המדען הראשי של משרד החינוך בישראל פוטר כיון שכפר בתאוריית האבולוציה וקרא ללמד גם את סיפור הבריאה. בקשר עם כך אנו מפרסמים מכתב, בו מתייחס הרבי למספר שאלות בקשר לתורת האבולוציה, וגם לשאלה: כיצד נסביר את מציאתם של מאובני הדינוזארים? ● "אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שדינוזאורים היו קיימים לפני 5722 שנה ונתאבנו בקטקליזם (מהפכות) טבע אדירות במשך מספר שנים, ולא במשך מיליוני שנים" ●
חלק ממכתב שנכתב במקור באנגלית, ותורגם ללה"ק:
י״ח בטבת, ה׳תשכ״ב
...נוכל עתה לסכם את החולשות וחוסר התוחלת, של כל התאוריות המדעיות כביכול, בנוגע למוצאו ואורך ימיו של התבל:
א) תאוריות אלו הועלו על סמך נתונים שנצפו במשך תקופת זמן קצרה יחסית, של מספר עשרות שנים ועל כל פנים לא יותר משתי מאות
שנים.
ב) על יסוד טווח קטן יחסית של נתונים ידועים (ידיעה לא מושלמת כלל), מעיזים אנשי המדע לבנות תאוריות בשיטת האקסטראפולציה החלשה, ועוד מן התוצאה אל הסבה, המשתרעות על פני אלפי (ולדעתם מיליוני וביליוני) שנים!
ג) בהציעם תאוריות כאלו הם מתעלמים בקלות ראש מגורמים המקובלים על כל אנשי המדע, והם — שבתקופה ההתחלתית של ״לידת״ העולם היו תנאי הטמפרטורה, הלחץ האטמוספרי, הרדיו אקטיביות וגורמים מהפכניים רבים אחרים, שונים לחלוטין מאלו הקיימים במצב הנוכחי של העולם.
ד) ישנה אחדות דעים במדע, שחייבים היו להיות הרבה יסודות רדיו־אקטיביים בשלב ההתחלתי, אשר אינם קיימים עוד, או קיימים בכמויות מזעריות: אחדים מאלו — יסודות שעצמתם הקטקליסטית (מהפכנית, הרסנית), אפילו בכמויות מזעריות, ידועה היטב.
ה) יצירת העולם, לפי תאוריות אלו, התחילה בתהליך של התחברות אטומים בודדים או של חלקי האטום, צבירתם והתגבשותם, בתהליכים, ותוך שינויים בלתי מוכרים לחלוטין.
בקצור: מכל התאוריות ה״מדעיות״ הרופפות, הרי אלו העוסקות במוצא התבל ובקביעת גילה הנן (כפי שמודים אנשי המדע עצמם) החלשות שבכולן.
לא פלא הוא (וזו אמנם אחת ההכחשות הברורות של תאוריות אלו) שהתאוריות ה״מדעיות״ השונות ביחס לגיל העולם, לא רק שהן אינן מתיישבות אחת עם זולתה, אלא אתדות מהן נוגדות ואף שוללות זו את זו, כאשר הגיל המקסימלי של תאוריה אחת, הוא פחות מן הגיל המינימלי של האחרת.
אם יקבל מאן דהוא תאוריה כזאת ללא בקורת, יכול הדבר להוביל אותו לחשיבה מועטית ולמסקנות בלתי מבוססות כלל. נתבונן למשל בתאוריה ההתפחחותית של מוצא העולם, המבוססת על ההנחה שהעולם התפתח מתוך חלקיקים אטומיים ותת־אטומיים קיימים, אשר בדרך של תהליך התפתחותי התחברו כדי להוות את העולם הפיסי, אשר עליו התפתחו, איכשהו, חיים אורגניים, גם זה בתהליך התפתחותי, עד שהופיע ״הומוספינס״ (האדם). קשה להבין למה נכון האדם לקבל ללא היסוס את בריאתם של חלקיקים אטומיים ותת־אטומיים באופן אשר הכל מודים כי אינו נודע ואינו מושג, אבל יסרב לקבל את בריאתם של כוכבי לכת, או אורגניזמים, או יצור אנושי, כפי שאנו מכירים אותם קיימים.
גם הטענה של מציאת מאובנים, בשום אופן אינה הוכחה החלטית לקדמות כדור הארץ, מן הסבות דלהלן:
א) לאור התנאים הבלתי נודעים אשר שררו בתקופה ״הפרה־היסטורית״, תנאי לחץ אטמוספרי, טמפרטורות, רדיו־אקטיביות, קטליזטורים (מזרזים) בלתי ידועים וכו' וכו', כפי שהוזכר לעיל, ז.א. תנאים אשר יכלו לגרום לריאקציות ושינויים בעלי אופי וקצב שונים לחלוטין, מאלו הידועים בתהליכי הטבע הקצובים של היום — אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שדינוזאורים היו קיימים לפני 5722 שנה ונתאבנו בקטקליזם (מהפכות) טבע אדירות במשך מספר שנים, ולא במשך מיליוני שנים, מכיון שאין בידינו אמצעי מדידה מתקבלים על הדעת, או קני מדה לחישובים באותם תנאים בלתי ידועים.
ב) גם אם נניח שמשך הזמן שנותנת התורה לגיל העולם, הנו קצר מדי בשביל תהליך ההתאבנות (אם כי איני רואה איך אפשר לקבוע זאת בודאות), עדיין נוכל לקבל בקלות את האפשרות שאלקים ברא מאובנים כתבניתם, עצמות או שלדים (מסבות הידועות לו), בדיוק כפי שיכול היה לברוא אורגניזמים חיים, אדם בשלמותו, ומוצרים מוגמרים כמו נפט, פחם, או יהלומים, ללא שום תהליך התפתחותי.
ומה שנוגע לשאלה אם נכון הדבר כבסעיף ב׳ דלעיל, לשם מה היה הקב״ה צריך לברוא מאובנים בכלל? התשובה פשוטה היא: אין אנו יכולים לדעת את הסבה מדוע העדיף הקב׳׳ה אופן כזה של בריאה על פני אופן אחר, ובכל תאוריה של בריאה שנקבל, תמיד תשאר שאלה זו ללא מענה. השאלה — ״למה לברוא מאובן״? אין לה יותר משמעות מאשר לשאלה ״למה לברוא אטום״? ובודאי שאין שאלה כזאת יכולה לשמש טענה, ועוד פחות מזה — יסוד הגיוני לתאורית ההתפתחות.
מהו היסוד המדעי, עליו מבוסס תיאור תהליך הבריאה כהתפתחות, בלבד, והגבלת התחלתה בחלקיקים אטומיים ותת אטומיים? והכיצד יתכן לשלול את אפשרות הבריאה, כפי שהיא מבוארת בתורה, על ידי תיאוריה זו מרובת הפרצות הבלתי מוסברות ומלאת הסיבוכים?! והרי כאשר מקבלים אנו את האמור בתורה — מסתדר הכל בדיוק לפי התכנית, וכל שקלא וטריא בדבר מוצא העולם וגילו, נעשית מיותרת וחסרת כל חשיבות.
ואם ישאל השואל — בבואו לדחות את סיפור הבריאה כמבואר במקרא — וכי למה היה לו לבורא לברוא תבל ומלואה בשכלולם? וכי לא די לו בכך, אילו ברא מספר מספיק של אטומים ותת אטומים בעלי כח התחברות והתפתחות, כדי שיתפתח הסדר הקוסמי הנוכחי? בודאי שאין שאלה כזו מהווה בסיס ויסוד, להטלת ספק בהאמור בתורה. האבסורד שבטיעון זה, בולט עוד יותר, כאשר הוא משמש יסוד לתיאוריה קלושה, כאילו היתה מבוססת על הוכחות יציבות, שאין עליהם פירכא, והמבטלות כל אפשרות אחרת.
אפשר לשאול, בצורה הפוכה, אם התאוריות המנסות להסביר את מוצא העולם וגילו רופפות כל כך, כיצד קרה שהן הועלו מלכתחילה? התשובה לכך פשוטה: זהו טבעו של האדם לחפש הסבר לכל הסובב אותו: וכל תאוריה, אף ה״מרחיקה עדותה״, טובה מלא כלום, לפחות עד שנמצא הסבר טוב יותר.
יכול אדם לשאול: בהעדר תאוריה הגיונית אחרת, מדוע אינה מתקבלת ע״י מדענים אלה, פרשת הבריאה כפי שהיא כתובה בתורה ? גם לשאלה זו התשובה היא: הטבע האנושי. זוהי אמביציה אנושית טבעית להמציא ולהיות מקורי.
קבלת האמור בתנ״ך שוללת ממנו את ההזדמנות לגלות בשטח זה את חריפותו האנליטית והאינדוקטיבית. לכן, המדען, המתעלם מן האמור בתנ״ך, צריך להמציא סבות ״להצדקת״ מעשהו זה, והוא מוצא מחסה בכך שהוא מדרג את האמור בתנ״ך ביחד עם מיתולוגיה עתיקה ופרימיטיבית וכדו', מכיון שאינו יכול להתוכח נגדו על בסיס מדעי.
אם עדיין הנו מוטרד מתאורית ההתפתחות, יכול אני לומר לו, ללא חשש סתירה, שאין אף שמץ הוכחה ה התומכת בתיאוריה זו. להיפך, במשך שנים של מחקר ובדיקה, מאז הועלתה החאוריה לראשונה, נערכו תצפיות במינים של חי וצומח בעלי אורך חיים קצר, במשך אלפי דורות של מינים אלו, ואף על פי כן מעולם לא נקבעה טרנסמוטציה (מעבר) ממין אחד למשנהו , ועל אחת כמה וכמה מצומח לחי. לכן לתאוריה כזאת אין מקום בין אוצר המדעים האמפיריים.
תאורית ההתפתחות, שהוזכרה לעיל, אינה עומדת כעימות להאמור בתורה על הבריאה, כי גם אילו הוכחה התאוריה היום, ומוטציות (תמורות) של מינים היו מוכחות בנסויים מעבדתים, גם אז לא היה זה סותר את אפשרות בריאת העולם כפי שנאמר בתורה, שלא ע״י תהליך ההתפתחות. המטרה העיקרית שתאורית ההתפתחות הוזכרה כאן היתה, כדי להדגים כיצד תאוריה מאד לא מבוססת ובלתי הגיונית מבחינה מדעית, יכולה להוליך שולל את דמיונם של אנשים לא בקורתיים, עד כדי כך שמציעים אותה כהסבר ״מדעי״ של מיסתורין הבריאה, למרות העובדה שתאורית ההתפתחות בעצמה לא הוכחה באופן מדעי והיא חסרת כל בסיס מדעי אמיתי.
מיותר לומר שאין זו כוונתי להשמיץ את המדע או להטיל ספק בשיטה המדעית. ברם, המדע אינו יכול לפעול אלא אם כן יניח כמה תיאוריות עבודה או היפותזות, גם אם אין אפשרות לאמת אותן (אם כי תאוריות אחדות מסרבות להיעלם גם לאחר שהמדע סתר אותן או שלל את ביסוסן — תאורית האבולוציה היא דוגמא לזאת), מכיון שלא היתה אפשרות להתקדמות טכנית ללא קבלת מספר ״חוקים״ פיסקליים, גם אם אין בטחון שה״חוק״ יחזור על עצמו. אולם ברצוני להדגיש, כפי שנאמר לעיל, שהמדע עוסק רק בתאוריות ולא בודאויות.
כל המסקנות או ההכללות המדעיות, יכולות להיות סבירות, במדה גדולה או קטנה יותר, בהתאם לאמצעי הזהירות שננקטו בשמוש של החוקים המדעיים הנובעים מן העובדות הנסיוניות, או עם גדול המשתנים הלא־ידועים וכר, כפי שנאמר לעיל. אם יזכור זאת, יווכח כב׳ בקלות שלא יכול להיות קונפליקט כלל בין תאוריה מדעית כלשהי לבין התורה.
הערותי דלעיל התארכו קצת למעלה מן המתוכנן, אבל עדיין הן קצרות מדי כהשואה למושגים הלא נכונים והבלבול השורר במוחות רבים. ועוד, הערותי בהכרח הוגבלו להערות כלליות, כי מכתב אינו האמצעי המתאים ביותר לפירוט נרחב. אם יש לכב׳ שאלות נוספות, אל נא יהסס לכתוב אלי.
ואסיים בענין שנגענו בו בשיחתנו:
מצות הנחת תפלין בכל יום חול, על היד כנגד הלב, ועל הראש משכן המוחין, מראה, בין השאר, את הגישה היהודית האמתית: תחילה העשיה (יד) בכנות ובלב שלם, ואחר כך ההבנה השכלית (ראש): כלומר: תחילה — נעשה, ואחר כך — ונשמע. יהי רצון שרוח זו תמלא את מחשבתו ותעורר את כחותיו הרגשיים, ותמצא את נטויה בכל בחינות החיים, כי ״המעשה הוא העיקר״
