שמעי שירים שאת אוהבת שעושים לך כיף, ותחשבי על כל הדברים הטובים שישלך....ותראי שבכלל לא שווה להיות בדיכאון...

עם כל הקשיים והמשברים....החיים הם מתנה!

    באמת קשה לצאת מדיכאון ...קל להיכנס קשה לצאת..

    אם את רוצה בואי בשמחה לאישי..

               בהצלחה

בס"ד

הרבה הרבה עשייה, ולהתמקד במעשים טובים.

ולא לשבת עד מאוחר על המחשב, זה מביא מחשבות לא טובות.

אני יודעת שלא שווה להיות בדיכאון...

איך אפשר לעשות טוב שרע לך?

בס"ד

ללכת לסניף, לעזור לאמא, לעשות ש"ב...

זה אפשרי, וכל עוד את תהיי עסוקה עד מעל הראש אז יש פחות סיכויים שתישקעי בעצבות שלך.

לחשוב על דברים שאת כל כך רוצה לעשות ובחיים לא עשית..

זה כיף...

לחשוב על דברים מטורפים או סתם דברים שלא עשית אף פעם,

ואת ממש רוצה לעשות אותם..

ופשוט להעז..

זה יסיט את כל המחשבות הרעים,

או שפשוט תפתחי ספר תהילים ותתחילי לקרוא פירקי תהילים ובסוף תבקשי כל מה שעומד לך על הלב...פשוט תשפחי...

את תמיד מוזמנת לפרטי לפרוק כל מה שעומד על הלב,

דביר =]

אם את נמצאת עם אנשים מסביבך העצבות נדחקת לצד עד לזמן שתהיהי בו לבד..

לכן אל תתני לעצמך להיות לבד.. תארגני מפגש חברות או לכי לאחיות שלך הגדולות או שתהיהי עם אחיך הקטנים לכי לטייל עם ההורים או עם בני דודים או עם השכנה..

תעשי משהו אבל לא לבד..!!!

הבנת?!..

יופי נשמה.. בהצלחה בחיים...!

ותנסי להכניס לראש שגם אם את על סף דיכאון הכל בסדר...!

זה קורה לכולנו... הלואי ונצליח להתחזק בשמחה.

ואל תחשבי על הקלוריות!!!!!!!!

טוב, אני הייתי בדיכאון אני אספר איך נכנסים לזה ותסיקי מסקנות:

א. קודם כל, זה מנוגד לאידיאולוגיה שלי, אבל פשוט אל תחשבי יותר מידי על העולם הזה.. הוא כ"כ חרא שאם מתעמקים בו.. ואוווו.. חבל....

ב. לישון!! זה שיא הקשה, אבל אם נגיד את ישנה בד"כ 6 שעות בלילה, מעכשיו תשתדלי 7. קיצר, שעה אחת יותר ממש שאת רגילה. האידיאל הוא 8 (אני אישית לא לגמרי מצליחה להקפיד עלזה בד"כ... אבל תנסי..!!)

ג. הם ^^^  צודקים. המון פעילות, המון לפעול, ליזום, לחיות... גם את כ"כ לא רוצה... כי לא רוצים בגלל שתכל'ס מרגישים עייפים.... אז להכריח את עצמך לחיות.... נראלי...

זהו...

בהצלחה!!

בואי אלי לאישי, אני ממש ממש אשמח לעזור ולתמוך בך מהניסון שלי....

בס"ד

רוצות לדעת למה הוא 'רע' כ"כ רוצות?????

ביגללכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!  אז דיי להרוס אותו!! אוקיי??? לפני שהקב"ה מוריד פה מבול!!

בס"ד

איך בדיוק הם הורסות אותו?! כי רע להם לעזאזל??? אין לך מושג על מה את מדברת אז כדאי שתהיי בשקט או שתבררי יפה בלי לפגוע. ( אם כבר-אנשים שמדברים בלי להבין על מה שהם מדברים-זה אחת הסיבות לכך שרע בעולם!) 

בס"ד

בעיקרון עד שאני לא אבין למה את כמעט נכנסת לדיכאון, אני לא אוכל לעזור..

אבל בכל זאת.. 

תחשבי טוב. תיהיה אם ה'. תדברי איתו. הוא אוהב אותך. תתחברי לעצמך. תעשי טוב, ותדברי אם הקב"ה על מה שעשית...

וכמו שאמרו מעליי, אל תיהיה לבד, ותעשי. כל הזמן. 

ו... לי זה עזר.. =] תקראי את הספר "הרבי מקרן הרחוב" זה על הרב קליבך,

וזה נותן המון...  בהצלחה!! ותכנסי לאישי..

זה נכון שהדיכאון מגיע הרבה יותר כשאת לבד. אז תשנסי כמה שפחות להיות הרבה עם עצמך. במיוחד בלילה... לישון בשעות של חושך. כי ביום, גם אם את לבד, בכל זאת יש יותר דברים שקורים מסביבך..

אבל זה זמני. אם תדחוף את זה עוד ועוד זה רק יתפרץ יותר חזק בסוף. את צריכה להיות מודעת לעצמך. לחשוב מה קורה. אפילו הדבר הקטן הזה, שזה לא באמת הוא, אבל הוא זה זה ששבר אותך, הוא כן משו'. לחשוב עליו קצת.

אבל עוד יותר חשוב, וזה בכללי, בכלל להיות מודעת לרגשות שלך, ולא לשמור הכל אצלך. אם תשמרי את הכל, אז דבר אחד קטן יפיל אותך לדיכאון עמוק... אם פגעו בך, תדברי עם מישו'. אם עצבנו אותך, תתעצבני! לא יותר מידי.. אבל תני לזה לצאת.

אפ את מרגישה שאת נכנסת לדיכאון, אז תנסי לצאת מזה, אבל גם כבר תכיני את עצמך להמשך, שלא תגיעי לזה שוב..

[לפני שתתחילו לקרוא-אני לא יודעת אם זה דוקא יתאים למה שהוא כתב,

זה לא מתאים לכולם, זה תלוי ממה העצב נובע.

אבל אני כותבת את זה באופן כללי-שתדעו.הבריחה לפעמים יכולה להרוס.כתבתי את זה כי הציק לי מה שאתם כתבתם.הציק.שתדעו שלחלק זה יכול להרוס

ואני שוב אומרת ומדגישה, שזה ממש תלוי מאיפה נובע העצב.]

לא, לא, לא ולא!

היה לי ממש קשה עם מה שהרבה אמרו פה..

הרבה פעמים הדברים שאמרו פה (להיות עם חברות,לעשות דברים שכיף לך, לשמוע מוסיקה וכו,..)יכולים רק להזיק.. לתווך ארוך יותר.

זה לא התמודדות עם הבעי'ה, זה בריחה.

וזה הורס, פשוט הורס.

מניסיון.

זה יוצר מצב של מעטפת סביבך, עד השעה שמונה אני שמחה ועליזה, ואחרי זה מה?Q

 בוום.

ואף אחד לא יודע על זה.

לאט לאט-זה מתחיל להיות חלק ממך-- לצחוק ולחי'יך גם כשבדוגרי-

זה מה זה לא מתאים לך עכשיו.

זה יכול לגרום למצב של דיכאון עמוק יותר,

כי,מה באמת יצא מזה?!

כל פעם שאת צוחקת, מחי'יכת-את רק מרגישה כזה שהכל חיצוני לך..שזה לא את..

כאילו כלפי חוץ את מראה לכולם שאת צוחקת, ובזמן הזה את מרגישה כ" כ" רע עם עצמך-

כאילו-

מה את עובדת על עצמך עכשיו, למען ה'??

 זה לא כתבתי סתם,

אלא באמת אני, שזה הרס לי יותר לתווך ארוך-הגעתי למצב כזה שגם כשכאילו אני אמורה לצחוק באמת, וזה כבר ממש לא קשור לעצב הזה שנכנסתי אליו... אלא עכשיו, גם כשהכל עבר-

כל פעם שאני כזה מחי'יכת או משהו אני מרגישה לא טוב עם עצמי כזה..כאילו הכל חיצוני, כאילו אני עושה הכל בשביל הסביבה, ולא בשביל עצמי.הפה צוחק,והלב עומד.

כל זה הי'ה מה לא לעשות.

אז מה לעשות?!

עכשיו, כשאדם מגיע לקטע הזה, קודם קודם כל צריך לחשוב ממה זה נובע.מאיזה מקום,ולא רק להדחיק..

לחשוב באמת,למה??למה??

וכמו כל דבר, אחרי שאדם מודע לבעיות שלו, הוא יודע מאיפה בעצם מגיע העצב שלו, הוא יוכל לנסות להקטין את העצב ע"י דברים שקשורים למה שזה נובע ממנו [ולא לעשות משהו חיצוני שלא קשור,אלא לטפל בבעיה לא קשור לעצב].

לא עכשיו נכננסתי לדיכאון ולהתחיל להיות עם חברות ולצחוק ולחי'יך רק כחפי חוץ, אלא להבין את מקור הבעי'ה, למה בעצם הגעת לכזה מצב?!

הרבה פעמים העצב נובע מהרגשה לא טובה עם עצמך..לא משהו סביבתי..

לנסות למנוע לפני הזמן.

לנסות למנוע עכשיו כל רגע שאני פשוט מרגישה רע עם עצמי.

כי פשוט הדחקתי-עשיתי פה את כל מהש כולם עשו- בהי'יתי הרבה יותר עם החברות כדי להדחיק. חי'יכתי ושמחתי כלפי חוץ-ובפנים-נבלתי.

ןעכשיו, במקום שאני יטפל בבעי'ה שבגללה הגעתי על העצב הזה,

אנירק מנסה לצאת מהקטע הזה שהכל חיצוני לי. שכלום לא אני באמת.

וזה ק-ש-ה. קשה מאד מאד מאד לצאת מהמצב הזה, כי זה מכניס אותך לכל תחום בחיים.

ומי שפה מכיר אותי, פחות או יותר,לא נראה לי שהי'ה חושב שזו אני הכותבת..כי כ"כ אני מדחיקה את זה..

שלא חושבים שאני, זו שבד"כ עם חיוך על הפנים...

ונכון לתווך קצר- זה עזר לי-בשניות האלו הי'ה לי יותר טוב לשבת עם החברות שלי, אבל המציאות שכל זה יוצר, פשווט לא טובה.

ושכחתי לכתוב- זה לא שאני אומרת לא לשמוע מוסיקה לצאת עם חברות וזה,אלא לעשות את זה, כן, לעשות את הדברים האלו, אבל לדעת לא להשאר עם זה.

ושוב פעם אני אומרת שזה תלוי ממש ממה נובע העצב, וזה לא קשור לכולם.

שנשמע בשורות טובות..

אני לא רוצה לפגוע...

אני מדברת עם בנות מכאן מהפורום...

וכאילו אני לפעמים (הרבה פעמים) הם אומרות לי תשמעי שירים תרקדי תצחקי צאי לחברות שלך!!

תבינו שזה לא עוזררררררררררררררררררררררררררררררררררר!

שמחה צריכה לבוא מהלב!!

מהאמת שלי! לא מהבדיחה של החברה שלי....

זה משהו אמיתי הרבה יותר עמוק מלצחוק ולגחך..

להיות בדיכאון זה גרוע!!

אבל עם את עכשיו תלכי סתם להשתגע עם חברות אבל בלב בפנים עצוב לך ולא תוציאי את זה זה לא יעזור.....

עם אני יצליח לצאת מהעצבות שלי מהדכדוך אז אני יוכל לשמוח!!!

זאת דעתי בכולופן....

יומטוב לכולם....

שמחה חיצונית לא רק שלא עוזרת אלא יכולה לפגוע-מרוב הדחקה של הקושי הוא מצטבר ובסוף יכול להתפוצץ באופן חמור.

עדיף לטפל בשורש הבעיה לפני שהבעיה נהיית ענקית.

זה כמו עשב שוטה- אם יש צמח פיצקי ורוצים לעקור אותו אין עניין לדחוק את קיימו ובסוף כשהוא תופס חצי גינה להתחיל לטפל בו כי זה כ"כ קשה-יש כ"כ הרבה ממנו.

מנסיון

בס"ד

יכול להיות שקרה לך משהו ולכן את עצובה, ויש דכאון-שזה משהו אחר...לפי ויקי דכאון מתבטא "מצב מתמשך של חוסר אושר, שקיעה לתוך עצבות וייאוש עמוקים, ואובדן עניין והנאה ברוב תחומי החיים עלולה להביא לידי אובדן עניין בחיים ואף אובדנות" 

דכאון הוא בעיה נפשית/גופנית, ולפי מיטב ידיעתי והבנתי-את יכולה להדחיק כמה שאת רוצה אבל בשביל לצאת מיזה צריך עזרה מיקצועית.... (אם בא לך דברי איתי באישי, מוזמנת!)

מזה מהר.!!באמת אבל אל תתעסקי בזה יותר מדי..=]

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....