גם לי אין מושג איך "לדבר" אליו. כמו חבר או כמו אבא?

זה 2 דברים שונים.

אני בעיקרון מדברת אליו יותר כמו לאבא כזה..... |מסמיק|

אבל לא יודעת לענות לכם...

בהצלחה בכל מקרה!!!

וכל הכבוד לך שאת בקשר טוב עם אבא'לה!! 

אני מעריכה אותך על כך..

בהצלחה!!

אבל ברור שזה צרחך להיות בנפרד מהתפילה שאז צריך לדבר אל ה' בהכי כבוד שאפשר...

אז בעיקרון זה בסדר מה שאת עושה אבל אני לא יודעת למה זה בכל זאת הפריע לי איפושו'... לוידעת...

בהצלחה בשילוב.

אני חושבת שיותר כמו לאבא.... קרוב קרוב ואוהב!!! ככה אני מרגישה ומדברת איתו....

הוא בעיקר מישהו, או משהו, לא מובן ומכעיס...

ואגב, כל האלה שסיפרו על הקשר שלהם איתו, זה קשר חד צדדי...

אבל אם זה עושה לכם טוב--- זה מעולה!

בס"ד

תותח? לא פונים לקב"ה אפילו בדימויים בהם הוא מוזכר בתנ"ך - המלך שלמה, אש אוכלה, ארי שואג, איש מלחמה. כל האומר הקב"ה ותרן הוא - יוותרו חייו. כבר אמר החכם באדם: "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת, ה' א) הגמרא (ברכות סא.) אף מפרשת פסוק זה, למי שלא מצליח להבין בעצמו: 'אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר...'

מי שיש לו כוח לזה מוזמן לקרוא גם את דבריו הנפלאים של ראב"ע על הפסוק הנ"ל.

וביארו המפרשים את תנועת החיות (רש"י שם: על פי הגמרא במסכת חגיגה) "רצוא ושוב - כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרת לחזור ולכנוס - כך כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטוי למעלה מהן... נרתעות מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע וממהרות להשיב את ראשן".

רצוא, אם כן, היא הריצה והתנועה המהירה שבה מפליגות אותן חיות אל הרקיע.
ושוב, היא חזרתן למקומן הראשון, מאימת המראה הגדול המתגלה להן מעבר לרקיע.

כמותן - גם לנו, כפי שמבאר הזוהר הקדוש, שתי כנפים להמריא ולעוף בהן למרומים - יראה ואהבה.
אהבה - היא התפשטות ותשוקת הנפש לגבהים והרצון להפליג ולעלות אל-על.
ויראה - היא ההתכווצות והצמצום הנובעים מהכרת גדולת הבורא מחד וקטנות האדם מאידך.

אהבה - התקרבות והתגלות.
יראה - התרחקות והסתרה.
 

דרך נפלאה לראות כיצד אנו משלבים את האהבה והיראה אפילו במצוות הפשוטות ביותר ניתן לראות בנוסח הברכות הפותחות תמיד במילים "ברוך אתה ה´ אלוקינו מלך העולם" דהיינו בלשון נוכח - ברוך אתה, ומסיימות תמיד בלשון נסתר - למשל "שהכל נהיה בדברו". שהיה צריך לכאורה, לומר הכל בלשון נוכח או הכל בלשון נסתר.
אך אין כאן כל טעות דקדוקית. זוהי אחת הדרכים להתאמן במעברים בין אהבה ליראה, רצוא ושוב. ברוך אתה - נוכח, קרוב, אהבה שרוצה להתחבר איתו ממש.
שהכל נהיה בדברו - נסתר. אחרי שהגבהנו את כנף האהבה אנו משפילים את כנף היראה - כחיות הקודש אנו נרתעים מאימת וגדולת הנוכחות האלוקית ושבים להיות קטנים ורחוקים.

מה אתה רוצה להיות רחוק או קרוב?

אם תחיה בפחד תמידי מהקבה בסוף תשנא אותו 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....