קודם כל תזכרי שזאת תקופה שחולפת. הכאב, התיסכול הצער והעצבים נגמרים בסוף ונעלמים.

זאת תקופה שצריך לעבור ולהשתדל שבכמה שפחות נפגעים...

יש לך מודעות עצמית. את מודעת איפה את נמצאת ואיפה צריך להיות . את רק צריכה להאמין בעצמך

שיש לך את הכח להגיע לכל מקום שאת רוצה!!!!  זה תלוי בכוח הרצון שלך.

אז אל תלכי לפסיכולוג אם את לא רוצה , תעשי חור שלישי וחמישי וכמה שבא לך, תקללי את כל מי שמנסה לעזור לך... זה החיים שלך שאת מפספסת. חיים מאושרים שאת יכולה בשיגעון של רגע לאבד!!! לא חבל?! לך, לנו , לעולם???  יש לך את הכח לשנות את המציאות. 

זה קשה, אין ספק אבל אם את תרצי... זה יקרה! ההורים שלך, חברות שלך וכל הקרובים לך רוצים רק את טובתך! הם אוהבים אותך ורוצים שיהיה לך הכי טוב בעולם!  אבל תזכרי אי אפשר לעזור למי שלא עוזר לעצמו ולא נותן לעזור לו!!!

אני בטוחה שאת יכולה!!!

המון המון הצלחה בהמשך!!! ( את יכולה לפנות אליי אם את חושבת שאני יכולה לעזור!!! בכיף!!!)

זה נכון, ואני יודעת את זה, וכ"כ רוצה לצאת מזה, אבל אני מרגישה כאילוההורים שלי חונקים אותי ולא נותנים לי.. הם לא שמים לב שאני מנסה לצאת מזה וכל יום ממשיכים לדבר איתי ולנסות לשכנע אותי ללכת לפסיכולוגיתת..

בס"ד

קודם כל- את לא חולת נפש!!! זה יעבור לך. אבא שלך, יראה לך כבר לאן הולכים. אבא של כולנו. 

הוא שלך לך ניסיון, וצריך לההתמודדד עם זה. אולי לא הבנת אותו נכון. 

קודם כל- הכי תאהבי ת'צמך בעולם. את כפרה עלייך!! נשמה טהורה ומתוקה. 

תתפסי לנק' הטובות בעולם הזה. נקודה זה כלום. ככה שזה לא יהיה קשה! 

העולם הזה כ"כ טוב עם רוצים!! 

בתכלס' ההורים שלך נילחצים, ואפשר להבין את זה... הם מפחדים עלייך.. תחשבי..

הם לא רוצים שייקרא האסון... =[ וגם אני לא!!! אני לא מכירה אותך, ואני לא יודעת מי את, אבל הכפת לי ממך

טילים!!! ואין מצב שאת הולכת לאיבוד!!!!!! שמעת?!?! עלייך! צריך אותך פה!! תביאי לי מכתב מהקב"ה

שיש לך אישור ללכת, אחלה, מסכימה. אבל רק ככה. =]

 בהצלחה!! נשמה!!!  אוהבת מלא!!! -אני-

 נ.ב. אל תלכי לפסיכולוגית... הן לא עוזרות הרבה. הדיכי הזה בא ממקום אחר... של הנפש. אל תרשי להם להתסק בזה.. זה שלך...

מה זה יעזור לך להתאבד??????????לפגוע בעצמיך,לסרוט ת'עצמיך??????????אם את מרגישה צורך לפרוק עצבים-תשברי,תשרפי,תבעטי,תשחיתי....אבל בחיים,בחיים אל תפגעי באחותי...נשמה שלי,מניסיון מה שיאמרו לך פה זה נחמד ואפ' עוזר אבל אם זה לא בא ממך ואין לך שום רצון זהלא יעזור ...את חייבת לעשות משו ואפ' הקטן ביותר.....כאילו,את לא יכולה לשבת ולחכות שיקרה משו....וההורים שלך,היועצת,ה"חברות"-כולם עושים את זה מדאגה ואהבה אלייך...אז יש לך זכות להתעצבן,זה מעצבן,אבל תנסי להבין אותם....לפי מה שהרגשתי ממה שכתבת את בחורה שישי לה המון....וגם המון סיבות לאהוב את עצמה....אז יאללה.....מקסימום,תבקשי מאנשים שקרובים אליך שיגידו לך סיבות למה לאהוב ת'עצמיך....והסמים  והסיגריות-סמים בחיים בחיים לא,ואני לא מדבר מבחוץ אני מכיר את הדברים האלה(אני אף פעם לא לקחתי,אבל אנשים שמסביבי...)ואין יותר רע מזה....סיגריות אני גם אומר לך לא אבל זה יותר מובן...אבל בכל זאת,לא!!!!!!!!!!!!!!ובקטע הדתי, אז מה...העיקר שיהיה לך טוב ושתרגישי טוב עם עצמיך ותאהבי את עצמיך....

אוהב....ולמרות שאני בן...וירטואלי זה בסדר...

אני מסכימה איתך בהכל ואםילו רציתי להגיד את זה אבל לא ממש הצלחתי לנסח...

אבל בקטע הדתי אתה ממש לא צודק!!! הרבה פעמים אם מתחזקים בצורה נכונה בקטע הדתי זה עוזר להתגבר על כל מיני דברים, באמת!

לא הבנת אותי נכון...

לא אמרתי שלא להתחזק אלא התכוונתי שלא להתמקד בזה דווקא...

כי זה נראה שנוח לך במצב הקיים...

מתוקה, עמוק בפנים, את יודעת.

את יודעת שאת צריכה עזרה.

שלמרות שהכאב שאת גורמת לעצמך ממלא בך משהו, עדיין - הרבה "משהו" חסר.

יכול להיות שכל העולם (חברות, יועצת, הורים) לא מבין כלום. אבל את, את מבינה?

אני חושבת שפסיכולוגית זה רעיון מצוין.

אוסנת,

בעלת וותק של 3 שנים אצל פסיכולוגים.

את!

תנסי לחשוב מה הכי טוב לך !

אף אחד בעולם הזה לא עסבר אותו דבר בדיוק !\

בהצלחה !

ומוסיפה-לא תמיד את יודעת איך לעזור לעצמך וגם הסביבה לא יודעת איך לעזור לך. הגיוני מאוד התנהגות כמו שלך מלחיצה את מי שסביבך וקשה להם להגיש  עזרה-הם לא יודעים איך לאכול את המצב. ולכן אני אומרת לך- תלכי לטיפול!!

אין כמו אנשי מקצוע,זה ממש עוזר.

אם פסיכולוגית מרתיע אותך תלכי לטיפול אחר,יש מליון סוגים של טיפולם : גוף-נפש,רפואה אלטרנטיבית,ריפוי ב... אומנות/מוזיקה/ריקוד/ביבלותרפיה ועוד...

תלכי למשו שמתאים לך אבל תביני-זה ממש חשוב!!

מוסרת לך  וחיבוק וירטואלים

רציתי לומר" מבין אותך מאוד ומרגיש את כאבך" זה מה שאבא אומר לי כל הזמן אבל אני לא בטוחה שבאמת הוא מבין ... נכון גם הוא היה ילד פעם וגם הוא עבר את גיל ההתבגרות אבל זה לא אותו דבר ... 

בכל מקרה נראה לי שאני מבינה אותך יותר ממה שאבא שלי מרגיש אותי!

נשמה- נכון כואב לך כשמכיאבים לך כשפוגעים בך, כשמעצבנים אותך, אז למה את עושה את זה לעצמך?? שורטת את עצמך? בשביל מה זה טוב???

תאמיני לי שיש הרבה אנשים שהרבה יותר גרוע להם בחיים ובל זאת ובגלל כל מה שקרה להם הם רק מנסים ורוצים להישאר בחיים...(לדוג' השואה- כמה ניסו להישאר בחיים למרות התעללויות פיזיות וגופניות {היו כמה שהתאבדו}).

התקופה הזאת תעבור מבטיחה!! זה הגיל יש הרבה דיכאון והתחלפות של מצבי רוח זה יעבור....זה לא ישאר.

וההורים שלך בסך הכול מנסים לעזור לך...אולי הם לא מבינים אותך כ"כ ולא יודעים שהם רק מפריעים ( לא קשור את יודעת כמה אנשים{כמוני למשל}היו רוצים להחליף איתך הורים ושיהיו להם הורים?)וזה שאבא שלך הלך לחפש אותך באול' ואת אומרת שהם קרציות?? הם דואגים לך את הבת שלהם תארי לך שהבת שלך תאבד את לא תילחצי??מה את יודעת מה היא עושה?את יודעת אם מי היא מסתובבת??לאאא.

נ.ב- הסטלן הקטן-תסתכל מה מיטל כתבה "שמירת נגיעה בפורום"

תאהבי את עצמך!! את כ"כ שונאת את עצמך שקשה לך להתקדם! פשוט תחשבי על הדברים הטובים שבך,ואני בטוחה שתמצאי..!! תנסי לחשוב על ההורים שלך לא כעל חפרנים אלא שהם כ"כ אוהבים אותך ורוצים לעזור לך(ואני לא מאמינה שאני כותבת לך את זה אם גמני לא מסתדרת עם ההורים שלי..=/) ובקשר לתמונה שהעלת ואבא שלך ראה.........אם זאת מי שאני חושבת שאת אז זה באשמתי..! סליחה,סולחת לי?

אבל זה לא באשמתך התמונה..:/

יכלתי גם למחוק אותה.. אעע.. סתומה שכמותי..

אני בדר"כ אוהב לעודד בצורה מפורטת, אבל הפעם המסר הוא קצר וקולע:

זה פשוט ניסיון אחד גדול וקשה. 

קחי נשימה עמוקה,ותתמודדי, כי אם תתמודדי באמת שום דבר לא ישבור אותך, הרף סבל שלך הוא עצום, הוא אדיר, וכל דבר שרק מקשה, הרף עולה עוד ועוד! את בלתי ניתנת לשבירה.

זאת צריכה להיות האמונה שלך, ומתוך האמונה הפרטית הזאת, תפעלי- לטובת עצמך, בכל המובנים.

איך אתה יותע שהרף סבל שלי כ"כ עצום ושאני יכולה להתמודד?

אתה אפילו לא מכיר אותי..

והקב"ה לא נותן לך ניסונות בלי שיש לך כוחות..

אוהבת..ותמיד באישי..!

ציטוטים שלך:

ב6 וחצי חזרתי הביתה, ההורים שלי לחוצים כמו המוות.. כאילו מתתי.. אבא שלי נסע לאולפנה לחפש אותי.. הם התחילו לדבר איתי..

עכשיו אני חוזרת משיחה איתם... חפרנים שכמותם...

מאז הם רק מדברים איתי בלי סוף. והחליטו שאני צריכה פסיכולוג/ית..

יא-אללה.. נמאסו עליי לגמריי!!!

מה לעזאזל אני עושה עכשיו? עם הורים כאלה קרציותת?!?!?1 לא סובלת אותם!!!

יאא.. בשבת פתיחת חוד"א... אני לא יראה אותם כבר הרבה... ברוך ה'!!!

נמאס לי מהם! הם כ"כ חושבים שהם הכי חכמים בעולם.. הכי יודעים מה טוב לי... הם רוצים להכריח אותי ללכת לפסיכולוג/ית.. נמאסו עליי!!!

אני לא רוצה לשפוט אותך אבל ממש קשה לי לראות אותך מדברת עליהם ככה!

לפי מה שאת כתבת- הם לא מעצבנים אותך כי הם עשו משהו לא בסדר...  

אלא כי הם לא מבינים, ורוצים לעזור לך בצורה שהכי לא מתאימה לך כרגע... נכון?

אז למה את כ"כ מגזימה ומתנהגת אליהם ככה? את לא קולטת שהם ההורים שלך?

ושהם רוצים שיהיה לך הכי טוב בעולם? וש-כן, אולי הם לא מבינים הכל אבל יכולהיות שהם יודעים יותר טוב מה לעשות?...

תחשבי על האח הקטן והחמוד שלך.. אם יש לך כזה.... תחשבי שהוא היה חוזר הביתה מעוצבן ברמות ממשהו... ואת יודעת איך לפתור את זה ולעזור לו.. או לפחות מנסה... והוא מקלל אותך ומתעצבן עלייך עוד יותר! מוציא עלייך את הכל! אומר שהוא שונא אותך!!

את לא צריכה עכשיו גם בעיות איתם... את תרגישי הרבה יותר נחמד אם לפחות תפתרי איתם את הכל ולא תתכסחי איתם כל הזמן... לפחות אותם תורידי לך מהכתפיים... תנסי לדבר איתם נורמלי שיחה אחת בלי להתעצבן, להגיד להם שאת אוהבת אותם וקצת לפרוק....

המוון בהצלחה!!!

אולי תנסי להבין את ההורים שלך?

הם דואגים לך!

יכול להיות שגם הם לא הכי בסדר אבל הם לחוצים לא פחות ממך...

תנסי לקום מחר ולהחליט להתחיל בטוב!

לא להתעצבן 

לשמוח באמת 

עוד אחת

בואי לאישי!

לא רק, הם מעצבנים אותי ממש, בכל הקטע של ההתנהגות שלהם תמיד.. תמיד אנחנו בכאסח.. בעיקר עם אמא שלי..

איך אפשר להשלים איתם? באמת.. הם כ"כ..כ"כ.. לא יודעת.. הם ממש מעצבנים!!!

אני מאמין שזה נכון.

למה? את שואלת, כי אני מאמין שיש מנהיג לעולם, ואותו מנהיג לא מביא לאדם קשיים שהוא יודע שהוא לא יעמוד בהם.

ובגלל זה אני בטוח שאת יכולה להתמודד. אין דבר כזה "אני לא יכול", הקב"ה לא מכיר את זה, ואנחנו בקשיים שלנו, לא צריכים להכיר את זה.

שיהיה המון בהצלחה, וכן, את יכולה.

בס"ד

מקווה שהדברים שאני אגיד יעזרו...מהניסיון חיים המעפן שלי=]..

אני לא יודעת בת כמה את, אבל מקווה שאני אוכל לעזור קצת..

גם אני הייתי שם. בעיות עם ההורים, כל המשפחה, עם החברות, הכל הכל..וגם- מעל להכל, אני מאמינה- חוסר הערכה עצמית.

וזה הגיע לנטיות אובדניות. כי הרי- אם אני לא שווה כלום- מה הקטע שאני פה?? ובלי לדעת את הקשר שבין הדברים גם הייתי חותכת את עצמי.

דבר ראשון- חייבת להגיד שטוב שפרקת פה. אני במשך 5 שנים לא סיפרתי לאף אחד כמעט. וגם שני האנשים שכן סיפרתי להם לא עשו כלום, לא עזרו בכלום.

אחרי 5 שנים שזה היה אצלי בבטן, שמור, ועדיין המשכתי לחתוך את עצמי, למרות שהרצון להתאבד פחת (טוב, הוא לא ממש פחת, הוא היה יותר כמו גלים- לפעמים אני מממממש רוצה למות ולעוף העולם ה**** הזה כבר, ולפעמים כ"כ טוב פה), חברה שלי גילתה את זה.

בגלל כל השנים שעברו עליי עם הרצון הזה נעשתי צינית עד להחריד. היו לי בדיחות שחורות על המוות מפה ועד הודעה חדשה. וככה חברה שלי גילתה את זה...היא שמה לב שאני כל הזמן מדברת על מוות וכו'...בסופו של דבר לא היתה לי ברירה אלא לספר לה את הכל...והיא כמובן הלכה וסיפרה למדריכה, והמדריכה ליועצת והיועצת להורים..ובקיצור- נחשפתי.

שלחו אותי לפסיכולוגית- אני כבר שנה וחצי אצלה- ואני פשוט מברכת על זה! בהתחלה זה היה באמת מרתיע! אבל עד שאתה לא מתנסה בזה- אתה לא מבין.

היו לי באותה תקופה שני צדדים - אחד יודע שזה לא טוב, משו פה לא בסדר וצריך לפתור את כל העניין הזה איכשהו. והשני-נהנה מכל תשומת הלב, נהנה מזה שאני חותכת את עצמי ורוצה להמשיך. תכלס- הלכתי בהתחלה בלי חשק בכלל, אבל מעז יצא מתוק=) וב"ה זה עזר לי להביא את עצמי למקומות שבכלל לא דימיינתי את עצמי בהם...

חשוב לי שתביני עוד משו לגבי פסיכולוגים וכו'. כולם בטוחים שלהיפגש עם פסיכולוג זה לשבת על ספות ולבכות ולספר לו את כל מה שאתה מרגיש וזהו. אם זה המצב- לא עשינו כלום. אני מסכימה רק באופן חלקי עם זה שאנשים פה אמרו שהכל תלוי בך. זה נכון ולא נכון. זה נכון- כי בסופו של דבר ההתמודדות היא שלך והדרך לצאת היא שלך, אבל אנחנו בניאדם, וקשה לנו לשפוט את עצמנו באוביקטיביות. חשוב שנדע לבקש ולקבל עזרה כשאנחנו צריכים. זה לא בושה להגיד: "עכשיו לא טוב לי , קשה לי, ואני צריך עזרה".

אני יכולה להגיד באופן אישי שהייתי בטוחה שהתיאור הנ"ל על הפגישות עם הפסיכולוג הוא מדויק, אבל נוכחתי לדעת שממש לא. הפגישות שלי עם הפסיכולוגית זה משו אחר לגמרי- מדברים, זה נכון, ומשתפים, והיא שואלת, אבל מה שהכי מדהים-ולקח לי זמן להבין את זה- היא נותנת לי להגיע לכל המסקנות לבד. נותנת לי להגיע את עצמי- בעצמי. וזה מדהים! היא לא לוחצת, לא מלחיצה, לא מכניסה לי כל מיני רעיונות מוזרים וכו'. באמת שזה ברכה הדבר הזה.

זה לוקח זמן, זה תהליך. אבל אם נותנים הזדמנות- אפילו רק לתקופת ניסיון - זה עוזר, מנסיון=).

קצת חפרתי עד פה, אבל אני רוצה להוסיף משו על ההורים שלך-

אני לא אתחיל להגיד לך על ההורים שלי, כי כל הורים זה משו אחר, חוצמזה שאת בכורה ואני הכי קטנה במשפחה שלי אז זה בכלל לא אותו דבר. אני גם לא אגיד לך שתתחילי להעריך את הורים שלך(כמו שכל הקודמים אמרו). כי זה שלב טבעי- התרחקות מההורים וחזרה אליהם באיזשהו שלב.

אני רק אגיד לך שתעריכי קצת את המצב שלך, כי כשההורים שלי גילו את זה הם ניסו להדחיק ולטאטא את זה מתחת לשטיח, להעמיד פנים כאילו הבעיה לא קיימת. וזה היה הכי גרוע כי הייתי צריכה עזרה- והם לא היו מעוניינים לאפשר לי לקבל אותה (אחרי הכל מי משלם לפסיכו' אם לא הם?;) ...). ב"ה שהוא (ה') נתן לך הורים כאלו שמעוניינים לעזור לך. תשתמשי בעזרה שהם מציעים לך! תמיד תוכלי להגיד "לא" באמצע, ולהפסיק את זה. רק שלא תצטערי אח"כ שלא השתמשת בעזרה שהוגשה לך.

שיהיה בהצלחה נשמה- ואם את רוצה באישי- בכיף.

בס"ד

מה רע לך כל כך? כי להורים שלך אכפת מימך??? את אפילו לא מבינה עד כמה המצב שלך טוב.

אין לי זמן להגיב אבל יש לי הרבה מה לומר

תשמעי, ממי, את חייבת לשנות את הגישה שלך להורים!

גם לי היה זמן כזה, שחשבתי וואלה, עלוקות!!!

אבל זה- מזה- לא- זה...

אני קוראת את התגובה שלך וכאילו...

וואו, תראי איך להורים שלך אכפת ממך, הם באמת מודאגים, (!!!) 

ואם תאמיני הם ממש יכולים לעזור לך!

אני מספרת להורים שלי הכול, פשוט הכול, וזה הדבר הכי תומך בעולם,

יותר מהחברות...

תשמעי, אני יודעת שבדרך כלל אומרים "איזה כיף, אמאשלי מרשה לי לחזור באיזה שעות שבאלי, להסתובב באיזה מקומות שבאלי, לעשות מה שבאלי..."

אבל לא. להורים כאלה לא אכפת מהילדים שלהם...=[

דווקא ההורים שדואגים, מתקשרים ב10 לשאול איפה אתה, לעזאזל,

הם ההורים שבאמת אכפת להם ממך.

קיצר, גם בתקופות הקשות שלי תמיד יש מי שעומד מאחורי.

וזה ההורים שלי. 

ב"ה אין לי צל של מושג מה זה לרצות להתאבד אבל לכל בעיה יש פתרון!!!! עם ההורים שלך הם הבעיה בתכלס את יכולה ללכת באמת לפנימיה או לגור אצל דודה סבתא....(זה כיף אפילו סתם כדי להתעורר..) אבל...... אם הבעיה  היא ל א בהורים אז אל תנסי לחמוק מהמציאות היא תרדוף אחריך את פשוט צריכה להשתפץ!!!!! תדעי לך תפילה ת מ י ד עוזרת גם אם זה לא נראה כך!!!!!! תני חיוך לחיים הם יחייכו לך בחזרה המון הצלחה!!!!!!!!!

כי לפעמים אנחנו רוצים ללכת למקום אחד ואנחנו ממשיכים יותר מידי 

אני אל תשבי שאני יותר נורמלית ממך רק שבמקום לשרוט את עצמי אני שורטת

אני שורטת את הדף ומציאה את הקריזה בשירים מנגנת בגיטרה אני אפילו לא מראה אותם 

אני יורדת ליער מתחתי (אני לא גרה ליד ערבים כ"כ קרוב)
 איזה חצי שעה לפני השקיעה לפעמים עם דף ועט ומתחילה להוציא

אני כותבת קצת יומן שאם אני רואה מישהו נוגע בזה הוא לקח פצצה לידיים

עקרוני אני רציתי ללכת לפסיכולוג כי אחותי הוציאה לי את העצבים מכל הגוף אז לא הייתי מאחלת לך אחות כזו שכמעט כל היום רבה איתך אם החברות בכיתה אני מדברת חפיף אני ועצמי אולי אני שופכת יותר מידי אבל בקצרה

תעשי לעצמך יומן תכתבי שירים תליחיני אותם אם בא'לך אפילו את לא חייבת לדעת לנגן

תקראי ספרים ותנסי לכתוב על עצמך 7 דברים חיובים (אפילו קצת חוזר על עצמו)תשלחי לי באישי ומצידי תחשבי שאני חולת נפש  אולי זה נכון לגכל בנ"א יש 5% של חולי נפשי 

בקיצור כתבתי יותר מידי תכתבי לי באישי אני אשמח יום נעים לילה טוב ושנה שמחה ופוריה!!!

אז ככה,

שתדעי לך שש"נש הייתי בדיכאון,

למזלי לא חתכתי את אצמי אבל... אני אפרט לך באישי אם תרצי.

בקשר להורים שלך, אני מזה מבינה את מה שאת מרגישה כלפיהם!! כלומר אני אישית לא מרגישה ככה אבל אני זוכר איך הרגשתי במצב שלך...

תקשיבי, ישלי פה מקלדת ממש ממש דפוקה וגם מעט מאוד זמן אז אם תרצי, דבר מחר באישי.

רק לבינתיים,

אני רוצה לומר לך דבר ממש ממש חשוב:

תלכי לפסיכולוגית. חסויה10 הוציאה לי את המילים מהפה. זה מדהים, והיא לא לוחצת עליך (-הפסיכולוגית), ואת יכולה לומר הכל, והיא באמת מסוגלת לעזור לך!! אני לא יודעת למה אני הסכמתי ללכת לפסיכולוגית אבל אני רוצה לומר לך שזה עזר לי (ועוזר...) וזה מעולה, וזה יעזור לך באמת. כדאי לך לגמרי.

דבריתי. בכיף.

אביב

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....