אבל אף פעם זה לא היה בשביל לברוח ממש..

אולי היה לי פעם שיצאתי להליכה כשהייתי שיא המעוצבנת.. זה נקרא?

פיזית זה לא היה מהבית, והכל, אבל הכוונה היתה.

היינו בירושלים בשבת, והלכנו לביכנ"ס הגדול. אייתי אז בכיתה א', או ב'?

בכ"ז, זו היתה תקופה כזו של מרד.. (עד כמה שאפשרי מילדה בת 8..) שלא אהבתי ת'בית והכל,

קיצר, הם הרגיזו אותי,

ואז פשוט יצאתי לי לרחוב ועמדתי במקום כזה שהם לא יכלו לראות אותי.

כולם יצאו, קלטו שאני לא שם, כל האנשים שם התחילו לחפש אותי, אמא שלי התחילה לבכות, ואני רואה את זה ולא באה.

מתישהו כבר היו צריכים לסגור ת'בית כנסת, ואז ממש כולם היו בפאניקה,

ואז חזרתי, אמרתי בתמימות - "נו, למה אתם לא באים"?

..

קיצר.

לא זוכרת איזה גיל לקחתי כמה דברים שלי וברחתי עד...

הרחוב

וקרה לי כמה פעמים כשהייתי צעירה יותר שלקחתי מזוודה הריקה/המלאה בכריות... ואיימתי לברוח .

יצאתי עשיתי סיבוב ברחוב, נרגעתי וחזרתי... אבל בפעם הבאה אני יילך להורים של גיסתי... הם גרים ברחוב מעלינו ואני מתה עליהם!

לצאת מהבית לא משנה מה הסיבה זה סוג של בריחה ממציאות קודרת (אני נשמע כמו בן מוכה...)

בריחה ממש לא זוכר שעשיתי כי ידעתי שזה ענין של זמן עד שאני יחזור...

וההורים שלי בכלל מוסלמים קתולים Oם

אני בורחת מלא מהבית.. אבל תמיד ליום-יומייםם.. לא יותר מידי..

פעם אחרונה שברחתי היה לא-זוכרת-מתי.. קצת אחרי שהרסו ת'מבנה נוער שבנו אצלנו בישוב.. הרסו אותו יום אחרי שהרב מרדכי אליהו זצ"ל נפטר- באותו ערב בנו אותו מחדש- ובשישי באותו שבוע ברחתי מהבית.. הלכתי לשבת במבנה ופשוט בכיתי ובכיתי ובכיתי.. יש שם על הקיר איפה שישבתי חריטות שלי שכתוב "מרב הייתה פה" ו"נמאס. נמא. נמאס." וכל מיני חארטות כאלה..

הכי הרבה זמן שברחתי- שנה שעברה, בשישית. בשלישי בעיקרון אנחנו חוזרות הביתה עד רביעי בתשע בבוקר. חזרתי הביתה אחרי הלימודים, אמא שלי עצבנה אותי אז יצאתי מהבית, שוטטתי לי ברחבי הישוב, בערב פשוט הלכתי לאולפנא, ישנתי שם.. משלישי עד חמישי לא חזרתיהביתה, ניתקתי ת'פלאפון, לא החלפתי בגדים.. פיו.. זה היה דוחהה.. אבל מה לא עושים כדי לא לראות את אמא?!

לא חיפשו אותך? משו?

אל תזלזלי את לא הי! את לא יכולה לשפוט אותה ולהגיד עליה שהיא חסרת חיים! חד וחלק....

שימי ♥ לזה..

באמת שאני מצטערת. זה לא היה אמור לצאת ככה.

אני לא חסרת חיים.. היה להם אכפת.. כשהייתי באולפנא שלישי-חמישי הם התקשרו לחברות שלי, וחברות שלי אמרו להם שאני שם.. גם אבא שלי מלמד באולפנא שלי ברביעי, ככה שהוא ראהאותי (וניסה לדבר.. לא התייחסתי..) והוא דיבר עם המורה שלי..

אבל כשהגעתי הביתה הם דפקו לי עונש.. לא יכולתי לגעת בגיטרה (שזה הדבר היחיד כשאני עושה כשאני בדיכאון..), לא לגעת במחשב- בשביל כלום (!!!). הייתה לי עבודה להגיש ואני שונאת להגיש עבודות בכתב, ופשוט לא יכולתי להקליד אותה..

קיצור- אכפת להם ממני ממש. זה פשוט אני שלא אכפת לי מהם.

מצאת מתי לשאול ת'שאלה הזאת???

אמממ תאמת אני ברחתי פעם... ואז התחיל להחשיך אז חזרתי....

אל תברחי נשמה מהבית חבל עלייך. אבל אם כן אז רק לכנרת ורק עם אנשים טובים. תזהרי. את יכולה לברוח עם ידיד אבל לא לבד.... זה מפחיד ומסוכן. פעם ברחתי לכנרת לדוגית ועד היום אני פצועה מזה.....  בבקשה לא רחוק רק לחברה בשביל הפוזה.... לאיזה מעיין אבל לא לבד... אבל בסוף מילא תחזרי עם זנב בין הרגליים אז למה לברוח?

הייתי שם אם חברים

האמת היא שפוול פעמים פשוט יצאתי מהבית בזעם ורציתי פשוט לברוח לאן שהוא.. אבל לא היה לאן... היה פעם אחת שפשוט יצאתי מהבית הלכתי לאיזה דשא אחד ופשוט ישבתי שם איזה שעה עד שנמאס לי לשבת אז חזרתי..

אבל עכשיו ב"ה אני בפנימיה מלאה ואני פשוט מאושרת!! מלא אנשים שואלים אותי איך אני יכולה להיות שבועיים מחוץ לבית, ואני שואלת איך אפשר להיות שבועיים בתוך הבית?

יו.. זה נשמע כאילו אני בבית קשה.. ב"ה הכל בסדר אצלי, אבל לרוב אני עצבנית על כולם.... 

בס"ד

שהייתי יותר קטנה...אבל בפועל, אפילו לא עשיתי צעד קטן מחוץ לדלת של הבית, פשוט טרקתי ת'דלת של חדר שלי ולא יצאתי ממנו עד שנרגעתי...בשביל זה יש חדר לבד

היו גם פעמים שחשבתי להעניש את עצמי, אבל ויתרתי כי אני סתם יכיאב לעצמי וזה לא יועיל לאף אחד...

ברחתי לאיזה חצי יום ומצאתי לי בשכונה פינה שקטה.

ההורים שלי מזה נלחצו..

אבל הם למדו לקח

הייתי מוכן להיות שבוע מחוץ לבית והעיקר שההורים שלי ילמדו לקח.

נראה לי שעד שאני לא יהיה איזה חולה/פצוע אנוש שום דבר לא יזיז להורים שלי...(תאמינו לי מה כבר לא ניסיתי)...

אמא שלי התעצבנה עליי אז התעצבנתי עליה חזרה ויצאתי בעצבים מהבית. הסתובבתי בחוץ וראתי שאין לי ברירה אלא לחזור..

אבל זה היה כשהייתי בת שלוש...

בס"ד

לא זוכרת בכלל מקרה כזה

השיא הכי גדול זה פשוט להסתגר בחדר

אבל לא יודעת לא זוכרת איזה מקרה שהיה לי בלי עין הרע אי פעם שגרם לי להגיע למצב של בריחה

ברחתי שלבוע חבתי את הפלא'... וגם הוצאתי את הבטריה שלא ימצאו אותי..

והתחלתי להיסתובב. בהתחלה הלכתי לצפון.. אחר כך הלכתי למרכז וביום שישי חזרתי הביתה

(זה היה ממוצאי שבת עד יום שישי בצהוריים!!)

בס"ד

ניאלכם?! שאני אסתדר בלי אוכל יותר משעה?! אין סיכוי!

פול פעמים יצאתי בעצבים כי איחרתי לפעולה/שיחה/משו חשוב שהי'ה כי הי'יתי צריכה לעשות עבודות בבית..אבל זה סתם..!!

ופשוט-גם אני ארצה לברוח, אינלי לאן..

אתמול כמעט שוב.....(המבין יבין....)

רציתי

פעם התחבאתי בחדר אחד,

שיש בו כביסה, כיסתי את עצמי בשמיכה ונרדמתי

אמא שלי מזה נלחצה, כמעט הזמינה משטרה,

אבל אז היא רצתה לקחת בגד, אז היא באה לחדר הרימה את הסמיכה וגילתה אותי

ממש ממש התעצבנתי אתמול בצהריים.. ואמרתי לאמא שלי שאני עוזבת.. (התעצבנתי על אח שלי)

ודוגרי תכננתי פשוט להגיע לאנשהו ומקסימום לא יהיה לי איפה להיות בלילה לא אכפת לי.. וגם הפלא' היה מכובה..

יצאתי מהבית, היה לי טרמפ עד העיר הקרובה.. ושם חיכיתי ואמרתי לעצמי "לאן שיש טרמפ אני עולה".. והיה לחדרה...

אז נסעתי לחדרה (שעתיים נסיעה) משם לעפולה, ומשם לחיפה (שם כבר הדלקתי את הפלאפון) ומשם לעכו.. ומזל שיש לי פה חברה.. ואני יהיה פה עד אחרי שמחתורה ..

קיצר, ההורים שלי עצבניים אבל לא נורא.

אבל תמיד חוזריים ("כי אין לנו בית אחר")

נראלי כמה אנשים פה היו שמחים שהייתי בורחת וחוזרת רגועה במקום להוציא את כל עצבי בשיטתיות.. ;)

אח שלי עושה את זה כל פעם..וזה עובד! בהתחלה אמא נלחצה עד שהוא חזר ..והוא היה רציני! לקח כסף ואוכל וכאלה והלך ברגל איזה שכונה שלמה..והוא קטן.. אבל היום היא  שמחה שהוא הולך וחוזר רגוע

אבל לברוח באמת..אין סיכוי בחיים..אני מדי פחדנית ויתפדח ת'חיים לברוח אל מישהו מוכר... 

היה ג'וק בכניסה אז ברחתי החוצה עד שאמא שלי באה והרגה אותו.. באומץ לב.!

איזה נס~~!!

לתת לי רעיונות לאיפה לברוח לחג!!

|מחפש נואשות...|

וההורים התקשרו פעם אחת...

תל אביב זה עיר דפוקה אם את/ה לא בן 18

אם זה עדיין עוזר לך..

לא יכלת להגיד בבוקר??

גם לי היה יותר טוב....

וגם יש מישהי שהתחננה בפני שאני יבוא לאיפה שאת גרה!!! אוףףףףףףף

עכשיו גם במטוס אני לא יגיע! 

חח תודה בכל זאת מתוקה!

די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את לא מבינה איך שאני מבואסת..

אוף! זה תמיד חייב לקרות.. פשוט חוק מרפי 

באמת אוףףףףףףףףףףףףף

בואו נברח כולנו ביחד! אחרי החג הזה אני לא נשארת פה שבת!!!

חחח אבל עם המשפחה...

לא לא ברחתי תכננתי אבל זה לא יצא לפועל...סתם.....

היו לי כמה לילות (אני זוכרת 4 לילות, אולי היו יותר) שרק הסתובבתי (אני גרה ביישוב) עד בערך 3-4 בלילה בחוץ כדי לעצבן אותם..

ולפני יומיים הלכתי לישון אצל סבתא, אבל הם החזירו אותי יום אח"כ- חוסר אופי משווע שלי=\

אהה, נשרוד..

ברחתי בערב חג..

ובגלל X חזרתי..

היא הכריחה אותי לחזור....

ת'אמת חבל שחזרתי.....

לא היית בבית מיום שני ואני צריכה לחזור מחר.. מה עושים?

בס"ד! הרב כהנא צדק!
צער גידול הורים....... 
איפה?? הרבה מקומות...........
למה?? בשביל שאני יוכל לעשות מה שאני רוצה וחושבת....
המטרה הושגה ב"ה!
 

אנני בורחת בשבתות ומנסה בחגים אני במילא באולפנה אבל כשלא היתי באולפנה אני ניסיתי להגיע לבית חולים לא  פעם אחת אבל לא רציתי שם תהורים שלי ניסיתי לא הצליח עכשיו אני עורזת טיק לאולפנה דוחפת הכל לא הכפט לי מה  העיקר ללכת מיפה! אני לא חוזרת שבת אמא שלי עלתה לי על העצבים יותר מידי

היא בבית חולים עכשיו מיתערבת איתכם שהיא מאושפזת!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....