שאין לי כח לקום לפח שבכיתה אני הופכת אותו לסל .

אני כבר מומחית בזה

ב"ה

פעם זרקתי על המורה. ובאמת בלי כוונה!

אבל זה כזה הברקות של הרגע... מה שצריך ממה שיש...

אממ... אני משתמש במסרגה פוול.. כדי לעשות חורים, להעביר דברים (חוטים בעיקר..) וכו'.. אממ... טוב.. זה של המורה שלי.. אבל זה ממש הצחיק בהתחלה... לא היה מחק ללוח, אז היא לקחה את המטאטא... בפנימיה יש לנו כיסוי מיטה, של האולפנה.. וזה מאוד שימושי בתור סדין/ סמיכה/ כרית (תלוי מה שכחתי באותו שבוע...). כשאין לי כח לקום להביא משו', אז אני מבקשת מאחותי הקטנה.... אם אני רוצה להעביר מסר כל שהוא לחברה בשיעור, אז כל מה שצריך זה דף מחברת וקצת ידע על קיפולי נייר.. (מטוס למוגבלים בנינו...).

לא עולים לי עכשיו עוד.. אבל אני אשתדל לשים לב...

ב"ה

אני לפעמים גם לוקחת דברים עם הרגליים. זה כיף לתפוס עם האצבעות והופ! מומלץ!

כל פעם שצריך משו דק.......

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....