כל המצברוח הטוב שלי נהרס.
חשבתי על סבא שלי.
הוא עבר אירוע מוחי לפני 3 שנים. ועכשיו הוא משותק ואינלי כוח לספר את כל הסיפור.
מה שהכי כואב לי זה שכל מה שאני זוכרת ממנו זה סיפור אחד שהוא סיפר לי. יש לו עור ממש קשה בכפות ידיים למעלה, אז שאלתי אותו ממה זה נהיה לו... אז הוא סמר לי שכשהוא היה בן 13-14 הוא עזר לסבתא רבא שלי לסחוב שקי קמח מאנערף איפה לאנערף.. ואז מרוב שהוא סחב שקי קמח נהיה לו עור קשה.
אין לי מושג אפילו אם הסיפוקר הזה נכון או לא. מה שאני יודעת זה שזה הדבר היחיד שאני זוכרת מסבא שלי.
אתם קולטים את זה שאני לא זוכרת איך הוא הלך, דיבר? וזה כולה קרה לפני 3 שניםם!! הוא היה אצלנו שבוע לפני שזה קרה כי אמא שלי הלכה ללדתאז הם באו אלינו לשבת. הייתי כבר גדולה- בת 12.5, ופתאום המכה הזאתי נוחתת עלי.
אני הנכדה הבכורה, ואינלי בני דודים בגיל שלי. יש אחרי את אח שלי, אח שלי, ואח"כ הבנידודים הכי גדולים בכיתה ז'.
מה ילד בכיתה ט' (אח שלי) או ז' (אח ובנדוד..) יכולים לעזור לילדה בכיתה י"א?!?!
קשה לי ברמה מטוררפפתת לחיות ככה, עם סבא משותק, סבתאעצבנים ולחוצה, אמא עצבנית ולחוצה בגלל סבתא עצבנים ולחוצה..
ויוצא בסוף שלי אסור לבכות ולצעוק ולהתעצבן- כי "אין מה לעשות והבכי והעצבים לא יעזרו פה."
אז שהם יפסיקו לבכות ולהתעצבן אחד על השני כל הזמן!!!
אני פה עושה בייביסיטר על כל המשפחה שלי כשאמא שלי מדברת עם סבתא שלי ושתיהן בוכות ביחד. ואני צריכה לשבת בצד ולשתוק.
ננמאססס!!!