גם לי אין מושג איך "לדבר" אליו. כמו חבר או כמו אבא?

זה 2 דברים שונים.

אני בעיקרון מדברת אליו יותר כמו לאבא כזה..... |מסמיק|

אבל לא יודעת לענות לכם...

בהצלחה בכל מקרה!!!

וכל הכבוד לך שאת בקשר טוב עם אבא'לה!! 

אני מעריכה אותך על כך..

בהצלחה!!

אבל ברור שזה צרחך להיות בנפרד מהתפילה שאז צריך לדבר אל ה' בהכי כבוד שאפשר...

אז בעיקרון זה בסדר מה שאת עושה אבל אני לא יודעת למה זה בכל זאת הפריע לי איפושו'... לוידעת...

בהצלחה בשילוב.

אני חושבת שיותר כמו לאבא.... קרוב קרוב ואוהב!!! ככה אני מרגישה ומדברת איתו....

הוא בעיקר מישהו, או משהו, לא מובן ומכעיס...

ואגב, כל האלה שסיפרו על הקשר שלהם איתו, זה קשר חד צדדי...

אבל אם זה עושה לכם טוב--- זה מעולה!

בס"ד

תותח? לא פונים לקב"ה אפילו בדימויים בהם הוא מוזכר בתנ"ך - המלך שלמה, אש אוכלה, ארי שואג, איש מלחמה. כל האומר הקב"ה ותרן הוא - יוותרו חייו. כבר אמר החכם באדם: "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת, ה' א) הגמרא (ברכות סא.) אף מפרשת פסוק זה, למי שלא מצליח להבין בעצמו: 'אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר...'

מי שיש לו כוח לזה מוזמן לקרוא גם את דבריו הנפלאים של ראב"ע על הפסוק הנ"ל.

וביארו המפרשים את תנועת החיות (רש"י שם: על פי הגמרא במסכת חגיגה) "רצוא ושוב - כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרת לחזור ולכנוס - כך כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטוי למעלה מהן... נרתעות מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע וממהרות להשיב את ראשן".

רצוא, אם כן, היא הריצה והתנועה המהירה שבה מפליגות אותן חיות אל הרקיע.
ושוב, היא חזרתן למקומן הראשון, מאימת המראה הגדול המתגלה להן מעבר לרקיע.

כמותן - גם לנו, כפי שמבאר הזוהר הקדוש, שתי כנפים להמריא ולעוף בהן למרומים - יראה ואהבה.
אהבה - היא התפשטות ותשוקת הנפש לגבהים והרצון להפליג ולעלות אל-על.
ויראה - היא ההתכווצות והצמצום הנובעים מהכרת גדולת הבורא מחד וקטנות האדם מאידך.

אהבה - התקרבות והתגלות.
יראה - התרחקות והסתרה.
 

דרך נפלאה לראות כיצד אנו משלבים את האהבה והיראה אפילו במצוות הפשוטות ביותר ניתן לראות בנוסח הברכות הפותחות תמיד במילים "ברוך אתה ה´ אלוקינו מלך העולם" דהיינו בלשון נוכח - ברוך אתה, ומסיימות תמיד בלשון נסתר - למשל "שהכל נהיה בדברו". שהיה צריך לכאורה, לומר הכל בלשון נוכח או הכל בלשון נסתר.
אך אין כאן כל טעות דקדוקית. זוהי אחת הדרכים להתאמן במעברים בין אהבה ליראה, רצוא ושוב. ברוך אתה - נוכח, קרוב, אהבה שרוצה להתחבר איתו ממש.
שהכל נהיה בדברו - נסתר. אחרי שהגבהנו את כנף האהבה אנו משפילים את כנף היראה - כחיות הקודש אנו נרתעים מאימת וגדולת הנוכחות האלוקית ושבים להיות קטנים ורחוקים.

מה אתה רוצה להיות רחוק או קרוב?

אם תחיה בפחד תמידי מהקבה בסוף תשנא אותו 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...