בס"ד

אני ממש מבינה אותך זה מצב נוראי להרגיש שאת עובדת על עצמך - שאת מרגישה שאת רוקדת לצלילי החברה ולא מה שאת רוצה להיות.

את בסה"כ בנאדם שאמיתי אם עצמו את רוצה להיות שלמה עם הדרך שלך פנימית וחיצונית וזאת תוכנה נפלאה

שאת יכולה לנטב אותה למקום מעולה.

גם לי היתה תקופה כזאת שהרגשתי שאני עובדת על עצמי - על ההורים  -המשפחה

אז אני ארגיע אותך ויגיד לך שזה חלק מהתקופה של גיל הבגרות ובע"ה זה יחלוף.

כי אם את נמצאת בדרך של הדת - את נמצאת בדרך האמת הדרך שאמורה לספק לך שקט פנימי והתחברות.

המשיכה לשם זה רק היצר הרע שנותן לך להרגיש שאת סתם משחקת את עצמך דתיה וכו' הוא מנסה למשוך אותך לחלל הזה -לחילוניות  מקום מלא ריקנות.

את יודעת שבסוף את תחזרי.

ואת נתת לעצמך שיקולים נפלאים

השאלה אם את מאמינה שהחילוניות זה הדרך שתעשה לך טוב -"דרך האמת"

או שבתוך תוכך את יודעת שזה רק תקופת מרדנות בדיוק הגיל י"א -17 18 ..זה הגיל הכי מרדן בעולם (מי כמוני יודעת )

תשבי עם עצמך ותחשבי אם זה באמת שווה לך לעבור למקום הזה -ולהכאיב להורים כי את באמת שלמה עם עצמך.

או שלנסות להתגבר לתפלל לקב"ה חזק לקורא מוסר להאמין בקב"ה לדבר ולהציא את כל הכאב שלך להבין את הנקודה שגורמת לך למאוס בחיים הדתיים

שה' יהיה בעזרך

ובקשר לשאלתך -גם בקשר לשיקולים וגם מניסיון לא מוחלט

תראי, למה את חושבת שזה לא את? אם מרגישים שאנחנו דתיים רק כי ככה המשפחה וזה, אז במקום להגיד זה לא מתאים לנו, אפשר לעצור שניה ולחשוב באמת- למה? מה? ואיך? אבל באמת לשאול! לא לשאול כדי להתפטר. ללכת לאדם שאת מכירה שיודע ומבין עניין ולשפוך את כל מה שיש לך להגיד. עד שתמצאי תשובות!

האמת שאני לא יכול לעזור לך ספציפית, ואני לא יודע כמה אנשים כאלה יהיו פה בפורום, אבל העצה שלי- במקום לשחק משחקים, לעשות חשבונפש וולשאול את כל השאלות בלי להתבייש. 

בהצלחה!

 שבוע טוב!!! 

משפט ששמעתי כמה פעמים בחיי!

ויש כאלו ששמעו אותו עוד הרבה יותר.

מתוקה אני רוצה לשאול אותך שאלה.. נמאס לך להיות את? למה? כי את דתייה?

כי יש לך דרך חיים שאנשים אחרים מחפשים אחריה בנרות? אבל לא יודעים שהיא ממש מתחת לאף שלהם?

תקשיבי לי טוב אחות יקרה את עומדת להבין ממה נמאס לך!

יש קול אחד בלב שתמיד אומר רד.. רד שב.. אמרתי לך שב.. כן כן ממש כמו לכלב.

"שב כלב טוב ארצה"

והקול השני שאומר תתקדם.. תלמד, תהנה, תבין, תטוסססס- אסטורונאוט..

יש מלאך אחד שאומר לך 'גדל' ויש מלאך אחר שאומר לך 'חדל'.

ואת יודעת למה השני אומר חדל?

כי הוא רוצה שתתחלדי! ח-ל-ו-ד-ה!

לא רוצה שתצליחי רוצה שתסתכלי בחוץ ותחשבי:

הנה ההיא שם בחוץ חשופה יפה מצליחה עם חבר'ה סאטלה, שתייה, בשמייםם!

תביני לא נולדתי אתמול גמלי זה קורץ מידי פעם את יודעת?

חיים משוגעים להנות בלי גבול.. אבל לא תמיד החופש הזה הוא באמת חירות אמיתית.

את נולדת ונולד איתך הרצון הטבעי לאכול ככה נבראת בין אם תרצי או לא תרצי נכון?!

אז לא תוכלי לבחור לך דרך חדשה ולומר "זהו מהיום אני בדיאטה לעולם!"

כי לא תוכלי להתקיים.

אז כאן ההקבלה גם לדת שלנו! היא מדהימה שימי 3>!

קיבלנו רצון ענק לעבודת ד' רק שד' בא וטישטש לנו ת'רצון הזה עם תאוות העוה"ז כדי שיהיה לנו על מה לעבוד!

כדי שתהיה לנו בחירה חופשית להחליט באמת לאיזה צד ללכת ואיזה כיוון לבחור.

התורה שלנו היא תורת מיים חיים רק איתה יש לנו קיום אמיתי!

נחושת מצופה זהב שמעת על זה?

תכל'ס זה שווה כמו זהב אורגינל? לעע תגידי לי שלא.

זה הרצונות הגשמיים שנראים לנו מבחוץ שהם מושלמים! מהנים = מצופי זהב.

אבל מתחת לציפוי ווא ווא מה הולך.. מתכת זולה לעומת הזהב.!

תחפשי עמוק תחפרי שם בלב מאיפה הרצון הזה לעזוב הכל באלך!

כי האמת שלך אומרת אחרת.. ואי אפשר לחלוק על זה.!

אני איתך.. אם את באישי בשמחה!

ב"הצלחה בהכל...

זהו, סופית. נמאס לי מהדת הזאת. נמאס לי לחיות בשקר!!

יצאתי בשאלה, תכף אשוב

ממ.. בכללי כדאי להיכנס לפה

הראש כבר לא קולט את כל הקטעים האלא נשמות..זה לא עוד "ניסיון מה'", כבר ממזמן עברתי את הקטע של לא להאמין..זה לא מה שמדבר אלי, כמה שאני רוצה (ואני רוצה.)

בתיכנון- ללכת מחר מהבית. לברוח מהכל.

לקחת תיק, כסף, לכתוב להורים מכתב, ללכת לעשות אליקס ועגיל בגבה, לחזור לסיגריות (שמפתות כבר די הרבה זמן...אררר) ואולי, אם יהיה לי מזל, למצוא גם מקום לישון בלילה..

לא יודעת אם זה הדבר הנכון, והגיוני שזה לא,אבל אני לא מסוגלת לדבר איתם,עם ההורים.הם גם ככה לא יבינו ולא יקבלו, ואני מבינה אותם ב100%, הם צודקים- אני לא יהרוס להם את כל המשפחה בגלל הג'ננות שלי.

בבקשה תעזרו לי

זה להתפרק. ולמה זה כ"כ דחוף? כי אני מרגישה שאני יותר מידי זמן לחוצה בתוך להיות מי שהמשפחה דורשת שאני יהיה. להיות האחות הגדולה הצדיקה והטובה,וזה חונק אותי.

לבקש מרחב? אינמצב, אני לא הולכת להרוס להם את המשפחה, הם אנשים טובים,ההורים,רק שאני הרעה פה.

לכן אני בורחת, כדי שזה לא יהרוס אותם יותר.

לא עדיף?שהם יתמודדו עם זה שאני לא בבית ולא עם זה שאני יחזור אליהם עם לבוש שלאו דווקא ממש דתי,עם פירסינגים...

נראלי שאם תעשי את מה שאת מתכננת הם יותר ישברו ......

לא עדיף?

להתפרק? לא ממש, ממש לא.!

כי זו דרך חיים.. תביני אפחד לא יחליט על חייך אבל רק תביטי במעשים שהם הגורמים לתוצאה.

להחנק זה לא חובה אם מוצאים דרך אחרת להוציא הכל!!!

באמת חלל את לא ממש חלל את הרבה יותר מיזה את מלאה בדברים טובים.. בנפש שמכילה המון!

את מיוחדת בפני עצמך ואת כ"כ תוותרי בקלות על דדבר כל כך יקר בגלל שזמנית רצית לפרוק עול?

החיים מלאי קשיים על זה אני לא אפסח.

אבל תחשבי שוב מה עדיף.. מה?

לברוח מהמציאות ולא להתמודד? ולא למצוא פיתרונות טובים שגם הרבה יותר מועילים?

גם לי היו הרבה רגעי משברים בחיי.. איזה לילה אחד ממש לפני השינה- בזמן שהסרט של היום רץ במוח עלתה לי המחשבה הזאת של "מה עדיף לך דניאלה?

לוותר על הכל? ה-כ-ל? כל הערכים כל מה שלמדת לזרוק הכל הצידה ו'להתפרק'?"

ניזכרתי באנשים שעברו כ"כ הרבה דברים בחיים!

כל כך הרבה ואני לעומתם מה שעברתי ב"ה זה כלום פשוט כלום ב"ה שוב אני אומרת.

והחיוך שיש להם על הפנים למרות הקשיים שלהם.

והנחת והשלווה שהם זכו בזכות שהם הצליחו לעבור ת'ניסיון וקיבלו אותו באהבה.

וזהו.. אז אמרתי גמאני רוצה להיות מהם!!!

אני...!

פשוט נחת אמיתית! עזבי אותך דתיה לא דתיה את הבת של בורא עולם זה מה שבטוח... אבא אוהב ת'ילדים שלו.. הכל עושה לטובתם גם אם הם לא רואים את זה..!

פשוט צאי מהסרט הזה שאת הורסת ת'משפחה ושאת הלא בסדר- תתחילי לחיות באמת.

תתחילי לחיות...

חיים! חיים של אמונה אהבה והתגברות באמת שאני לא סתם מקשקשת לך פה שטויות זה דברים שלמדתי אותם ועוד לומדת.

תחשבי על זה.. תחשבי יותר מפעמיים מותר לך לשאול שאלות.

מותר לך להתפרק אבל בדרכים שלא יסתרו דרך אמיתית וטובה.

באמת קראי לי ונתפרק אפילו יחד!

אוהבת...

אבל לא בפורום הזה

   בואי לאישי..

       יומקסים

נשמה בטור אחת שהמשפחה שלה חילוניה תכלס למה לי מה משעמם לי אין לי מה לעשות בחיים? להקשות עלי עוד יותר מה אני צריכה את זה למה ניכנסתי לזה ביכלל איך יוצאים מיזה ?? בעעע .אז ככה  אוף אין לי כח כנסי לאישי טוייב ?אם בא לך נ.ב את מכירה אותי אבל בשם מישתמש אחר ממש ממש ממש בהצלחה  יומקסימלאושר!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...