זהו, הסתיימו הימים הנוראים, תחושת הקרבה ההדוקה של:"המלך בשדה"
עבר יום כיפור, בטהרתו האינסופית.
עבר גם חג סוכות שההרגשה בתוך בית העראי כ"כ מרוממת.
חג שבו ה' עוטף אותנו מארבע כנפות, קרוב והדוק.
וואו.זה עבר כ-ז-ה מהר, שעוד מעט כבר נגיע לשנה הבאה.
לימים הנוראים שהיא טומנת בחובה.
א-ב-ל.
השגרה.
החיים ששבים למסלולם.
הסולם הגבוה שעמדנו עליו יורד כמה שלבים.
איך אפשר לשמר את הטעם הערב הזה של הימים האלה?
התשובה.
הקבלה.
הטוהר הבוהק.
והקושי כ"כ גדול.
בעצם, ע-נ-ק-י.
ו:'איך אפשר בכלל לשוב במרוץ החיים המטורף שאנו נמצאים בו? איך אפשר לשמר רגש אלולי חזק ולעבוד לקראת ראש השנה הבעל"ט.'
ובכלל:' זה כ"כ רחוק...עכשיו חוזרים ו..'
זהו.
אבל דווקא הסיום הוא ההתחלה של יישום הקבלות וחזרה אמיתית.
בואו, אני, את ואתה.
כולנו.
נפסע בשביל האלולי הזה כל השנה, נחוש אותו, רגע רגע, יום יום, שעה שעה.
וואלה,זה כ"כ עושה טוב לנשמה שלנו, עמוק.
לחוש את הרגש של החזרה.
נתחיל, עכשיו, מתוך העומס של השגרה.
להתגבר.
לחזור אליו,
עכשיו.
באמת.
שתהיה בעז"ה התחלה של סיעתא דשמיא לכולנו.
