, אבל אז לא היה ספר...

יש מה לשפר, אפילו חגי סגל יכול לכתוב לפעמים רב מרח!!

זה ספר היסטורי! אפילו קצת ביוגרפי.

סליחה, וזה לא נובע מזילזול- אבל זה גם תלוי מאוד בגיל שבו קוראים את הספר, בגישה שבה באים אליו, ובכלל, בהתעניינות בהסטוריה וכו'

ואני כבר לא בן 16, וכמות החזרות על דברים בספר הזה היא חריגה.

שלא להבין אותי לא נכון, זה ספר יפה וחשוב וקראתי אותו עד הסוף (כמעט),

אבל רואים די בברור שקצת ניפחו אותו.

פשוט היה לי הרגשה שנוגה ארבע עשרה היא איזה מורה לספרות שפוסלת בלי הינד עפעף.

והעם עם נוגה ארבע עשרה ללא ספק!

ספר שממש חשוב לקרוא אותו!! אני חושבת שכל מי שקורא לעצמו דתי לאומי חייב [ממש חייב] לקרוא את הספר הזה...

זה ספר מזעזע, אני מודה, הוא קשה לקריאה. רואים כמעט אחד לאחד איך מה שהיה פעם בין הימנים לשמאלנים נשאר גם לימנו. איך השמאלנים עושים מה בראש שלהם והימנים נדפקים שוב ושוב

הספר כתוב בצורה מענינת מאד, וכתובים שם דברים שכוווולם חייבים לדעת... [הייתי אומרת שזה אפילו מצווה לקרוא את הספר הזה ולהפיצו...]

למי שטוען בקשר לגופה - זה נכון, זה תמונה מזעזעת. ושמו שם אותה בכוונה - כדי לזעזע! רק תבינו איך השמאלנים יכולים להתנהג! ותחשבו שזו לו כל הגופה.. אני לא רוצה לתאר לעצמי איך שאר הגוף שלו נראה אחרי שעבר את "טיפולם המסור" של המפא"יניקים!  השמאלנים כל הזמן מנפנפים לנו שאנחנו גורמים למלחמת אחים והם לא מבינים שזה כ"כ אירוני הדיבור הזה שלהם...

בקיצור - יותר משווה קריאה.

הייתי ממליצה לאנשים לקרוא את הספר ממקום של יישוב דעת ובגרות [אולי אפילו לגילאי 20 ומעלה] אבל כל אחד מהמקום שלו....

ודרך אגב יש לי ספר מדהים על בן גוריון.

קוראים לספר "בן גוריון" הסופר "מיכאל בר זוהר"

שלש כרכים.

ספר אמיתי לחלוטיןן

אפשר לחלוק על הפרשנויות.

חובה על כל דתי לאומי לקרוא

כי זה פשוט ספר מאזן

ספר מאוזן

שאתה מרגיש שגם לצד השני במקרה דנן השמאל

יש לו מה הרבה מה להגיד

וגם שם היו אנשים דגולים.

ובן גוריון היה אישיות די דגולה.

וכו'.

מה את חושבת שחגי סגל כותב ספרי פנטזיה???

כל העובדות שם אמיתיות אחת לאחת...

קרעת אותי.

למרות שחשבתי שתשתמשי בזאת הפעורה שלך

בטעות חשבתי שהיחיד שרצח פה ראש ממשלה אי פעם הוא ימני.

בטעות חשבתי שהפוגרומים של תג מחיר נעשים ע"י ימנים.

בטעות חשבתי שאלה שמצפצפים על החוק במאחזים ומשכים את המדינה באף זה ימנים.

---

אז די לדבר שטויות... בשני הצדדים היו ויש דברים רעים.

(וע היום אין כוחה עד כמה שידוע לי שלא ערבים הרגו אותו).

א. עד היום אין הוכחה שלא השב"כ רצח את רבין.

ב. מה הקשר תג מחיר? אין אצלך הבדל בין יהודים לערבים?

ג. כל הכבוד על ההשוואה... לצפצף על החוק בענינים מנהליים (בניה, חסימת כבישים וכו')

   ומנגד - לתפוס יהודי ולענות אותו עד שתצא נשמתו.

   בדיוק אותו דבר....

כנראה לא קראת את הספר.

בעזהי"ת

גם אם פרשיית ידידיה סגל לא הייתה מעולם, גם אם ערבים רצחו אותו.

מה עם כל הסזון?

אתה מכחיש שהיה את הש"י, ושתפקידו- בין השאר- כלל גם ריגול אחרי יהודים, והסגרתם לבריטים?

ואלטלנה, לא היה שם רצח? לא היה שם בלאגנים בין עמ"י לעצמו?

אז נכון, שתי הצדדים לא נקיים לחלוטין, הכל נכון.

אבל כן אפשר לומר שהספר הוא ספר חשוב מאוד, שנעשתה בו עבודה מחקרית ארוכה, ושהמחבר ניתח את המסקנות כמו שצריך.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!