אפשר לדעת מה? (אם זו בת אשמח גם באישי ורוב הסיכויים שזו בת.. )

הכול כואב

הכול הכול הכול

אני לא יודעת מה כואב

אני יודעת שאני כבר לא רוצה להיות כאן.

אני.. אוף פשוט הכול כ''כ כואב לי!

אני מרגישה ש-די! עדיף לי כבר לא להיות פה!

כואב לי פשוט. אני כל לילה רק יושבת ובוכה.

אוף. ואין לי שום דרך להוציא את. אין לי איך לפרוק.

אני יודעת רק לפרוק בצורת שירה. והיא פשוט החליטה לא לבוא.

והכל. אוף אני פשוט רוצה לשבת ולצרוח.

להוציא את כל הכאב החוצה.

אני סתם עוד טיפוס דפוק שלא עושה כאן כלום.

שרק יושב ובוכה בלילה אחרי שכל היום הוא שיחק ת'עצמו שמח.

אוף, וזה אפילו לא מעניין מישהו. וגם אם מישהו שם לב שמשו קורה לא אכפת לא.

(ואם קראתם עד כאן, אני מצדיעה.)

כאן זה בעולם הזה

אוף אבל זה לא שאי רוצה למות

אני פשוט רוצה ללכת לישון ולהיתעורר רק עוד כמה ימים

פשוט אני כבר לא רואה סיבה..

אוף

מקסימה שכמוך,

אין לי מה להציע לך מלבד חיבוק וירטואלי וטפיחה על השכם (וירטואלית גם כן)...

כואב לו לאדם הקטן להפגש עם המציאות הגדולה ומורכבות העולם.

ולאדם יש שני אפשרויות מה לעשות עם זה -

או לברוח, לברוח לשמחה שטחית ולהתעלמות מהמציאות, רק כדי לא לפגוש בה שוב - ובכאב שהיא טומנת בחובה.

ואני ממליצה להתמודד עם הכאב. הכאב הזה הוא שבונה בנו את השאיפה לגדלות, את השאיפה לעוצמה ולהתפתחות (למשל: בגלל חיבוטי הנפש התמידיים של "אני סתם עוד טיפוס דפוק שלא עושה כאן כלום" אנחנו מגלים את עצמנו יותר, פועלים יותר - ולכן גם שמחים ב-א-מ-ת יותר).

זה צורך נפשי של האדם להעמיק במציאות. והוא נושא עימו כאב לא קל...

עם זאת, את חייבת ממש לדעת -

שעם הזמן לומדים להתמודד עם הכאב הזה, והוא כבר לא כואב כמו שעכשיו כואב לך.

ומצד שני, גם רואים כמה הכאב גורם לשמחה עצומה.

רק לא לעצור באמצע התהליך!!!

בהמון תפילת הצלחה,

איתך...

אוסנת.

אבל זה העניין

אני לא באמת יודעת למה כ''כ כואב לי.

אולי בגלל שהייתי צריכה לפרוק ולא פרקתי ושמרתי את זה בבטן.

ואולי בגלל זה שאני באמת מרגישה לבד.

אוף, ואולי זה הכול ביחד.

למה את עצובה.

בפנים בפנים, את יודעת.

רק שמסיבות שונות את לא אומרת לעצמך במילים פשוטות - בגלל ז-ה אני עצובה כל כך.

לא מצליחה להגדיר במילים.

נסי לברר את זה בעזרת חברה טובה או דמות שאת מחוברת אליה.

תספרי, תשתפי, תקשיבי לעצותיה, וגם - כבר לא תרגישי כל כך בודדה...

מזדהה איתך מאוד!!

זה לא יעזור לך..

בשביל זה יש חברים..

ואם אני לא מוצאת שום חברה מתאימה? שום חברה שתבין ותוכל לעזור?

אם זה היה כ''כ קל לא הייתי שומרת את זה בבטן כ''כ הרבה זמן.

גם לי זה קורה

אבל לפעמים, כשממש עולה לי,

אני שר . או שאני נעצר וצורח...

ככה סתם ...

חברים שלי הורגים אותי כל פעם שאני צורח להם, אבל זה לא משנה לי 

בכי עוזר לי.

את צכה פשוט מישי שאת סומכת עליה כדי לישפוך את זה עליה.. וגם תודי שזה נכון- יש לך משו לספר אבל את לא שופכת את זה כאן.. יש לי משו להציע עם את לא מכירה מישי לדבר איתה על זה..

תיפני לחברים מקשיבים, וזה יכול ממש לעזור.. אל תתפדחי להיתקשר הם ממש נחמדים.. את יכולה גם לבקש לדבר עם אישה..(אם זה יותר נעים לך..) ובמקרה שאת C המיתפדחת את יכולה לשלוח שאלה והם יענו לך..

ב'הצלחה ענקית כמוך(אם יש דבר כזה בכלל..)..(ותאמיני לי את ממש ענקית, אם את חושבת ככה  זה מראה על הנפש האדירה שלך..)

זה לא בדיוק.

אני פשוט באמת לא יודעת למה אני עצובה

עכשיו עכשיו בדיוק עכשיו....

וואי קחי חיבוק ענק של עידוד.....

בהצלחה אחות....

את מתביישת בסיבה שבגללה את עצובה, אז את מתכחשת שבגלל זה את עצובה, ואומרת- "אני לא יודעת למה אני עצובה", כי את מתביישת בסיבה, אז את מתעלמת ממנה...

יש מצב?

אני מוצאת את עצמי המון במצב הזה..

לפעמים נדלקת לי נורה בפנים- בלב.

אני מרגישה חמימות עם המון אנרגיות והרבה שמחה מתפרצת...

איזו הרגשה מדהימה!

ופתאום היא נעלמת לתקופה- פוףףף! איפה את? הרגשה איפה את? למה עזבת אותי יא'מפקירה אחת ברוגז איתך עד שתבואי אלי ותתנצלי

אני שומעת את זה.. אני שומעת אותך,את הלחש, הזה ת'נשמה שלך זועקת "עזור לי.. אבא שבשמיים.. איפה זה איפה השמחה? איפה האור? איפהההה.?"

תן...!

אני מדברת אלייך מין החושך מין המצר..בשיא הפשטות משם אני מדברת משם אני זועקת כמוך.

"מין המצר קראתי י-ה"

כן! ככה זה כי רק כשנמצאים בחושך אפשר להעריך את האור..! אבל בזמן שהאור הזה לא מי יודע מה חזק אז זה הזמן ללמוד איך מחזקים אותו כל פעם שהוא נחלש.

ובזמן הזה שומרים על מה שאנחנו חזקים בו ומנסים להעצים אותו עוד.

כל פעם שיש דעיכה כל פעם שנראה שהנר מתכבה.. כל פעם כזאת נתמודד ובגדול~!

אבל רק אחרי זה יש את ההתחדשות מכאן אנחנו לומדים דברים חדשים.

מכאן אנחנו פורחים מכאן אנחנו טסים!!

יודעת משהו? 'מתוק מדבש' רשמה פה ד"ת מהמם לשמחת תורה איך מגיעים לשמחה ואור כל השנה בע"ה.

מה אני אגיד לך.. אימצתי

אני אספר לך משהו שעשה לי הרגשה שאין כמוהה..!

יום ראשון שני היה מסע סוכות ויצאתי לשם.. אני זוכרת שבאותו הלילה הלכתי לחפש משהו שישמח אותי משהו שיעשה לי טוב על הלב ושישמח וירים עוד לבבות.

פסנתר לא יכולתי לסחוב ות'גיטרה לא הבאתי כי לקחתי פול דברים לשם.

אז ראיתי איזה אחד עם גיטרה לויתי ממנו לכמה דק' ת'גיטרה הוא הלך, ניגנתי שם ומישהי ישבה לידי ושרה.

עם הזמן בלי ששמנו לב הצטרפו עוד בנות אחרי עוד מישי ניגנה ואז שוב תורי הגיע.

ניגנתי ובו זמנית בנות באות ומצטרפות למעגל והנה הוא גודל וכולן שרות!

והאוירה מרוממת בשמיים...!!!!!!!!!

ד' תודה באמת תודה..! זכיתי, תודה.

חבל שהישב"צ שקבענו אילץ אותי לסיים וללכת.

אבל נשמה טובה תקופה קשה זה תקופה קשה אחריה יש ת'תקופה של הפריחה של הצמיחה.

של השמחה המתפרצת עוד ועוד ועוד....

ודוקא מהמקום הזה שתשמחי בו גם כשקשה לך משם תגיע הישועה! משם... משם.

דברי אליו.. בקשי ממנו שמחה בקשי ממנו הכל.!

הוא יתן לך אם תבקשי.

תתפללי בלב כואב תתפללי שפכי! הוא יקשיב לך וישלח ישועה פתחי ת'ידיים הנה עכשיו יורד עוד שפע מהשמיים.

אחות- עת רצון לפנייך.. שערים של שמיים פתוחים ואני אחרייך, קדימה תתאמצי תתפללי תשמחי

אוהבת המון.. אם את צכה משהו באישי אז בשמחה רבה... מאחלת ב"הצלחה!

את תותחית!!

אני אוהבתותך....

תודה נשמה....

אנשים יקרים -דניאלה איל!לי אני שמח סתם אסנת דאץ פעמיים חי   elhay דוסית גאה בת חיל גילוש סולומנדרה הבת של אבא ומרב14 רק מלקרוא כאן את התגובות עושה לי טוב על הלב..

ודניאלה ואוסנת, תודה רבה! אני האמץ את מה שאמרתם!

אוף, הלוואי וזה יעזור.

גדול.

שוס, אההה?

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...