מחברות אפשר להתעלם פשוט ולשמור מרחק..(יש לי בנות שאני פשוט יודעת לא לדבר איתם מעבר לענייני נימוס דיומא..- וגם זה יכול לקחת הרבה זמן ..פשוט זה לא יהיה לי אכפת אם היא סתם תענה תשובות לא קשורות..)

כשאני מנסה לשדל אותם לנהוג בהיגיון, דבר שצריך לעשות די הרבה, אני נזכר מחדש לדבר בהיגיון בעצמי.

אחים קטנים, מה לעשות.

חברות ממש לא..

בס"ד

פוי שיהיו בראים

כל אחד בצורה שונה אבל ממש כולם.......

לא יודעת מה איתך..

בכולופן...

אני חושבת שכולם כל אחד במשו אחר וזה לא שיש משו שהוא יותר כי פחות או יותר הכל אותו דבר תמיד יש תרגעים שפה קשה ותרגעים ששם קשה זה לא משו חתוך כאן קל כאן קשה! זה מתנדנד.....

אין לי תשובה ממש....

למרות שאני חושבת שהכי קשה לי..

זה ההורים שלי ואחיות שלי....

אבל גם תלוי מתי....

כולל אותי עצמי!!!-גאוה...

מה הכוונה!? אני משפיעה על עצמי...

בס"ד

אני משתדלת להיות נחמדה ובסדר כי אני רוצה שככה יהיו אלי אבל זהו

ואני לא כ"כ עומדת בזה...

יעני משפחהה..!!

וואי, אני מזה בקטע של לנסות (לפחות..) להשתפר בקטע הזהה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....