2 מוכרי נעליים מגיעים לארץ רחוקה ולהפתעתם הם מגלים שבארץ זו כולם הולכים יחפים!!
איך הייתם מגיבים? (המשך הסיפור בסוף)
החגים אכן עברו להם, הסתיו הגיע והחורף מתקרב, היום קצר יותר ויותר וכמו ההתכנסות הביתה אחרי חג האסיף ומפני הגשמים והקור - כך גם הנפש מתכנסת פנימה. ידוע שהדכאון מתגבר בסתיו וחשיפה לשמש אפילו כמה דקות ביום היא אחת הדרכים למנוע זאת אבל לא ברפואה אנו עוסקים עכשיו.
האם התכנסות חייבת להיות דכאון?
בפירוש לא!
התכנסות יכולה להיות התעצמות פנימית אדירה!
האם דכאון או משבר כזה או אחר חייבים להיות נוראים?
הכל תלוי בגישה.
לפחות 3 אפשרויות תגובה ישנן:
"פריקה", התמודדות, בניה.
פריקה היא פתרון רגעי ולא אמיתי בדר"כ.
התמודדות אמנם זה חשוב אבל תלוי בגישה.
הגישה הטובה ביותר היא בניה מתוך המשבר, להבין וללמוד ממנו ולראות איך הוא מקדם אותנו ואיזו טובה מסתתרת כאן.
המשברים מאפשרים לברר ולהעלות דברים מתחת לשטיח ואפילו אם יש קצת מוגלה כואבת בפצע.
מה שחשוב זה לקיחת המשבר כאתגר בניה והתקדמות דווקא מתוכו!
המשך הסיפור:
אומר האחד: חבל על הזמן, איזה דכאון, אין מה לעשות כאן!
אומר השני: חבל על הזמן! כל השוק שלי!!!