אתה רוצה דיון, רוצה המלצה, רוצה להביע דעה? זה ממש לא שרשור מקובל.

ב. היו דיונים מעניינים עליו בפורום. חפש אחורה.

קשה לתאר..

כתוב בצורה מהממת, נושא מהממם ומחריד גם יחד..

מקווה שהבנתן..

ההתחלה של פסר ההמשך לא כלכך הלהיבה אותי ..

משהוא יודע אם גם השני מעניין/ שווה קריאה?

תודה..

האחרון הכי פחות מוצלח, אבל חייבים לקרוא אותו בשביל לגלות את הסוף.

(זהירות ספוילרים! עלולים לצוץ פה ושם)

1. הרעיון שהבאגים הם בעצם סוג של דבורים שהתפתחו, בא לשקף את נקודת המוצא של הסופר, כמגן חיות, או אפילו כקיצוני בדעותיו? לי זה עורר את הרושם שהוא ניסה להשוות מעט בין ב"א לבע"ח... המבנה של הכוורת ובכלל חברת הבאגים, בהחלט מאד מזכירה את הדבורים. הדבורים הן יצורים תבונתיים מאד. האם הסופר ביקש להמחיש כמה האדם אכזרי בעומדו לדוג' מול קן נמלים טורדני אותו הוא הורס במחי ריסוס? (שימו לב נק' המוצא.... לא מהות הספר)

2. כמובן שהרעיון להשתמש בילד הנו רעיון שמוסריותו תלויה בספק, וגם הספר עצמו דן בכך. מה דעתכם האישית? האם אכן יש מקום להקריב כחברה, אדם שאינו בר בחירה, להצלת החברה ובעצם גם הצלת אותו היחיד בינותה?

3. הספר די חוזר על עצמו מבחינת תאורי הקרבות והמשחקים. עם כל גאוניותו יש בו משהו חזרתי.

4. הפריע לי מאד שעם כל הקדמה והטכנולגיה הבלתי אפשרית שבנה הסופר, הוא השאיר טכנולוגיה בלתי עדכנית ומיושנת כמו מכוניות וכבישים, מסוקים ואפילו כיתות ...גם התאור הסביבתי של חיי ב"א בכדור הארץ לא מספיק ברורים, מה שיוצר את הרושם שהסופר לא חשב על כל הפרטים...אגב גם הוריו של אנדר הוצאו במהירות רבה מדי מן התמונה לטעמי.

5.ושוב לקטע המבריק שבספר, הנצחון בא בעקבות המחשבה וההתייחסות לעניין כמשחק. זה רעיון גדול מאד! לדעתי יש בו אמת בכל שטחי החיים.. חשבו על כך!

בסופו של דבר נהנתי מאד, והפעם לקחתי את 'הצל של אנדר' מן הספריה.. דיווחים יבואו...

אשמח לשמוע את דעתכם...

הן מכונות שפועלות עפ"י רצונות המלכה.

בספר...

בעקבות המשחק של אנדר, לקחתי מהספריה את ה'הצל של אנדר'... די התאכזבתי האמת...

יש משהו תרמיתי בספר הזה, כשהוא מגמד את אנדר. לדוג' בספר 'המשחק...' הוא כותב שאנדר למד טריגונומטריה בגיל 3... וכעת הוא טוען שבין גאון הרבה הרב היותר ממנו, מה שלא משתמע בסיפור...

בקיצ' הרעיון דוקא נחמד... התוצאה די משעממת.. בכלל ספרי המשך שמנסים לחיות על גבם של ספרים ראשונים טובים, הם מתכון די ידוע לכשלון... אז בא נגיד ש'הצל.. 'הוא לא כישלון מוחלט אבל בהחלט לא משהו.

במיוחד אכזב אותי הקטע שבו מציעים לבין

לתפוס פיקוד במקום אנדר...

כאילו כל מה שכתוב בספר 'המשחק' -

הוא לא באמת,

האמת היא שמאחורי אנדר עמד מוח הרבה יותר גדול

שהעדיף להשאר בצללים 

וכל הגאונות של אנדר היא רק מקרית -

מגמד, כמו שכתבת...

חבל.

ברא דמות שהיתה בדימיונו מושלמת. הדמות הצליחה, וקמה לה סדרת המשך...

ואז ברצון להיבנות שוב על אותה הדמות, הוא 'גימד' את הדמות שהוא יצר כאליל... הכל למען האפשרות לפרסם עוד ספר שיקרא בזכות אותה דמות ראשונית...

בעיני יש בזה תרמית, ובגידה ברעיון הספרותי ה'נקי'.. ספרות למען ספרות.

אבל אני לא חושבת שהצל של אנדר פוגע ביופי של המשחק של אנדר. אני חושבת שהוא עושה עבודה מצוינת ומאפשר לקארד להציג שוב את הכישרון המדהים שלו בפיתוח דמויות מרתקות ששובות את הקוראים, עם המעלות והפגמים שלהן. הרעיון שמאחורי הדמות של אנדר הוא אכן- גיבור מושלם. המנהיג האולטמיטיבי. בין בכלל לא יועד להיות כזה- בין הוא המוח שמאחורי הקלעים, זה שא"א איתו וא"א בלעדיו.

אני קורא עכשיו את הספר השני: "הצל של אנדר" שהוא מדבר על בין והואא בנתים ממש מענין

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.