אצלנו בבית ב"ה יש מחשב בלי רמקולים!!!

ואז- אי אפשר לראות סרטים.

מידי פעם אפשר לראות אצל סבתא או הדודים.

באמת לא תמיד זה קל, ויש הרבה פעמים, שאם היתה לי חצי שעה שקט זה היה מאד עוזר

(לדוגמא- בשביל לשטוף את הבית לחג כשכולם נמצאים סביבי)

אבל ב"ה מצליחים להסתדר.

ראוי להסביר לילדים בנחת שבאמת יש ב"אסי וטוביה" וכד' דברים טובים שאפשר ללמוד מהם (לבל נעשה אותם "רשעים במקצת" בעיני עצמם..), אבל זה לא דבר בריא להתרגל לשבת הרבה זמן מול המחשב. זה יכול להביא להתבטלות. ילד צריך גם לשחק , לקרוא, לעזור, לפעול.  לכן נגביל ביחד את הסזמן שמסתכלים ל....  כך הכי טוב מגיעים להבנה העקרונית ביחד עם הילדים.  אח"כ צריך להזכיר ולעמוד על הקיום, כי זה מושך.. פה-שם אפשר קצת "גמישות".  

לגבי הזמן - תלוי בילדים. אם הם כאלה שממילא לא מגיעים הרבה למחשב - אפשר לומר: ילדים, עד שלשה סרטים. או: כמה ראתי, שניים? טוב, עוד אחד.  לא "לנפח" מזה יותר ענין ממה שיש להם.   אם זה ילדים שקצת "מכורים" למכשיר - צריך לקבוע מראש: למשלף שניים "אסי וטוביה".  יותר מאוחר - דודו אחד.  תלוי בזמן הפנאי, התעסוקה האלטרנטיבית וכד'.  העיקרון, לענ"ד: לא הרבה מידי ברצף, וגם לא יותר מידי פעמים. שלא ייכנס לילד בראש שבעצם כל הזמן מחכים, ח"ו, "לחזור" אל המחשב. המחשב הוא עיסוק אחד, לזמן מוגבל, וזהו.   ויפה שעה אחת קודם. אם ילד גדל ומתרגל - זה כבר יותר קשה לגמול. הוא גם לא יראה רק אסי וטוביה..

בעיניי שעה מדי יום זה המקסימום שהגיוני לאפשר (אני נותנת אולי שעה בשבוע).

אני גם לא אוהבת את הרעיון של ערוץ מאיר - למרות שכל החברים של ילדיי צופים, וגם אני צפיתי פעם כדי לבדוק והתרשמתי מאוד לטובה - אבל עצם הרעיון שהילד מתוודע לאפשרות של צפייה בסרטים באינטרנט, מאוד מרתיעה אותי.

זה נכון שזה מאוד מפתה, אבל זה בערך כמו להכין כל יום טבעול לארוחה - ברור שזה הרבה יותר קל ולפעמים גם יותר טעים, אבל זה לא לעניין. (כל עוד מדובר על מצב רגיל, לא שמירת הריון או משהו כזה)

לא נעם לי להגיד אבל גם אסי וטוביה מבחינתי זה הומור עצבני ואגרסיבי. למרות שהתכנים יהודים

בלי קשר אני מרגישה שלא להושיב אותם מול המחשב מפעיל לא רק אותם לא בעיקר אותי איך ליצור לנו חיים אקטיבים ושמחים עם מנגנון של פתירת בעיות ללא פתרונות הקסם....

והכביסה?? (והערמת כלים והרצפה וכו') נדחות לאחרי שעות השינה שלהם...

אני מודה שהבית שלי לא מבריק  אבל זה נראה לי נכון לי.

ד.נ. אולי חשוב לדעת שהגדול שלי בן 6- 

ובטח עם ילדים יותר גדולים יש מצבים ושיקולים שאני עוד לא מכירה. 

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...