קודם כל, אני מדברת כאן כאילו שאת/ה בן, יותר נוח לי פשוט.

מה זה היתיאשת? אין בכלל יאוש! היצר הרע והמגעיל הזה מכניס לנו לראש שאנחנו לא יכולים יותר, וזה בעצם הרגשת היאוש! אבל זה נכון? זה נכון שאתה לא יכול להמשיך?

מה פיתאום! ה' לא מעמיד אדם בנסיון כשהוא יודע שהוא לא יכול לעמוד בו!-יוצא מכך- וואלה אתה יכול!

אתה חייב להיות יכול!

אוקי,אני חושבת שהבנת את הקטע של היאוש..

אז ניסינו לעשות משו ולהצליח?: כל הכבוד לנו! לא הלך? ממש לא מתייאשים!! (בעצם, אין דבר כזה. )

לא יודעים איך להתחיל? בעצם, זה כבר תלוי במה ואני לא יכולה לענות לך ספציפית.. אז רק בכללי:

מתחילים כמו שהתחלנו קודם! רק שהפעם חושבים קצת לפני..

מה לא היה טוב?

למה אני מרגיש שניכשלתי?

איפה הטעות? וכ''ו ו'כ''ו.

ואם לא מצליחים- קודם כל צריך באמת לבדוק שמה שלקחנו על עצמנו  משו שבאמת גדול מדי.. ואולי כדאי לחכות עם זה.. אבל אני מאמינה שאם התמדה! רצון טוב! חוסר התייאשות! ואמונה! אפשר לעשות ה-כ-ו-ל!!

ת'אמת, יש לי עוד המון המון מה להגיד בנושא, המון! אבל  פאדיחה לי כאן מול כולם.. ואין לי מושג אם את/ה רוצה בכלל.. אז לא כתבתי.

אבל אשמח לדבר עם זו בת באישי! (וניראלי שזו בת.. )ובבקשה אל תתפדחי.. זה ממש חשוב לי! ישמצב שזה אפילו יעזור לי אז.. בשבילי!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....