אפשר לדעת מה? (אם זו בת אשמח גם באישי ורוב הסיכויים שזו בת.. )

הכול כואב

הכול הכול הכול

אני לא יודעת מה כואב

אני יודעת שאני כבר לא רוצה להיות כאן.

אני.. אוף פשוט הכול כ''כ כואב לי!

אני מרגישה ש-די! עדיף לי כבר לא להיות פה!

כואב לי פשוט. אני כל לילה רק יושבת ובוכה.

אוף. ואין לי שום דרך להוציא את. אין לי איך לפרוק.

אני יודעת רק לפרוק בצורת שירה. והיא פשוט החליטה לא לבוא.

והכל. אוף אני פשוט רוצה לשבת ולצרוח.

להוציא את כל הכאב החוצה.

אני סתם עוד טיפוס דפוק שלא עושה כאן כלום.

שרק יושב ובוכה בלילה אחרי שכל היום הוא שיחק ת'עצמו שמח.

אוף, וזה אפילו לא מעניין מישהו. וגם אם מישהו שם לב שמשו קורה לא אכפת לא.

(ואם קראתם עד כאן, אני מצדיעה.)

כאן זה בעולם הזה

אוף אבל זה לא שאי רוצה למות

אני פשוט רוצה ללכת לישון ולהיתעורר רק עוד כמה ימים

פשוט אני כבר לא רואה סיבה..

אוף

מקסימה שכמוך,

אין לי מה להציע לך מלבד חיבוק וירטואלי וטפיחה על השכם (וירטואלית גם כן)...

כואב לו לאדם הקטן להפגש עם המציאות הגדולה ומורכבות העולם.

ולאדם יש שני אפשרויות מה לעשות עם זה -

או לברוח, לברוח לשמחה שטחית ולהתעלמות מהמציאות, רק כדי לא לפגוש בה שוב - ובכאב שהיא טומנת בחובה.

ואני ממליצה להתמודד עם הכאב. הכאב הזה הוא שבונה בנו את השאיפה לגדלות, את השאיפה לעוצמה ולהתפתחות (למשל: בגלל חיבוטי הנפש התמידיים של "אני סתם עוד טיפוס דפוק שלא עושה כאן כלום" אנחנו מגלים את עצמנו יותר, פועלים יותר - ולכן גם שמחים ב-א-מ-ת יותר).

זה צורך נפשי של האדם להעמיק במציאות. והוא נושא עימו כאב לא קל...

עם זאת, את חייבת ממש לדעת -

שעם הזמן לומדים להתמודד עם הכאב הזה, והוא כבר לא כואב כמו שעכשיו כואב לך.

ומצד שני, גם רואים כמה הכאב גורם לשמחה עצומה.

רק לא לעצור באמצע התהליך!!!

בהמון תפילת הצלחה,

איתך...

אוסנת.

אבל זה העניין

אני לא באמת יודעת למה כ''כ כואב לי.

אולי בגלל שהייתי צריכה לפרוק ולא פרקתי ושמרתי את זה בבטן.

ואולי בגלל זה שאני באמת מרגישה לבד.

אוף, ואולי זה הכול ביחד.

למה את עצובה.

בפנים בפנים, את יודעת.

רק שמסיבות שונות את לא אומרת לעצמך במילים פשוטות - בגלל ז-ה אני עצובה כל כך.

לא מצליחה להגדיר במילים.

נסי לברר את זה בעזרת חברה טובה או דמות שאת מחוברת אליה.

תספרי, תשתפי, תקשיבי לעצותיה, וגם - כבר לא תרגישי כל כך בודדה...

מזדהה איתך מאוד!!

זה לא יעזור לך..

בשביל זה יש חברים..

ואם אני לא מוצאת שום חברה מתאימה? שום חברה שתבין ותוכל לעזור?

אם זה היה כ''כ קל לא הייתי שומרת את זה בבטן כ''כ הרבה זמן.

גם לי זה קורה

אבל לפעמים, כשממש עולה לי,

אני שר . או שאני נעצר וצורח...

ככה סתם ...

חברים שלי הורגים אותי כל פעם שאני צורח להם, אבל זה לא משנה לי 

בכי עוזר לי.

את צכה פשוט מישי שאת סומכת עליה כדי לישפוך את זה עליה.. וגם תודי שזה נכון- יש לך משו לספר אבל את לא שופכת את זה כאן.. יש לי משו להציע עם את לא מכירה מישי לדבר איתה על זה..

תיפני לחברים מקשיבים, וזה יכול ממש לעזור.. אל תתפדחי להיתקשר הם ממש נחמדים.. את יכולה גם לבקש לדבר עם אישה..(אם זה יותר נעים לך..) ובמקרה שאת C המיתפדחת את יכולה לשלוח שאלה והם יענו לך..

ב'הצלחה ענקית כמוך(אם יש דבר כזה בכלל..)..(ותאמיני לי את ממש ענקית, אם את חושבת ככה  זה מראה על הנפש האדירה שלך..)

זה לא בדיוק.

אני פשוט באמת לא יודעת למה אני עצובה

עכשיו עכשיו בדיוק עכשיו....

וואי קחי חיבוק ענק של עידוד.....

בהצלחה אחות....

את מתביישת בסיבה שבגללה את עצובה, אז את מתכחשת שבגלל זה את עצובה, ואומרת- "אני לא יודעת למה אני עצובה", כי את מתביישת בסיבה, אז את מתעלמת ממנה...

יש מצב?

אני מוצאת את עצמי המון במצב הזה..

לפעמים נדלקת לי נורה בפנים- בלב.

אני מרגישה חמימות עם המון אנרגיות והרבה שמחה מתפרצת...

איזו הרגשה מדהימה!

ופתאום היא נעלמת לתקופה- פוףףף! איפה את? הרגשה איפה את? למה עזבת אותי יא'מפקירה אחת ברוגז איתך עד שתבואי אלי ותתנצלי

אני שומעת את זה.. אני שומעת אותך,את הלחש, הזה ת'נשמה שלך זועקת "עזור לי.. אבא שבשמיים.. איפה זה איפה השמחה? איפה האור? איפהההה.?"

תן...!

אני מדברת אלייך מין החושך מין המצר..בשיא הפשטות משם אני מדברת משם אני זועקת כמוך.

"מין המצר קראתי י-ה"

כן! ככה זה כי רק כשנמצאים בחושך אפשר להעריך את האור..! אבל בזמן שהאור הזה לא מי יודע מה חזק אז זה הזמן ללמוד איך מחזקים אותו כל פעם שהוא נחלש.

ובזמן הזה שומרים על מה שאנחנו חזקים בו ומנסים להעצים אותו עוד.

כל פעם שיש דעיכה כל פעם שנראה שהנר מתכבה.. כל פעם כזאת נתמודד ובגדול~!

אבל רק אחרי זה יש את ההתחדשות מכאן אנחנו לומדים דברים חדשים.

מכאן אנחנו פורחים מכאן אנחנו טסים!!

יודעת משהו? 'מתוק מדבש' רשמה פה ד"ת מהמם לשמחת תורה איך מגיעים לשמחה ואור כל השנה בע"ה.

מה אני אגיד לך.. אימצתי

אני אספר לך משהו שעשה לי הרגשה שאין כמוהה..!

יום ראשון שני היה מסע סוכות ויצאתי לשם.. אני זוכרת שבאותו הלילה הלכתי לחפש משהו שישמח אותי משהו שיעשה לי טוב על הלב ושישמח וירים עוד לבבות.

פסנתר לא יכולתי לסחוב ות'גיטרה לא הבאתי כי לקחתי פול דברים לשם.

אז ראיתי איזה אחד עם גיטרה לויתי ממנו לכמה דק' ת'גיטרה הוא הלך, ניגנתי שם ומישהי ישבה לידי ושרה.

עם הזמן בלי ששמנו לב הצטרפו עוד בנות אחרי עוד מישי ניגנה ואז שוב תורי הגיע.

ניגנתי ובו זמנית בנות באות ומצטרפות למעגל והנה הוא גודל וכולן שרות!

והאוירה מרוממת בשמיים...!!!!!!!!!

ד' תודה באמת תודה..! זכיתי, תודה.

חבל שהישב"צ שקבענו אילץ אותי לסיים וללכת.

אבל נשמה טובה תקופה קשה זה תקופה קשה אחריה יש ת'תקופה של הפריחה של הצמיחה.

של השמחה המתפרצת עוד ועוד ועוד....

ודוקא מהמקום הזה שתשמחי בו גם כשקשה לך משם תגיע הישועה! משם... משם.

דברי אליו.. בקשי ממנו שמחה בקשי ממנו הכל.!

הוא יתן לך אם תבקשי.

תתפללי בלב כואב תתפללי שפכי! הוא יקשיב לך וישלח ישועה פתחי ת'ידיים הנה עכשיו יורד עוד שפע מהשמיים.

אחות- עת רצון לפנייך.. שערים של שמיים פתוחים ואני אחרייך, קדימה תתאמצי תתפללי תשמחי

אוהבת המון.. אם את צכה משהו באישי אז בשמחה רבה... מאחלת ב"הצלחה!

את תותחית!!

אני אוהבתותך....

תודה נשמה....

אנשים יקרים -דניאלה איל!לי אני שמח סתם אסנת דאץ פעמיים חי   elhay דוסית גאה בת חיל גילוש סולומנדרה הבת של אבא ומרב14 רק מלקרוא כאן את התגובות עושה לי טוב על הלב..

ודניאלה ואוסנת, תודה רבה! אני האמץ את מה שאמרתם!

אוף, הלוואי וזה יעזור.

גדול.

שוס, אההה?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....