רסיסי שעון\בא"ק.
שכבת לכלוך מצטברת על אדן חלון ישן,
ומבעד לחלון מצטיירת תמונה של נוף יומיומי.
דמויות חולפות בדרכם אל כספם, המולה רבה, עשן.
שעון חול ענק לא עוצר מלכת, וברקע מתנגן לו שיר עממי.
פוקח עיניים אחר שינה קטועה ומעייפת,
כבוד רדפני ופת לחמי אינה נוגעת בלחמו של הפחות שבעם.
הזמן שחולף מזכיר לי רגעים, תקוות ועצבות שעוטפת.
ובבורחי מפני כבודי ויצרי הגובר, כורע אני ונעלם.
איך מבין השברים אוכל לקום ולפרוח,
איככה אתנער מבין רסיסי השעון,
בין לילות לימים קשים אמשיך לרוץ ולברוח,
ומנסה עוד לקום, לא להיזכר באותם רגעי היגון.
במדברים וימים מפליג ונמלט מעיניים בוערות.
ריחות וטעמים שעשו בי שמות מזכירים את שעבר ונגמר.
כבוד לא לי רדפני חינם, כסף זר מצאני במסתרי בעמקי המערות.
חולם על רוגע ונחת שאולי יבואו אחרי התהילה, אך הסוף רע ונמהר.
בכיי קוטע חוט מחשבתי וליבי נכמר בכאב וזעקה.
שדים חגים סביבי, מנגנים לעצמם שיר ללא מילים.
כולי אש עצמות, נפשי להבות מים ושפתיי לוחשות תפילה עתיקה.
יצרי גבר, גאוותי איתנה עליי, אך במבט נחוש זועק, שובר את הכלים.
איך מבין השברים אוכל לקום ולפרוח,
איככה אתנער מבין רסיסי השעון,
בין לילות לימים קשים אמשיך לרוץ ולברוח,
ומנסה עוד לקום, לא להיזכר באותם רגעי היגון.
)