וואו! גורל העולם בידיים שלך!
אתה יושב בכורסא אבל הראש מפוצץ.. במה? במחשבות.
מתרוצץ עוד ועוד ועוד בין מחשבה למחשבה איזה תסכול ופתאום אתה קולט בואנה אתה חסר מנוחה!
חייב לצאת, לנשום אויר.. הלחץ של תחילת שנה נוחת בבום וואי אתה קולט?! ועוד לא התרגלנו אליו.
פתאום שוב זה קורה ההרגשה הזאת "איך אני אספיק" יש כל כך הרבה לעשות.. והלימודים כבר נהיו מקום שני אם לא שלישי בסדר העדיפויות.
אמא כבר בכלל מקום רביעי והסדר יום הפוך לגמרי אפילו לתפילה אתה לא קם בזמן.
תגידי את חושבת שזאני לא יודעת מה הולך איתך? אשת עסקים מספר 1 בארץ.. 
אני מכירה אותך טוב טוב כי את בת.
בננות- העם המארגן העם הזה שרץ מפה לשם לא פחות מבנים ואולי קצת יותר אבל רק אולי אז אל תתנפלו עלי 
שכחת.? שכחת!
אתה בטח חושבת "מה שכחתי הכל מתוקתק אצלי.. אולי ת'אוכל על הגז??"
לאא את זה אני בטוחה שלא שכחת כי את כבר רצה אז על הדרך כבר דאגת להכל.
פשוט נהיית סופר וומן!
לא תעצרי לרגע? מה אני שואלת.. תעצרי, את חייבת אחרת את פשוט 'חסרת חיים'
להרגיע טוב? להרגיע עם הריצות.. הדבר ששכחת הוא שיש בורא לעולם והוא זה שמנהל ת'עולם.
תהי בטוחה שהוא חשב עלייך עוד לפני שידעת מזה סופר וומן ועוד לפני שהמושג 'זמן' הומצא 
אז- אם ד' הוא מנהל ת'עולם למה את לא מפסיקה לדאוג?
למה אתה לא מפסיק להתרוצץ.. כן כן לחץ זה חלק מהחיים אתה צודק והוא גם איפושהו חשוב לכולנו.
א-ב-ל במידה מסוימת.. מה, לא?!
נו אז אם אתם מסכימים איתי אז למה שלא נעצור כמה דק' היום ובאמת ניתן זמן של הכנעה לבורא עולם.
זה הולך ככה:
אבא'לה שבשמיים אתה אחראי לכל אתה מנהל העולם, אתה אוהב אותי, אני אותך.. תעזור לי לזכור תמיד שהכל בידיים שלך גם אם הולך לי וגם אם לא הולך לי זה סימן שאתה בחרת בזה.
ואני צריך להשלים עם זה ולהכנע.. לדעת שהכל אבל ה-כ-ל לטובה!
גם אם קשה באמת ליישם את זה.
אז בואו באמת נקדיש כמה דק' ביום להגיד את זה, לחשוב את זה לזרום עם זה כל אחד והדרך המקורית שלו ופשוט לדבר אליו, לספר לו כמה קשה, כמה אנחנו סומכים עליו.
אהה ו- אל תשכחו אל תספרו להקב"ה ת'צרות שלכם הוא כבר יודע, ספרו לצרות שלכם מיזה הקב"ה...
ב"הצלחה אחים!
