בקרוב יש לי מבחן בספרות על החומר שהכיתה שלי למדה שנה שעברה.. ואנלא למדתי באולפנא הזאתי שנה שעברה.. שזה אומר--- >שאני צריכה להשלים את זה לבד!!!
אני צריכה להשלים העיוורת, תהילה והלבן ועל עוד כמה דברים...
למישו יש אתר עם סיכומים ממש טובים על זה?!? או סיכום שהוא עשה??
על תהילה מצאתי הרבה אבל אני לא יודעת איזה אתרים טובים..
על הלבן אני הכי חייבת.. אין לי מושג על מה זה מדבר..ניסיתי לתהחיל לקרוא ולא הבנתי כמעט כלום..
אז .. מישו?? הלפ???
לילה טוב !!
ואיך היה לשהלים לבד? קשה? הצלחת בסוף???
אבל תשאלי את החברות שלך. לאף אחת אין סיכומים???
שיהיה ב"הצלחה!!
כי אני לא יודעת כלוום..
אספתי לכם פה סיכומים לספרות. נכון, אין פה על הכל- רק רציתי להראות לכם שיש את הכל באינטרנט. חפשו בגוגל את היצירה שאתם רוצים, משפט מתוכה או רעיון- ותקבלו מלא תוצאות...
בחלק הראשון יש קישורים לאתרים עם סיכומים, בחלק השני סיכומים שהעתקתי לפה [הכותרות בינהם נראות ככה].
בהצלחה!
סיכומים להרבה דברים: http://www.amit.org.il/
סיפורים קצרים: http://knay.alona.k12.il/page.
בעלת הארמון:
1.תוכן היצירה "בעלת הארמון":
בעלת הארמון הינו מחזה שמיצג את השואה.
הזמן: כשנתיים אחרי מלחמת העולם השנייה,(ספטמבר 1947).
המחזה מציג את סיפורם של שני שליחים מארץ הקודש ושני השליחים הם:
דוקטור דורה רינגל- עובדת "עליית הנוער" כבת 40 שמחפשת ילדים יהודים ששרדו את המלחמה (ניצולי שואה).
מיכאל זאנד- ספרן, כבן 40 שמחפש ספרים שנגזלו מן הספריות בגרמניה ששיכים ליהודים ורצונו להביאם לספריה הלאומית בא"י.
דורה רינגל ומיכאל זאנד נתקלים ביום גשום וסוער והינם מחפשים מקום מקלט ללילה, והם באים לארמון עתיק לשעבר(כיום מוזיאון) באחד מהערים באירופה.
לארמון ישנו שומר ששמו זאברודסקי, איש האצולה המסורתית שסייע לנאצים ובד בבד עזר ליהודים.
את דורה ומיכאל השליחים מישראל הוא אינו מקבל בסבר פנים לא יפות ומתנהג אליהם בנוקשות, הוא אינו מרוצה מהגעתם ובקשתם להישאר ללון לילה אחד בארמון, ולבסוף אחרי דיבורים מספר עם זאברודסקי הוא משתכנע ומשאירם ללון בארמון ומארח אותם בצורה יפה ומנומסת.
בזמן המלחמה- השואה, זאברודסקי מציל את לנה, נערה יהודיה.
הוא מסתיר אותה בארמון בחדר סתרים מפני הנאצים ולאחר סיום השואה לא רצה להפסיד את לנה ולכן לא סיפר לה על סיום השואה והמשיך להסתירה.
למעשה זאברודסקי כלא אותה בארמונו ונהג בה כאילו המלחמה נמשכת.
מיכאל זאנד במקרה מגלה את לנה בזה שהוא שיחק בשעון הקוקייה ופתאום כשניסה לכוון את השון נפתחה דלת סתרים ומשם יצאה לנה.
זאנד קורא לדורה והם נדהמים מהגילוי של לנה, ושומר הארמון זאברודסקי ניראה בעיניהם בצורה שלילית.
לנה חושדת בזאנד ובדורה ולא נפתחת כלפיהם ומפחדת.
היא אינה מאמינה לדבריהם ומעדיפה להישאר בארמון קשה לה לעזוב את זאברודסקי שהצילה בעבר. וגם משום שהארמון מספק לה ביטחון נפשי ורוחני, בהדרגה היא מסתגלת למציאות החדשה ולעובדה שמחוץ לארמון המלחמה הסתימה והכל שקט ובטוח.
לאחר מאמציה של דורה לשכנע את לנה לעלות לא"י לנה משתכנעת לבסוף, עולה ופותחת שם בחיים חדשים.
ואילו זאברודסקי נישאר בסוף המחזה בודד והוא יושב על הכורסא כמעיין אחד החפצים שנשמרים בארמון.
2.כל דמות ביצירה מציגה פן שונה של השואה, והדמויות הם:
מיכאל זאנד- אדם שמחפש ספרים על השואה שנגזלו מהיהודים, ואנו רואים זאת ע"י זה שזאנד בא לאירופה בכדי לחפש ספרים שנגזלו מהיהודים בזמן מלחמת העולם השנייה ורצונו להביאם לספריה הלאומית בארץ ישראל.
דוקטור דורה רינגל- עובדת "עליית הנוער" שליחה מארץ ישראל שתפקידה לחפש ילדים יהודיים ששרדו את המלחמה- השואה ולעלותם לארץ ישראל.
זאברודסקי- חסיד "אומות העולם" מפני שחסידי אומות העולם הם אנשים שהצילו יהודים בזמן השואה המלחמה.
ואנו רואים זאת כ"י כך שהוא הציל את לנה נערה יהודיה בכך שהוא החביאה בארמונו בזמן השואה.
3.הדמויות המנוגדות הקימות ביצירה הם:
- נצרות מול יהדות, זאברודסקי שומר הארמון מתנהג כמו נוצרי קפוא והדוק ואילו דוקטור דורה רינגל מתנהגת כיהודיה מודרנית.
- לנה חייה עדיין חיי מלחמה ופחד ואילו דורה זאנד וזאברודסקי חיים חיי חופש.
- מיכאל זאנד הוא טיפוס שקט מאופק וחכם והוא לא חש איבה ושנאה כלפי היסוד האירופי ולזאברודסקי שקשור אליו הוא מתחבר כי גם זאברודסקי היה איש חכם עם השכלה נרחבת כמוהו (ע"מ 19).
ואילו דורה אינה טיפוס מאופק היא אישה חזקה עקשנית באופייה, מתנהגת בחוסר התחשבות עם זאברודסקי ולא מוכנה לשמוע את דבריו ודוחה אותו ומפנה אליו רגשי איבה. (משום שהוא גם לקח חלק במלחמה-בשואה, ארמונו שימש כמפקדה הנאצית וכו').
- דורה היא דמות נושאת אידיאה ברורה. מייצגת את העולם החדש ומנסה למחוק בכל כוחה את העולם הישן, את התרבות האצילית אליה קשור זאברודסקי. לעומתה זאברודסקי חי על עברו, על תרבות העבר ומנסה לשמר תרבות זאת בארמונו.
- דורה היא מציאותית ומעשית, עושה את כל המאמצים להוציא את לנה מהארמון, ואילו זאברודסקי חולם חלומות על עברו ועל המלכות הרבעית.
- לנה מעוצבת ע"י תיאורי טבע , תיאורים אלה קושרים אותה לעולם החופש ואילו זאברודסקי דורה ומיכאל אינם מעוצבים כך.
- דורה למרות שאבותיה חייו באירופה ולמרות שנולדה שם היא לא מרגישה שייכת למקום הולדתה (וגם לא מרגישה קשר לארמון ולא מתחברת אליו למרות שהוא נימצא במקום הולדתה ולא מתלהבת מימנו).
ואילו זאנד הוא מנוגד לדורה יש בו משו מלנה כמו שלנה נקשרה לארמון ולזאברודסקי ולכל, זאנד גם נתפס בקסמי הארמון ורואה עצמו כשבוי בתוכו ומעוניין לשהות בתוך בספריה שם.
3. חלקי תפאורה ביצירה:
ספריה- היא שימשה את סיבת הגעתו של מיכאל זאנד לארמון (מוזיאון), הוא חיפש ספרים שנגזלו מיהודים בזמן השואה.
חלון- הוא שימש את לנה, כשהיא הביטה מחוץ לחלון נוכחה לדעת את המציאות, שאכן שורר שקט וביטחון בחוץ.
תמונות עתיקות- המחישו לנו שאכן הארמון עתיק ומשמש למוזיאון.
קומקום חשמלי וספלי תה- דורה חיממה מים והכינה עימם תה ומזגה לספלים.
שולחן- עליהם שתו זאנד דורה וזאברודסקי את התה.
שעון הקוקייה- תפקידו היה שמיכאל זאנד יגלה את הנערה היהודייה שהחביא זאברודסקי בזה שזאנד ישחק בשעון וכשיפתח אותו יגלה בתוכו מתפתח שעימו יכוון את השעון והשעון יצלצל ועם סיום הצלצול תיפתח דלת סתרים ומשם תצא לנה. (השעון הביא לגילויה שאילולי זאנד לא היו מגלים את לנה ומצילים אותה).
קולות גשם וסערה, רעמים וברקים- המחישו את עוצמת הסערה ואת סיבת הגעתם ובקשתם של זאנד ודורה להישאר ללון בארמון.
מעיל גשם ותיק- שימשו את דורה.
טלפון- שימש את דורה ומיכאל בכדי שמימנו יזעיקו לעזרה את המשטרה.
עוד אחד של בעלת הארמון:
בעלת הארמון
ז'אנר: מחזה -דרמה.
מאפייני המחזה: -הגיבורים מדברים בעד עצמם (לא רשום שהמספר מספר על מחשבותיו של השחקן). אף אחד לא מציג אותם, הם מציגים את עצמם על ידי הדיאלוג (וגם את העימות, הקונפליקט, במחזה. מכן שבכל מחזה דיאלוג וקונפליקט).
- הוראות במה -מה לעשות? כיצד לשחק? מה על הבמה? וכו'. כיוון שהדרמה מיועדת להיות מוצגת על הבמה.
כיצד הוראות הבמה מסגירות לנו את התימטיקה (הנושא)?
ע"י הצגת החפצים, משוה פשוט ותמים אך צופן בחובו יד מכוונת שתציג לנו את ההתנגשות בין החדשנות לעבר העתיק. זה מכניס אותנו להצגה. חושף את המתח בין זמנים, תקופות ותרבויות שונות.
הדמויות:
זאנד- עבר: סםרן, מורה, פצוע מלחמה (ויש עוד משהו שאני לא מצליחה לתרגם 
). הווה: מחפש ספרים עתיקים, בן 40, נשוי. תכונות וקווי אופי: תקיף, עומד על זכויותיו, חובב אמנות, בקיא, רגוע באופן קיצוני, קשור לספרים.
"(בתוקף) בהוראות הממשלה שמסרתי לידך נאמר במפורש כי עליך להעמיד לרשותי את הפסריה ולדאוג לנוחיותי" (עמ' 4). "בעייני זהו אחד הארמונות היפים ביותר שראיתי ואני הרי ראיתי לא מעטים... הלא זה שעון צרפתי?"
"צר לי מר.. אבל לא תיהיה לנו ברירה, מוכרחים אנחנו להשתמש בהכנסת האורחים שלך הלילה" (משהו כזה.)
דורה אומרת עליו: "אתה עם הספרים שלך! בסערה כדאת... לא אכפת לך כלום"
וכן "אתה תמיד יודע דרכך, תמיד מוצא את מקומך... ותמי תיהיה שקט וחכם ובטוח..."
זאברודסקי- הרוזן, בעל הארמון, בודד, ארח את מטה הנאצים, בגד בהם, הסתיר את לנה ויהודים נוספים, בן דודו של אימו היה הכומר המודח של הקיסרות הרומית. היום: שומה הארמון, מחביא את לנה. תכונות וקווי אופי: זקן תמהוני, נוצרי אדוק, אומלל, בודד, הפכפך, נוקש, קר, חושש מהעתיד, משכיל, מסתיר סוד כלשהו, ממורמר, מסתורי, מעריך את הישן והעתיק.
"חלילה, אני קורבנו" (של החוק) (עמ' 5).
מדבר כאילו הארמון שלו.. "מהלכים. בכל הארמונות העתיקים מהלכים רוחות!"
"מעניין מאוד.." - מתעניין מאוד בחיפוש הילדים של דור.
פתאום תוקע משפט מהברית החדשה ("וכוכבי השמיים נפלו ארצה..")
זאנד מעיד עליו: "כל שומרי הארמונות והמוזאונים מוזרים.. בעיניי מצא חן דווקא, איש משכיל"
דורה אומרת עליו: "והזקן הזה עם הפסוקים שלו מהברית החדשה!" "האיש הזה! אני מפחדת מפניו, הןא כולו -כאילו יצא מקבר".
דורה - גרה באירופה(לא הצלחתי לפענח איזו ארץ כתובה...), עבר לא"י. עובדת עלית הנוער. מחפשת ילדים שאבדו בשואה. תכונות וקווי אופי: רגישה, נוחה, מעריצה את החדש, חכמה, רחמנית, פחדנית, אצילה, אמיצה.
"(בהיסוס) באמת, זאנד, אולי ננבה לנסוע". מסכיהמ לנסוע מיד כשהרוזן אומר לא ניתן להתארח.
לא נותנת לאף אחד ללותה כשהיא יוצאת להביא כילים, היא מביאה לעצמה.
רמזים אפיים, רמזים מקדימים באקספוזיציה- יש המון, אני אביא מספר מצומצם:
-הרוזן מתכווח רבות עם זאנד שלא ישן החדר זה של הספריה.
-כאשר זאנד מתעניין בשעון הקוקייה, הרוזן משיאו לנושא אחר: "לא, הוא מקולקל (משיאו לעניין אחר) מחר..."
-סקרנות יתירה כשאשר הוא שומע שדורה מחפשת ילדים יהודיים שאבדו בשואה. חזור מספר פעמים על המילים "מעניין מאוד", מתעניין ושואל שאלות.
-יש במקום כלי תה ואביזרי- בית שונים. מארה על מחיה במקום, ולא של אדם בודד[יש לזוג].
- כאשר הרוזן משקר ואומד לדורה וזאנד שאין מרתפי-מחבוא ודלתות סתר במקום כתוב ש"אין רואים את פניו". אחרי שהוא אומר זאת הוא חוזר למקום מואר בו רואים את פניו.
-דורה אומרת "אילו נתקלת יום יום בילדים המסתתרים בבית משפחות זרות, במנזרים - אילו ראית כיצד ה"יופי" (הכוונה לעבר) הזה עוד מחזיק אותם בציפורניים! .. המתים נאחזו בידי השלדים שלהם באנשים צעירים וחיים ומושכים אותם לבור הקבר!"
במחזה יש מפגש תרבותי ולו 3 היבטים:
1. ישן וחדש (דורה מייצגת את החדש וזאברודסקי את הישן). עמ' 23 לדוגמא. הגישה של דורה אל החיים שכל מה שיש לו שימוש, פונקצינאלי, הוא טוב ושווה ערך. בית נועד למגורים ולא ליופי. הרוזן מתייחס למודרני בתור "קופסאות מודרניות", בזילזול. לא רואה בו יופי. היופי וההדרה שווי ערך בעינייו.
דורה היא התרבות הפונקצויונאלית, הרוזן הוא תרבות לא פונקציונאלית.
דורה: אבל אני שונאת את על הנושנות הללו, את כל האפר הזה ללא תועלת" (24).
"ואני אוהבת שמש, ונקיון ואפשרות פשוטה ביותר של חיים בריאים ופשוטים לבני אדם".
הרוזן: "אבל בני אדם התגוררו כאן, חיו כאן את חייהם, וחיו בטוב וחייהם היו יפים ושלמים לאין ערוך יותר מחיי האנשים היום בקופסאות המודרניות הללו".
2. ישראלי מול אירופאי.
3. היהודות אל מול הנצרות (25-36)
היחס של הדמויות לספרים:
הרוזן: חשובים לו מאוד כמו כל החפצים העתיקים בארמון. יפים העניו. "אוצרות גנוזים הם בעיני" (18 ).
זאנד: מאוהב בפסרים.קשור אליהם מאוד ומעריכם. עבד פעם כספרן. "הלא אני צייד מטבעי.. צייד ספרים" (11). "ספריות נהדרות" (9). "הספרים העתיקים- כמה יפים הם".
דורה: מעט מזלזלת בקשר של זאנד לספרים ובהם, לא מעריכה אותם כ"כ. מזכיר לה את הספרים בילדותה (עמוד 23)- נסיון להתנתק מהיהדות ומהאירופאיות. אך מלבד זאת היתה קוראת בפרים בעברה, רומנים.
הספרים: מקשרים בין העבר להיום. מספרים את סיפורו של העבר, הם מהעבר. על ידיהם לומדים את העבר. מסמלים ידע, השכלה ותרבות.
ההתנגדות של דורה לתרבות הלא פונקציונאלית נובעת מכך ש...
1. דורה מתייחסת כך לחפצים אחרי שראתה את השואה - את מוות אל מול עינייה, היא חושבת כרגע על מחיה, שימוש פרקטי לחיים, כל השאר בעדיפות שניה. החיים קודמים לכל.
2. בתור ניצולת שוא ההיא רואה מה עשה כל ההדר וההוד שהיה הבגרמניה. כל התרבות ההיא לא הובילה לשום דבר טוב - רק לידי מוות והרג.
3. זוהי תקופת הצנע בארץ, זה משפיע עליה.
4. בקיבוץ חיי השיתוף בנויים על עקרונות הצניעות. מה שאינו שימושי הוא כבר מעבר לאידאל זה.
"לי יש פאני לחכות, ובלבד שלאנשים יהיה מה לאכול" (44)
"אני מפחדת, בתכלית הפשטות, מפחדת להיות סאנטימנטאית לגבי העולם השוקע" (49) - מעוניינת לשמור מרחק מהעלום התרבותי השוקע, האירופאי, לא מרחמת עליו, הוא לא ראוי לכך בעינייה.
זאברודסקי - "אבל בני אדם התגוררו כאן" - אינך יכולה לזלזל כך בארמון זה.
סולד מהחדש, החשמלי, המודרני. אוהב רק את העבר, את מה שהיה, הישן.
עמ' 35- סולד מכל גישה אינטלקטואלית, פרופסורית, מעריך יותר את הזקנים בעלי נסיון החיים והידע שנובע ממה שעברו בעצמם, על פני הצעריים המתוחכמים והמלומדים. אולי מפני החדשנות שבכך.
לא מוכן לשמוע על דבר כמו מכירת חפץ אומנותי על מנת להרוויח כסף. ערכו של החפץ לא יסולא בפז.
בסוף המחזה הוא יושב, משתלב בין החפצים, כמוהם, אדיש כמוהם- כמו דבר לא ארע, לא מפגין רגשות- ממש כמו חפץ.
זאנד הוא הפשרה בויכוח.
הוא מציע פתרון - רק מי שחי בארמונות הללו יוכל לשפוט (22).
"בעבר יש הרבה דברים ויש לו הזכות לאהוב את אזר הוא אוהב ולשנוא את אשר הוא שונא" (48 )
"..משום שהויכוח הוא מיותר. משום שלשום אדם לא תצמח טובה ממנו. הלא האיש הזה צועק לשעבר - זה העבר שלו והוא חי בו. הוא אוהב אותו.. הניחי לו.. אנחנו כבר בזמן אחר ובמקום אחר, וזה הכל."
זהו מין "על טעם וריח אין להתכווח".
מערכה השניה.
מתחילה בעמוד 51.
בסיום המערכה הראשונה מופיעה לנה - יפה, צעירה, לובשת שמלה לבנה. רוב הטקסט בסוף המערכה הוא הוראות במה.
לנה היא בעלת הארמונות כפי שהיא מעידה על עצמה בכמה קומות.
שמלה לבנה היא, עפ"י הנצרות: "לבוש הסובלים הלא עוול בכפם הממתינים לגאולתם" (חזון יוחנן, מתוך הברית החדשה).
לנה בשלמה הלבנה היא אולי שבויה, אולי מכפרת על דבר מה..
יופיה הוא נסתר- גם היא חיה במסתור, מאחורי דלת סתרים.
היא יוצאת מאחורי הכוננית ושעון הקוקיה. האור בא להדגיש אותם. לנה באה מאחורי הספרים- ערך אסטטי יפה שאינו מתגלה מיד. לא ניתן למצואה במבט ראשון, יש לחפשה- להשקיע על מנת לחשוף אותה. כש"מדלגים" על הזמן(שעון הקוקייה) מגיעים לאוצר זה. הרוזן עצר את השעון וזאנד בעצם בא והמשיך, הפעיל את הזמן מחדש. המפתח פותח את הזמן, פותח את הקשר עם הזמן שנעצר (גם המפתח מוסתר).
לנה מוסתרת מאחורי ספרים- הם ערך עליון עבור הרוזן, אך לנה מעליהם- כשמתעמקים בספרים מגיעים אליה.
לנה מטופחת בתוך ריפוד - לא רואה את החוץ, את האמיתי. היא יוצאת מאחורי ריפוד.
האמצעים שבהם דורה וזאנד משכנעים את לנה הם : 1. עיתון יום יומי של אותו היום שכתוב בו שהמלחמה כבר נגמרה. סמל מציאותי. הם מנסים להשיב את לנה למציאות. 2. תעודת הזהות של זאנד שבה כתוב שזאנד יהודי ושהוא גר בארץ ישראל. הזדהות יהודית. ההפך מהמצב שהיה במלחמה. 3. הם משכנעים אותה לפתוח את החלון בכדי שתוכל לראות שבחוץ אין עוד הפצצות ושזו היתה רק סערה.
לנה יותר מאמינה לזאנד בכלל האופי המיוחד שלו, היא מחבבת פחות את דורה שמשמיצה בפניה את זאברודסקי("פושע") ומנסה להסית את לנה נגד, כיוון שהיא אסירת תודה לזאברודסקי שהציל את חייה.
זאנד אומר שיש יותר מסתם אהבה בין זאברודסקי ללנה, אלא עולם אחר ששמר הרוזן לעצמו (זאנד לא מצדיק אותו אך מבין אותו), שבעולם זה ללנה יש זכויות רבות וזאברודסקי גרם לה להרגיש שהיא שווה משהו.
סוף המערכה:
לנה שותקת כל העת חוץ מפעם אחת: "הרוזן..." (118 )
לנה פוחדת להישאר לבד עם הרוזן. היא לא נפרדת מהרוזן, הולכת מבלי לומר שלום.
הרוזן מתנהג בצורה אדישה לחלוטין. כל אלו מותירים אותנו המומים והופכים את סוף זה לסוף דרמטי במיוחד.
השוואה בין סיום שתי המערכות:
סיום מערכה א': עם צילצול השעון: צילצול השעה 10 לאחר שזאנד מכוונו. לנה יוצאת. משמעות הצילצול: הרוזן קורא לה לבוא ואומר שאין גרמנים בשטח.
סיום מערכה ב': לנה, זאנד ודורה הולים. הרוזן נותר לבדו בארמון. השעה: 12 בלילה. משמעות: היוותרו של הרוזן לבדו, סוף העלילה.
מדרשי חז"ל
מדרש חז"ל – לפתח צדקה (מר עוקבא ואשתו)
מר עוקבא היה עני בשכנותו.
והיה רגיל בכל יום לזרוק לו ארבעה זוזים בפתח הדלת.
יום אחד אמר (העני): אלך ואראה מיהו שעושה עמי צדקה זו.
באותו היום השתהה מר עוקבא בבית המדרש.
באה אשתו עמו.
כיוון שראה (העני) שהטו עצמם לדלת – יצא אחריהם.
ברחו ונכנסו בתנור שהייתה האש גרופה בו.
נכוו רגליו.
אמרה לו אשתו: תן רגלך על רגלי.
חלשה דעתו של מר עוקבא.
אמרה לו: אני מצויה בתוך הבית ומקרבת הנאתו.
מדרש חז"ל = מדרש אגדה. מדרש חז"ל הוא סיפור מינימליסטי, קצר מאוד, חוסך בפרטים ומביע את עיקר הדברים (הקורא מפעיל את הדמיון ומשלים את הפרטים החסרים).
מאפייני המדרש
1. השלמת פערים – המדרש קצר מאוד וחוסך בפרטים ולכן על הקורא להשלים את הפערים.
2. כיווץ זמן – פרק זמן ארוך מאוד המתואר בצמצום ובתמציתיות.
3. דוח שיח – שיחה בין שני אנשים.
4. יסוד על טבעי – נס.
5. מסר – מוסר השכל.
6. מידה כנגד מידה.
7. מבנה המדרש – אקספוזיציה (היצג), סיבוך, נקודת מפנה, שיא, התרה, סיום.
8. יסוד החזרה – חזרה על מילים מסוימות או על שורש כלשהו.
9. קונפליקטים – ניגודים.
10. מתח.
כיצד באים לידי ביטוי מאפייני המדרש במדרש "לפתח צדקה"?
1. השלמת פערים – א. בשורה 8 כתוב "ונכוו רגליו" – ולא מסופר אם נכוו / לא נכוו רגליה של אשתו. ב. לא מסופר כמה זמן תורם ר' עוקבא לעני. ג. מדוע מחליט העני לשנות ממנהגו ולבדוק מי תורם לו צדקה? האם הוא לא זקוק יותר לכסף או שהוא רוצה להודות לתורם?
2. כיווץ זמן – ייתכן שמר עוקבא נתן צדקה לעני במשך שנים רבות והמדרש מתאר זאת במספר מצומצם של שורות: "היה רגיל".
3. דו שיח – במדרשנו ישנו דו שיח בין מר עוקבא לאשתו בתנור כאשר עקביו של מר עוקבא נכוות ועקביה של אשתו לא. שיחתם נסבה אודות מקרה מוזר זה.
4. יסוד על טבעי – מר עוקבא ואשתו עומדים באותו כבשן – רגליו של מר עוקבא נכוות בעוד רגליה של אשתו לא.
5. מסר – המסר מן המדרש הוא אנטי ממסדי, כלומר: לא רק מי שלומד בישיבה / מוסד / בית מדרש הוא בהכרח קרוב יותר להקב"ה, אלא הקב"ה מחשיב גם את מי שלא לומד תורה אבל ליבו נקי, טהור ודבק בה'. אשתו של מר עוקבא אומנם אינה לומדת תורה בבית המדרש אבל היא נותנת צדקה לעניים מכל הלב (כוונת הלב) ונותנת אוכל מוכן. החמלה והרחמים האמיתיים הם אלה שקובעים. אדם אינו צריך למדוד את הישגיו הרוחניים ומי שלא שקוע במדידת הישגיו הרוחניים, הוא קרוב באמת להקב"ה.
6. מידה כנגד מידה – אשתו של מר עוקבא שנתנה צדקה ואוכל מוכן לעניים מכל הלב זכתה שרגליה לא ייכוו ואילו מר עוקבא שהיה עסוק במדידת מעלותיו הרוחניות נכווה ברגליו (העני היה צריך ללכת עם כספו של מר עוקבא לקנות אוכל, ואילו האישה חסכה לעניים את ההליכה ברגליים בכך שנתנה להם אוכל מוכן).
7. מבנה המדרש – מדרש בנוי מאקספוזיציה, סיבוך, נק' מפנה, שיא והתרה. לא תמיד ישנם כל השלבים, אולם הם קיימים ברוב המקרים. לאחר ההתרה ישנו שלב הסיום. אקספוזיציה = היצג, פתיחה. בחלק זה של הסיפור אנו מגלים ומכירים את: א. הדמויות ב. המקום ג. הזמן.
במדרשנו אנו מגלים באקספוזיציה כי הדמויות הן מר עוקבא, אשתו והעני, מקום הסיפור הוא שכונת מגוריו של מר עוקבא (בית העני, בית המדרש, התנור וכו'), ולא מצוין זמן מדויק. נק' הסיבוך אינה קיימת בבירור. נק' המפנה מתרחשת כאשר העני מחליט לגלות מי תורם לו צדקה. השיא הוא מרדף העני בעקבות מר עוקבא ואשתו, וכניסתם לתנור. התרה ברורה אינה קיימת משום שלא היה סיבוך. הסיום הוא שיחתם של מר עוקבא ואשתו ומוסר ההשכל הנלמד מן האישה.
8. יסוד החזרה – ישנו שורש אחד החוזר כמה פעמים במדרש: ע.ק.ב. לדוג': עקב הוא דבר מוסתר, ומר עוקבא נתן את הצדקה שלו בסתר. בנוסף, לגיבור קוראים מר עוקבא, העני עוקב אחריו, ועקביו של מר עוקבא נכווים.
9. קונפליקטים – בין העולם הגברי לנשי. בין השקפת עולמו של מר עוקבא (שהיה מאוד עסוק וענייני, ועשה את המצוות ע"מ "לסמן וי ברשימה") להשקפת עולמה של אשתו (שכוונת הלב הייתה חשובה לה מאוד).
10. מתח – במהלך המדרש המתח מתגבר: א. התגנבותו של מר עוקבא לדלת העני. ב. המארב שמציב העני למר עוקבא ואשתו. ג. המרדף של העני אחר מר עוקבא ואשתו. ד. המחבוא המוזר בתנור הלוהט.
בתו של ר' עקיבא והנחש (נחש בליל הכלולות) – מדרש, סיפור חכמים
מאפייני המדרש:
1. השלמת פערים – האם ר' עקיבא הלך אל האסטרולוגים או שהם הלכו אליו? מהי דאגתו של ר' עקיבא – האם הוא התפלל? צם? בת כמה הייתה ביתו כאשר חזו האסטרולוגים את מותה, וכמה זמן עבר עד חתונתה? האם הייתה צעירה / בוגרת?
2. כיווץ זמן – ייתכן והחיזוי היה בעת שהבת הייתה צעירה מאוד, ועברו שנים רבות עד חתונתה, אך המדרש מתאר זאת בתמציתיות – 11 שורות.
3. דו שיח – ישנו דו שיח מובלע בין האסטרולוגים לר' עקיבא (מובלע = לא מפורש, לא מפורט, לא מצוין), וישנו דו שיח נוסף בין ר' עקיבא לבתו בנוגע למעשה הצדקה שעשתה.
4. נס – הסיכה ננעצה בעינו של הנחש והנחש מת.
5. מוסר השכל – "צדקה תציל ממוות" – אדם מסוגל לשנות גזירות וגורלות על ידי נתינת צדקה.
בנוסף: "כי לא נחש ביעקב". נחש – מזל/ניחוש. יעקב = עמ"י.
פסוק זה לא אומר שעמ"י חסרי מזל, אלא שעמ"י נמצאים מעל המזל, ויכולים לשנות את גורלם ע"י מעשים טובים.
6. מידה כנגד מידה – ביתו של ר' עקיבא עשתה חסד עם העני והקב"ה גמל לה חסד. הנחש לא מת במקרה – ה' סובב את הדברים ע"מ להחזיר לבת באותה מידה.
7. מבנה המדרש -
אקספוזיציה: היצג. הפתיחה מציגה את הדמויות, ר' עקיבא, ביתו והאסטרולוגים.
סיבוך: חזון האסטרולוגים שביתו של ר' עקיבא תמות ביום חתונתה.
נק' מפנה: שינוי. נתינת המתנה לעני הובילה לשינוי בגורל של הבת.
שיא: נעיצת הסיכה בקיר וגילוי הנחש המת בבוקר שלאחר החתונה.
התרה: פתרון. גילוי הנחש מת בבוקר החתונה.
סיום: אמירתו של ר' עקיבא: "וצדקה תציל ממוות".
8. יסוד החזרה – שורש נ.ת.נ וגם נ.ט.ל. – המדרש רוצה להדגיש את מידת החשיבות של נתינת הצדקה.
9. קונפליקטים -
* הבת אקטיבית ונותנת צדקה לעני בעוד ר' עקיבא פאסיבי וממתין לראות מה יקרה בחתונה.
* הבת אקטיבית ונותנת צדקה לעני בעוד שאר המוזמנים לא שמים לב אל העני.
* ניגוד בין שתי השקפות עולם: א. הגורל קבוע מראש ואינו ניתן לשינוי (האסטרולוגים). ב. הגורל ניתן לשינוי ע"י מצוות ומעשים טובים.
יום שבתון:
יום שבתון / ריה"ל
"יום שבתון הוא שיר קודש, ולא פיוט. ההבדל: פיוטים משובצים בתפילה בעוד שירי קודש אינם משובצים בתפילה. "יום שבתון" הוא מזמור לשבת.
אמצעים אומנותיים
1. אקרוסטיכון – שם המחבר: יהודה.
2. חריזה – תפארת הפתיחה, מבנה חריזה, רפרן.
מבנה החריזה בשיר:
(Xוֹח) א / א / א / א + רֶפְרֶן (=פזמון חוזר)
(Xיִם) ב / ב / ב / א +רפרן
(חָד) ג / ג / ג / א + רפרן
(מוֹר) ד / ד / ד / א + רפרן
(עָה) ה / ה / ה / א + רפרן
בשיר שלנו, החרוז א' הוא Xוֹח, והוא מופיע בסוף על בית (החרוז האחרון מבין ארבעה בכל בית), ובנוסף, הוא מתחרז עם הרפרן – הפזמון החוזר – "יונה מצאה בו מנוח ושם ינוחו יגיעי כוח". בתפארת הפתיחה חרוז זה מופיע לאורך כל הבית.
3. כינויים – עמ"י: יונה (משיר השירים), בני אמונים (שמרו על אמונתם גם בגלות), צאן תועה, יגיעי כוח. הקב"ה: מרֹב אונים (מישעיהו), אמיץ כוח (ה' חזק ואמיץ, עובדיו יכולים להישען עליו ולהשמיט את מאמצי הכוח שלהם), הנותן ליעף כוח. שבת: יום נכבד, יום שבתון, יום השביעי.
4. דימויים – זכרו כְּריח הניחוח, העם... כַּצאן תעה, אמרו כְּאחד, כאשר נשבעת על מי נח (כאשר = כמו).
5. שיבוצים + רמיזות מקראיות – "ושם ינוחו יגיעי כח" (איוב, ג', י"ז), " מרב אונים ואמץ כח" (ישעיהו), "נעשה ונשמע" (שמות), "ה' אחד" (דברים", "ברוך הנותן ליעף כח" (ישעיהו, מ', כ"ו), "חזק מותניים ואמץ כח" (נחום), "כאשר נשבעת על מי נח" (ישעיהו, נ"ד, ח') – רמיזה מקראית.
6. מוטיבים – מילה בעלת משמעות שחוזרת על עצמה.
זיכרון, שכחה: יום שבתון אין לשכוח, זכרו כריח הניחוח, זכור ושמור, יזכור לפוקדו.
כוח ומנוח: מצאה בו מנוח, ינוחו יגיעי כוח, אמץ כוח, ברוך הנותן ליעף כוח,
תוכן השיר
1. בית ראשון – יום שבתון אין לשכוח: לא לשכוח לשבות ביום השביעי.
זכרו כריח הניחוח: א. הזיכרון של מי שמקיים את השבת יעלה כריח ניחוח לה'. ב. זכר = ריח.
יונה מצאה בו מנוח: א. הכוונה ליונה של נח, בפעם הראשונה שנשלחה לא מצאה מנוח, בפעם השנייה חזרה עם עלה של זית, ובפעם השלישית לא חזרה, ולכן היונה היא סימן של שלום בין האל לעולם וסמל למנוחה ושבת. ב. היונה = כנסת ישראל. כמו שהיונה של נוח נשלחה ולא מצאה מנוח לכף רגלה, כך ישראל לא מוצאים מנוח בגלות. וכשם שהיונה חזרה אל התיבה, כך ישראל יחזרו לא"י ותהיה גאולה.
ושם ינוחו יגיעי כח: א. שבת היא יום מנוחה לאחר שישה ימי עבודה מתישים. ב. צדיקים ינוחו לאחר מותם בעולם הבא, כי בעולם הזה הם יגעו קשות כנגד פיתויי היצר הרע.
2. בית שני – היום נכבד לבני אמונים: יום השבת הוא יום בו בני אמונים – בנ"י – מכבדים את הקב"ה.
זהירים לשומרו אבות ובנים: כולם נזהרים לשמור את יום השבת ולא לעשות מלאכה.
חקוק בשני לוחות אבנים: מצוות השבת חקוקה על לוחות הברית.
מרב אונים ואמץ כח: אלו הם כינויים לקב"ה שנתן לנו את לוחות הברית.
3. בית שלישי – ובאו כולם בברית יחד: השבת היא ברית בין בנ"י לה' במתן תורה.
נעשה ונשמע אמרו כאחד: במתן תורה בנ"י היו כמלאכים המוכנים לעשות את רצון ה' ללא היסוס.
ופתחו וענו ה' אחד: בקבלת עשרת הדיברות עמ"י אמרו ה' - ??? חסר!
ברוך הנותן ליעף כח: ה' נותן לעייפים כח.
4. בית רביעי – דיבר בקודשו בהר המור: א. ה' דיבר באמצעות משה. ב. ה' דיבר במקום הקדוש, בהר המור.
יום השביעי זכור ושמור: מתייחס לשוני בשמות ובדברים.
וכל פיקודיו יחד לגמור: צריך ללמוד את מצוות השבת.
חזק מותניים ואמץ כח: יש להתאזר בגבורה ולאמץ את כל הכוחות כדי ללמוד את כל המצוות.
5. בית חמישי – העם אשר נע כצאן תעה: עמ"י מדומה בגלות לצאן התועה בדרך.
יזכור לפקדו ברית ושבועה: ה' יזכור את בריתו לאברהם ע"מ שלא יקרה רע לעמ"י.
לבל יעבור בם מקרה רעה: לא יקרה רע לעמ"י בזכות הברית של ה' עם אברהם.
כאשר נשבעת על מי נח: כמו שה' הבטיח שלא יהיה עוד מבול, ועמד בהבטחתו, כך הוא יעמוד בהבטחתו שלא יקרה שום דבר רע לעמ"י.
כריתה
סיפור קצר עברי - כריתה / סביון ליברכט (הסופרת היא דור שני לניצולי שואה)
הסיפור מתאר את התמודדותה של ניצולת שואה בשנות ה-90. הסבתא חיה בגופה את ה"כאן" ו"עכשיו" אך ברוחה היא חיה את ה"שם" ו"אז". הסיפור מספר על סבתא הניה שגוזזת את שערות נכדתה כאמצעי לחימה בכינים. התספורת הקצוצה המכוערת מכונה "כריתה".
בסיום הסיפור – שמנותק ממהלך הסיפור, מועלים זיכרונותיה של הסבתא מאושוויץ. התמונה מזיכרונות העבר מגלה כינים שהיו מנת חלקם של היהודים במחנות.
הסיפור עוסק בזהות ובהתמודדות של היהודי החי בא"י אחרי השואה, כפי שהיא מצטיירת בעיני ניצול שואה וכפי שהיא מצטיירת בעיני מי שנולד בארץ.
דמויות
הניה (סבתא) – דור ראשון: היא חוותה את השואה
צביקה (אבא) – דור שני לניצולי שואה.
זיווה (אמא) – דור שני לפי ההגדרה, אולם התייחסותה לניצולי שואה היא כשל דור שלישי. הוריה אינם ניצולי שואה.
מירי (ילדה) – דור שלישי לניצולי שואה.
מאפייני הסיפור הקצר
1. קצר מבחינת האורך.
2. מספר מצומצם של דמויות.
3. יש רק עלילה אחת, זמן ומקום אחד, בלי סיפור בתוך סיפור.
4. הזמן והתקופה המתוארים הם קצרים – כמה שעות בערב אחד.
5. המקום מצומצם – בביתם של צבי וזיווה.
6. מבנה: אקספוזיציה (=היצג – דמויות, זמן, מקום), נקודת סיבוך, נקודת מפנה, שיא, התרה (פתרון), סיום – סוף הסיפור.
בסיפור שלנו: באקספוזיציה מוצגות לנו הדמויות (הניה, צביקה, זיווה, מירי), הזמן – שנות ה-90, והמקום – ישראל. נקודת הסיבוך נמצאת בקטע בו הניה כורתת את שיערה של מירי. נקודת המפנה מתרחשת כאשר מגיע האב, ונקודת השיא מתרחשת כאשר מגיעה האם. ההתרה מגיעה כאשר מבינים שהסבתא גזזה את השיער בגלל זיכרונותיה מן השואה.
ניתן לפרש באופן נוסף: נק' מפנה מתרחשת בדמותה של הניה כאשר היא מבינה מה עשתה ומתחילה לבכות, וגם בעמדתו של הקורא שמתחיל לחוש רחמים כלפי הניה בחלק השלישי של הסיפור.
אורך הסיפור קצר, הזמן קצר – כמה שעות, המקום מצומצם – ביתם של צבי וזיווה, מספר הדמויות מצומצם וישנה רק עלילה אחת.
סוגי מספרים
1. מספר יודע כל – המספר אינו אחת מן הדמויות, הוא מכיר את העבר, ההווה והעתיד והוא מסתכל על הדמויות מלמעלה – הוא יודע מה עובר בנפשה של כל אחת מן הדמויות ומה קורה בכל מקום בכל רגע של העלילה.
2. מספר עד – המספר הוא עד של המתרחש, הוא אחת מן הדמויות וקורים לו דברים כחלק מן היצירה. הוא מסתכל על הסיפור ומתעד את מה שהוא רואה.
3. מספר גיבור – המספר הוא הגיבור הראשי ביצירה, והוא מתאר בגוף ראשון את הדברים שקורים לו.
בסיפור זה המספר הוא יודע כל, אינו אחת מן הדמויות ביצירה, יודע מה מתרחש במקומות שונים בעת ובעונה אחת (בחדר העבודה ובסלון) ומבין לליבן ונפשן של כל אחת מן הדמויות.
סוגי דמויות
1. דמות עגולה – דמות שעוברת תהליך מסוים במהלך היצירה ולא נשארת באותו מצב – קורה לה משהו.
2. דמות שטוחה – דמות שאינה עוברת תהליך / שינוי במהלך היצירה, היא נשארת באותו מצב מתחילת היצירה ועד סופה.
בסיפור שלנו הניה היא דמות מורכבת שעוברת שינוי במהלך היצירה, כאשר היא מבינה מה עשתה למירי היא מתחילה לבכות. שאר הדמויות ביצירה הן שטוחות ומייצגות דבר אחד מסוים שאינו משתנה, דבקות בדעתן שגזיזת השיער הייתה מעשה רע.
סיום
1. סיום פתוח – בעיות נשארות 'פתוחות' ולא פתורות, ישנה הרגשה שיש עוד מן 'המשך' לסיפור.
2. סיום סגור – הגיבור פותר את בעיותיו / הגיבור מת / כל השאלות שנשאלו במהלך היצירה נפתרות.
ביצירה שלנו הסיום סגור – השאלות שנשאלו במהלך היצירה מקבלות מענה. בנוסף, זהו מעין "סיום פואנטה" – הסיום הוא הרקע ליצירה ורק בסוף אנו מבינים מדוע גזזה הסבתא את שיער נכדתה. ההסבר מובא בסוף ומשלב אפקט דרמטי.
משמעות השם 'כריתה'
1. כריתת השיער – "צבי, עיניו בשיער הבהיר הכרות". השיער כרות, הוא אינו גזוז כמו שצריך!
2. הניתוק של הניה ממשפחתה – היא נכרתת ממשפחתה שהושמדה באושוויץ.
3. מישור סמוי – הדבר אליו זיווה מייחלת. זיווה מייחלת לכריתה, לניתוק מן הגורל וההיסטוריה, להתנתקות מן העבר ומן השואה שמכבידה על חייהם היום. אם כן, כרת = ניתוק, מן העבר, ויצירת זהות ישראלית חדשה.
4. כריתת ברית – בין הסבתא לנכדה, כי הסבתא התכוונה לעשות משהו לטובת הנכדה.
5. כרת – מוות, מוות לזהותו של הישראלי החדש בא"י (הזהות הישראלית לפי זיווה וצבי נכרתת עם מעשה גזיזת השיער)
6. חייה של הניה נכרתו במחנה הריכוז.
הסיפור נכתב בשנות ה-90, ותכליתו להראות לנו את התמודדותם של ניצולי שואה שחיים בא"י כאן ועכשיו, על רקע מה שקרה להם שם ואז, ובנוסף להמחיש לנו את תגובת הדור השני והחדש כלפיהם. הרעיון המרכזי בסיפור הוא הפער בין הדורות בישראל לאחר השואה, וחוסר יכולתם של ניצולי השואה להתנתק מהעולם ומהזוועות שחוו ולהשתקם. בסיפורנו צבי נקרע בין אמו המייצגת את הדור הישן, לבין אשתו המייצגת את הדור החדש.
הקונפליקט ביצירה הוא הגישות השונות של הדורות השונים לניצולי השואה.
המילה "כריתה" היא מילה שמצויים בה פירושים מנוגדים. מצד אחד יש לה משמעות של הרס, גזירה וניתוק, ומצד שני – משמעות של ברית והתקשרות.
לשם הסיפור יש משמעויות מנוגדות, גם מוות וגם חיים, תלוי מאיזה זווית מסתכלים על הסיפור (זווית הראיה של הניה – שרוצה להעניק חיים חדשים לנכדתה, או זווית הראיה של צבי וזיווה שחושבים שהניה כורתת את דמות היהודי החדש בארץ).
מוטיבים – רעיון מרכזי, מילה או חפץ שחוזרים על עצמם ויש לכך משמעות.
מוטיב תיאור העיניים:
צבי מסתכל על השיער של ביתו וקורא את הפתק, "עיניו צללו".
מירי "השפילה עיניה", מסרבת להביט בסבתא.
הניה, "עיניה צמחו בתוך פניה", "עיניים מזוגגות".
מוטיב הידיים:
צבי – "ידיו לופתות את השיער"
מירי – "כפה הקטנה..."
הניה – שולחת כף יד כדי ללטף את הילדה. בנוסף מודגש המוטיב בעת תיאור התספורת.
התגובות לתספורת
מירי הנכדה – הילדה מצטערת על התספורת המכוערת. היא חשה שהתספורת חשובה לסבתא אך אינה מבינה. אמנם סבתא סיפרה לה על אושוויץ, שם היו מגלחים את הראש כאמצעי נגד הכינים (למרות שהדבר לא עזר), אך בכל זאת מירי אינה מבינה.
הילדה היא נושא הוויכוח אך היא אינה מגיבה בחריפות.
סבתא הניה – בעיני הניה יש צורך בטיפול יסודי בכינים – גזיזת השיער "עד השורשים" – כדבריה. היא אופטימית ביחד לעתיד, "השיער יצמח יפה".
המניע – הסיבה אותה היא מעלה היא שאדם בעל כינים הוא אדם נחות. בחו"ל, לפני השואה, אנשים התייחסו לאדם שיש לו כינים בזלזול, הוא היה שייך למעמד הנמוך. "לא בושה וחרפה שבמשפחה שלנו יהיה כינים?" הסבתא רוצה שהיא והדורות אחריה יהיו שייכים למעמד הגבוה. היא קוראת לכינים לכלוכים, וזה מזכיר את הכינוי "יהודי מלוכלך" בפי הנאצים.
סבתא רוצה להעניק לנכדה – לדור החדש בארץ – מעמד טוב כמו בחו"ל לפני המלחמה. במישור המודע של, בהכרה, היא אינה מעלה את טראומת השואה כמניע לגזוז את השיער. במודע, הרצון שלה לגזוז את השיער הוא כדי לשנות את התדמית של בן הדור החדש בארץ. אולם בתת מודע בעצם טראומת השואה והכינים במחנות הם שמניעים אותה לעשות מעשה כה קיצוני ע"מ להיפטר מן הכינים.
צבי – צבי נדהם למראה ביתו. הוא מתואר כעיוור המגשש באפלה, הוא נוטה אחורנית. התיאור החיצוני הוא סמלי. צבי מחפש את דרכו בחיים – הוא מחפש זהות חדשה לבתו (היהודי החדש בארץ) ובה בעת מנסה למצוא את האיזון בין אשתו לאמו.
צבי אינו רואה אסון בכינים ואין לו טראומה. כינים זו "מכת מדינה". הוא רואה אסון בתספורת ומבטא את הזעזוע שחש. "שלולית השיער הזהוב" – יש לביטוי קונוטציה של שלולית דם.
צבי רואה בתספורת מעשה של שיגעון, הילדה נראית בעיניו כשבויה בידי הסבתא, יש כאן מאבק של דורות על זהותה של הילדה.
זיווה – מגיבה על התספורת בחריפות. התגובה מופנית כלפי צבי המגונן על אימו ומנסה להבין את מניעיה. המוטיב שיגעון חוזר פעמים רבות בדבריה – היא רואה בסבתא משוגעת. התספורת נראית בעיניה אסון. היא מציגה שני פתרונות: 1) פיאה נוכרית. 2) קרחת. זיווה אינה מתפשרת כמו צבי והפתרונות שלה הם קיצוניים.
סיכום על משמעות הסיפור
הרעיון המרכזי בסיפור הוא הפער בין הדורות במדינת ישראל לאחר השואה, והזהות של הישראלי – היהודי החדש. בעיני ההורים משמעות גזיזת השיער היא מוות לזהות של הישראלי החדש. צבי נקרע בין אימו שמייצגת את הדור הישן ובין אשתו שמייצגת את הדור החדש.
כתוב בעפרון בקרון החתום
כתוב בעיפרון בקרון החתום / דן פגיס
כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין בן אדם
תגידו לו שאני -
השיר קשור לתקופת השואה, הרקע הוא המשלוחים בקרונות.
המשוררים בתקופת השואה התקשו בכתיבת שיריהם מאחר ולא ידעו כיצד לתאר את השואה במילים, ולכן הם כתבו שירים ב"קודים".
בשיר הזה אין סימני פיסוק, והוא שיר מעגלי. הכותרת היא חלק מן השיר – אין אפשרות להבין את השיר בלי הכותרת.
המדברת בשיר כותבת אותו בעיפרון ובתוך קרון – תנאים לא נוחים.
הדמויות בשיר
חוה – מייצגת את האמהות בשואה. חוה היא אם כל חי – בהקבלה לרצח הראשון בהיסטוריה.
הבל – היהודי הנרצח (ע"י קין בהיסטוריה, ע"י הנאצים בשואה).
קין – הרוצח, שמוביל את היהודים למוות במשלוחים. בהיסטוריה, כאשר הוא הורג את הבל – הוא הרוצח הראשון בהיסטוריה.
[בן אדם – האנושות. זוהי לא דמות אלא ייצוג של האנושות כולה]
המשורר בוחר בדמויות אלה משום שהן מסמלות את הרצח הראשון בהיסטוריה, בספר בראשית.
"חתום" (בכותרת השיר) – הגורל של חווה חתום, סגור.
השיר רומז לתקופת השואה ומעורר את בעיית ההתמודדות עם טראומת השואה, שקשה לתארה במילים. לכן השירה המודרנית מנסה לתאר את השואה בצורה מאופקת ומרומזת, ע"י מילות צופן וקוד וללא סימני פיסוק.
כותרת השיר
הכותרת מהווה חלק בלתי נפרד מן השיר עצמו, והיא הכרחית ע"מ להבין את השיר. הכותרת מוסרת לנו דיווח על התנאים והמצב בו נכתב השיר: תנאים לא נוחים, בעיפרון ובנסיעה בקרון אל מחנות ההשמדה. הכותרת מציינת זמן (שואה) ומקום (נסיעה למחנות ההשמדה בקרון).
לשון צפנים = לשון המורכבת ממילות צופן, מילות קוד.
בשירת השואה אנו מוצאים מילות קוד כמו 'קרון' ו'משלוח' – וזה מעורר בנו אסוציאציה לתקופת השואה. הדוברת, חוה, רוצה לומר לפני מותה עוד מילה אחרונה לבנה הגדול, קין, אבל היא לא מצליחה לסיים את דבריה. נראה שדבריה נקטעים, אולי אין לה אוויר והיא מתה, אולי היא עוצרת מתשישות או מיד אלימה של חיילים נאצים. ישנן הרבה סיבות אפשריות לכך שהיא אינה מסוגלת לסיים את דבריה. זוהי הגדולה של שיר מודרני; גם בלי לומר ממש את הדברים – הם נאמרים בצורה עקיפה, בדרך של שתיקה. מה רצתה האם למסור לבנה?! ייתכן שרצתה למסור מילות כעס (כי הוא הרוצח) או הטפת מוסר. השיר המודרני לא מסיים בנקודה והסוף פתוח לפרשנות. העדר הנקודה בסוף המפשט יוצר מצב של מעגליות, ניתן לקרוא את השיר מתחילתו ועד סופו וחוזר חלילה – עד כלות הנשימה.
תוספת מעניינת ניתן לקרוא כאן:
http://clickit.ort.org.il/
אחותי
באוויר שאיננו זורם עוד ← קיפאון, חוסר אוויר
באוויר הסוגר כאגרוף ← חנק, תחושת חניקה
באוויר המתפרק לעפר ←התפוררות של עפר ומוות
והעפר למחטים ← דקירה, חד ודוקר
באוויר האש העיוורה ← האש עיוורת מלראות את הקורבנות – שורפת הכל בלי חשבון
באוויר המתוק לא מפריחה ← האוויר מתוק מריקבון של מוות ולא מפריחה
באוויר הדק כיללה ← יללה של אנשים רבים, צעקות, זעקות מוות
באוויר הקורע אלף עיניים ← ריבוי המתים
וכל עין רואה חושך ← פחד שנשקף מכל עין, רואים עתיד שחור (או: מוות, לא רואים כלום)
באוויר המתגמד בין שפה לשפה ← האוויר מצטמצם בפיה – אי אפשר לנשום
חיה אחותי את נצח הרגע האחרון.
תוכן השיר
האחות עומדת רגע לפני מותה, הסיטואציה היא מזעזעת. גסיסה איטית בחנק ובמשרפות, מנקודת מבטה של אחות קטנה. המילה אוויר חוזרת בשיר שמונה פעמים, כדי להדגיש את המחסור באוויר.
המשורר חושף את המציאות הרגשית של ילדה קטנה בתקופת השואה שעומדת על סף מותה.
בשיר יש מתח וציפייה – הנושא מובע רק בסוף השיר.
המשורר משתמש במילה "אחות" (ואנו משלימים "קטנה") כדי להדגיש את חוסר האונים ואת אהבתנו ורחמנותנו עליה. המילה "מוות" לא מוזכרת בשיר אף לא פעם אחת, משום שדרך ההבעה של המשורר היא עקיפה ולא ישירה. החנק הוא הדרגתי עד לשעת האפס – רגע המוות. ההרגשה הכללית בשיר היא של דחיסות ומחנק. היכן אין אוויר? היכן הרגשת המחנק? האם בתאי הגזים או בקרון הדחוס המובל אל מחנות ההשמדה? המשורר אינו מפרט, ואינו נותן לנו פרשנות.
אנו מסיימים לקרוא את השיר חסרי נשימה, כי אין לאורך כל השיר פסיקים או נקודות עד לשורה האחרונה.
דרכי עיצוב
1. אין סימני פיסוק לאורך כל השיר, רק נקודה בסוף – ע"מ לתאר ולהמחיש את המחסור באוויר ואת הסיום החד.
2. אנאפורה – חזרה. מילה חוזרת בראש כל שורה: אוויר. אוויר בד"כ מספק חיים, אולם כאן חסר אוויר = חנק ומוות.
3. דימויים – "כאגרוף", כיללה".
כינורו של רוטשילד
כינורו של רוטשילד / אנטון צ'כוב
נקודות בולטות בשיר
• עבודה מנוגדת – מצד אחד במוות ובארונות קבורה, ומצד שני שמחה בחתונה בנגינה על כינור.
• בתוך חדרו יש הרבה חפצים, וביניהם גם מארפה, אשתו.
• יעקב לא אהב להכין ארונות קבורה לילדים משום שהם קטנים והוא אינו מרוויח מכך.
• הכינור היה מאוד חשוב לו, כמו בן, ובתור "כפרה" הוא העביר אותו לרוטשילד.
• כינויו של יעקב = ברונזה = מתכת מאוד קשה. הוא היה אטום לסביבה ולחיים – כל חייו העביר בחישובי הפסדים.
• נק' מפנה – עם מות אשתו הפך לפתע בעל רגשות.
• נק' שיא – מתחרט ומפסיק לחשב חסרונות והפסדים, ומבין כי הפסיד את חייו.
• התרה – העברת הכינו ליהודי, לרוטשילד.
התפרשות
התפרשות / חמוטל בר יוסף
כשאני פושטת את ידי ללטף את ראשיכם
כל השיער, שהיה מתולתל ורך, מתיישר ומתעבה
וריח הינקות שהייתי שואפת ממנו לשכרה
מעורב בשארית דמי, הולך ומתאדה
כשאני פורשת את ידי ללטף את ראשיכם
הם גחים מחיקי, גבהים ומתרחקים
ונשארים תלויים בתוך כפות ידי
כמו תאנים הולכות ומבכירות
כשאני שולחת את ידי ללטף את ראשיכם
כשאני מנסה לאחוז בהם, לתמוך אותם בי
הם נעשים נפוחים, מעלים קרום
ולפתע נוגעות אצבעותיי בזיפים
כשאני פותחת את ידי ללטף את ראשיכם
הם נפזרים מתוכי לארבעה עברים
הם מושכים אליהם שועלים ופרפרים
הם מסובבים את העולם בריחות לא מוכרים
השיר כתוב מנקודת מבט של אמא על ילדיה המתבגרים.
ישנן כמה משמעויות לפועל פ.ש.ט:
1. משמעות הושטה –הושטת הידיים לילדים
2. לשון פשיטה – הסרה, להסיר את רמת הדאגה והרצון הטבעי לגונן.
3. התפרשות – פרישה על מרחב, להיפתח לילדיה במספר כיוונים.
בשיר יש תהליך לאורך הבתים:
בית 1
עוסק בשלב הינקות, המשוררת מדברת על ריח התינוקות המיוחד ועל שיערם הרך. היא מזכירה גם את דם הלידה: "מעורב בשארית דמי". כבר בבית זה רואים תהליך – השיער שהיה מתולתל ורך הופך לקשה ועבה, וזהו תהליך של גדילה.
בית 2
המשוררת רוצה ללטף את הילדים, אבל היא מרגישה שהם "גבהים ומתרחקים". הילדים נשארים תלויים בתוך כפות ידיה, בין שני מצבים: מצד אחד הם לא כל כך רוצים את הליטופים, ומצד שני הם עוד לא עצמאיים לחלוטין ונזקקים לאמם. "כמו תאנים הולכות ומבכירות" – התאנים מבשילות על העץ, וכשהן בשלות לגמרי הן נופלות. המילה "תלויים" המשמשת לתיאור הילדים קשורה גם לתהליך הבשלתם.
בית 3
הילדים כבר בוגרים – האם מנסה לאחוז בהם ולא מצליחה והילדים כבר לא מרגישים צורך להיתמך בה – "הם נעשים נפוחים ומעלים קרום". הדבר מזכיר לנו חלב שמעלה קרום לאחר שהוא רותח. "נפוחים" – שמנים וגדולים, וגם נפוחים מגאווה ואגו שמאפיינים את בני הנעורים. "זיפים" – זקנם מתחיל לגדול.
בית 4
"הם נפזרים מתוכי לארבעה עברים" – כשהאמא מנסה ללטף אותם הם כבר לא נמצאים בקרבה, הם מתפזרים לארבעה כיוונים (צפון, דרום, מזרח ומערב) כל אחד הולך לדרכו.
"הם מושכים אליהם שועלים ופרפרים" – הילדים יוצאים לעולם ונתקלים בכל מיני התנסויות, טובות ורעות. יש בעולם אנשים ערמומיים כמו שועלים אשר ירצו להזיק לילדים – כלומר יש בעולם קשיים וסכנות, ומצד שני יש בעולם גם דברים יפים וטובים כמו פרפרים. ילדיה עצמאיים כעת ויוצאים לעולם ועליהם להתמודד עם כל מיני דברים – קשיים וסכנות מול דברים טובים.
"הם מסובבים את העולם בריחות לא מוכרים" – ישנן שתי אפשרויות לפירוש:
1. הריח שייך לעולם וזהו ריח לא מוכר, הילדים נפגשים בעולם עם ריחות לא מוכרים.
2. הריח הוא ריחם של הילדים, והוא אינו מוכר לאמא (וגם לעולם). כשהילדים יוצאים לעולם הם חוזרים נפעמים, קצת שונים, עם חוויות חדשות.
משמעות שם השיר "התפרשות"
המילה התפרשות לקוחה מן הבית השני, פרישת ידי האם היא סמלית, יש כאן רצון לגונן. "הכרובים פורשים כנפיים ומסוככים על הכפורת" – כך גם האם מסוככת על הבנים. אפשר גם לומר שהילדים פרשו כנפיים ועפו. התפרשות = התפרשות בשטח, תהליך ההתפזרות של הילדים, כל אחד הולך לדרכו.
מבנה השיר
"כשאני ______ את ידי ללטף את ראשיכם".
תהליך ההתבגרות מובא בארבעת המילים השונות שמתארות את פעולת הליטוף של האמא:
פושטת = כשהילד תינוק מספיק לפשוט את הידיים, כי הוא רוצה ואוהב את הליטופים.
פורשת = הילד גדול, יש צורף לפרוש את הידיים כי הוא גדול יותר.
שולחת = האם צריכה לשלוח ידיים, כי הילד מתרחק ואינו רוצה כ"כ את הליטופים.
פותחת = האם פותחת את ידיה ומניחה לילדיה ללכת.
הילדים: גחים – יוצאים מעט מחיק האם. נעשים נפוחים – הגאווה מאפיינת ילדים בגיל ההתבגרות. נפזרים - הילדים גדלו ועתה הם מתפזרים, יוצאים לעולם לחיים משלהם. בבית הראשון לא נכתב "הם" כי הילדים עדיין תינוקות ולא פועלים עפ"י עצמם.
לימודי הדרכת או ליווי הורים/משפחותמי-יודע
היי, מי מכיר מקומות שאפשר לעשות בהם לימודי הדרכת הורים או דברים דומים?
עדיפות ללימוד בזום אבל גם שילוב של פרונטלי יום-יומיים בשבוע אפשרי..
מי שיש לו נסיון בתור מישהו שלמד דברים כאלה או שיצא לו להעזר באנשים מהתחום אשמח לשמוע
תודה רבה מראש לעונים
דרושים לעבודה בהזנת נתונים והזנת תוכן (קלדנות) מהבית❗
(ללא השקעה) וללא ניסיון!
ניתן להגיע לסכומים של 3000-11,800₪ בחודש!! בזמנכם הפנוי במהלך היום! לקבלת פרטים וליצירת קשר איתי
👇👇👇 ניתן לשלוח לנו הודעה בוואטספ 050-6158874 נטע👇
זמינות מיידית!
היי חברים חסרים לי עוד 10 משתתפים / משתתפות לסיים את המטלה האחרונה לתואר - אשמח אם תוכלו לענות על שאלון קצר של 3 דק🤞🏻https://forms.gle/Nu5tr2T8jxppDMNd6
תגובה
אבל לפי מה שאני זוכר וההבנה שלי בפיזיקה, השלבים הם כדלהלן:
(אני לא זוכר את הפרטים של הנוסחאות עצמן, אבל יודע בגדול איזה נוסחאות יש, וכתבתי.
אל תסמוך/כי עלי בעיניים עצומות, אבל אני חושב שמה שכתבתי נכון.)
א. בשלב הראשון, צריך לתרגם את היחס בין המהירות לבין אנרגיית התנועה של האגוז, על פי המשקל שלו. יש לזה נוסחה בסגנון של מהירות*מסה=אנרגיה.
בשלב השני, צריך לפרק את אנרגיית התנועה הזו לוקטורים - על הציר המקביל לרצפה, ועל הציר הניצב לרצפה.
(זה שלב די פשוט - זה חישוב הניצבים במשולש ישר זווית ושוה שוקיים)
בשלב השלישי, צריך לחשב את האנרגיה שמקבל הקוף הזורק על פי הנוסחה שאומרת משהו כמו: תנועה1*מסה1=תנועה2*מסה2
(כמובן, מתחשבים כאן רק באנרגיה שעל הציר המקביל לרצפה. האנרגיה שבציר הניצב לרצפה לא רלוונטית)
בשלב הרביעי צריך לחשב את המהירות של הקוף, לפי האנרגיה שהוא קיבל והמסה שלו.
(יכול להיות גם שבמקום לתרגם ממהירות לאנרגיה ואז שוב מאנרגיה למהירות אפשר לעבוד רק עם המהירות וזה עדין נחשב תקין. זה אמור להיות הגיוני, אבל אני לא יודע בוודאות ולא יודע מה הדרישות ממכם.)
ב. בשלב הראשון, נחשב על פי כח המשיכה את התאוצה של הכדור כלפי מטה (על פי המסה שלו). (יש נוסחה לחישוב כח הכבידה על גוף, ויש נוחסה ליחס בין כח לבין תאוצה על פי מסה)
בשלב השני, נחשב על פי התאוצה והמהירות ההתחלתית (הוקטור של המהירות כלפי מעלה) את הזמן שבו הכדור יחזור לגובה ההתחלתי שלו. (עושים מהתאוצה והמהירות משוואה ריבועית).
עכשיו אנחנו יודעים כמה זמן הכדור היה באוויר. בציר המקביל לרצפה אין שום תאוצה, ולכן מספיק לקחת את המהירות ההתחלתית בציר זה ולחשב: זמן*מהירות=דרך . זה המרחק שהיה בין הקופים.
ג. אנחנו כבר יודעים את המהירות של הקוף מימין, ואת משך הזמן שהכדור היה באוויר. צריך פשוט לחשב כמה הקוף הספיק להתרחק במשך הזמן הזה ולהוסיף לתוצאה של סעיף ב'.
ד. אני חושב שהתשובה פשוט צריכה להיות שהמהירות היא בדיוק כמו של הקוף מימין, רק בכיוון השני. וזה בגלל שאם מתחשבים רק בציר אחד, אז האנרגיה שקוף א' קיבל בזריקת הכדור, היא בדיוק האנרגיה שהכדור העביר לקוף שתפס אותו. ומכיון שהמסה של הקוף הראשון והשני היא אותה מסה -המהירות תהיה אותה מהירות.
יש גם את הדרך הארוכה לעשות את זה, ותוכל/י להסיק אותה מהשלבים הקודמים.
יכול להיות שבגלל שאני לא מונח בחומר אז אני לא מבין פשוט איזה משתנה שכתבת אמור לייצג את מה בדיוק.
(אני גם לא זוכר איך בדיוק המשוואות הפיזיקליות אמורות להיראות... חוץ מהמשוואה של שימור האנרגיה, שזה שוויון פשוט.
אני סיימתי את הבגרות שלי לפני עשר שנים, ולא נגעתי בחומר הזה מאז.)
התוצאה של סעיף א' יצאה לי 0.282, כמו לך. (עשיתי את הדרך הקצרה, בלי להתעסק עם אנרגיה.)
ואם ראיתי נכון, אז בסעיף ב' יצא לך פחות מסעיף ג', אבל זה לא הגיוני, כי הקופים אמורים להתרחק, לא להתקרב.
ואמנם את ב' מסובך לי לעשות כי אני לא זוכר את המשוואות של כח המשיכה וכו', סעיף ג' לא דורש כל כך ידיעה בפיזיקה אלא מתמטיקה פשוטה, ואם הבנתי נכון שבסעיף ב' יצא לך 2.5 מטר, אז אני חושב שבסעיף ג' אמור לצאת 3 מ'. (החישוב פשוט - המהירות של הכדור (בציר המקביל לקרקע כמובן), היא פי חמש מהמהירות שהקוף מימין מקבל. ולכן ברגע שהקוף משמאל מקבל את הכדור, הקוף מימין הספיק בינתיים להתרחק מרחק בגודל חמישית מהמרחק שהכדור עשה.)
אני מבין שאת עושה את זה כחלק מקורס כלשהו?
כי ניסיתי עכשיו את הבינה מלאכותית (סתם מסקרנות) והוא נתן לי תשובה אחרת. לא הצלחתי להבין מה בדיוק הוא עשה שם, ויכול להיות שהוא הבין משהו לא נכון (קורה הרבה ל AI למיניהם), ככה שא"א לגמרי לסמוך עליו, אבל במקומך נראה לי הייתי בודק שוב...
הוא ענה שהמרחק המקורי בין הקופים היה כ - 0.132 מטר. אבל יש לציין שאת סעיף ג' הוא פתר לא נכון, ואחרי שתיקנתי אותו על טעות אחת הוא עשה טעות אחרת, ואחרי שניסיתי שוב הוא החזיר לי את התשובה הלקונית של - "אני מצטער, אבל אני כרגע עסוק ולומד איך להשתפר. בקרוב אחזור לפעילות."
מה שאומר שלא תמיד אפשר לסמוך עליו...
הייתי מנסה לפתור בעצמי, אבל זה יהיה לי ממש ללמוד מחדש חישוב של מיקום כפונק' של מהירות ותאוצה וכל העסק...
א. כיוון שבציר ה-x אין כוחות חיצוניים שפועלים על המערכת, התנע חייב להישמר (כלומר, להיות בסה"כ 0). (בציר ה-Y יש גרביטציה והמומנטום שעובר לרצפה אז שם זה לא תופס).
p=mv
המשקל של האגוז הוא 2 ק"ג והמהירות שלו בציר ה-x היא 2 כפול cos(45) כלומר, התנע של האגוז בציר ה-x הוא:
p=4*cos(45)
מסת הקוף היא 10 ק"ג וכאמור, התנע אמור להיות שווה (אבל בכיוונים מנוגדים) 0 בסה"כ ולכן:
p=4*cos(45)=10*v ובסה"כ: v=0.4*cos(45)
ב. הרעיון הוא כזה: בנקודה הכי גבוה, המהירות של האגוז בציר ה-y תהיה 0. כיוון שאנחנו יודעים את התאוצה של כדוה"א ואת המהירות ההתחלתית, אנחנו יכולים לחשב את הזמן שלוקח לאגוז להגיע לשיא הגובה:
vt=v0+gt.
vt=0 לפי הדרישה שכתבנו למעלה, v0=2*cos(45) ו-g=-10 (המינוס הוא בגלל שהכח מושך למטה והמהירות היא בכיוון מעלה.
אז:
cos(45)*2=10*t
כלומר, t=0.2*cos(45)
כיוון שחישבנו רק את הזמן שלוקח לאגוז לעלות לשיא הגובה, נכפיל אותו ב-2 כדי לקבל את הזמן שלוקח לו להגיע לקוף השני, כלומר: t=0.4cos(45)
אז המהירות בציר ה-x ידועה: vx=2*cos(45)
הזמן ידוע: t=0.4*cos(45)
ונשאר לנו לחשב: x=vt שהוא יוצא 0.4
ג. ברגע שהקוף השני תפס את הכדור, הוא עדיין לא זז. את מהירות הקוף הראשון כבר חישבנו וגם את הזמן שלוקח לאגוז להגיע לקוף השני חישבנו אז שוב:
x=x0+vt כש-x0 הוא המרחק ההתחלתי בין הקופים שחישבנו בסעיף הקודם (0.4), t =0.4*cos(45) והמהירות של הקוף הראשון היא: 0.4*cos(45)
חישוב פשוט מראה שהקוף זז 0.08 כך שהמרחק בין הקופים באותו זמן היה 0.48.
ד. כפי שציינו בסעיף א', התנע במערכת בציר ה-x חייב להישמר ולהיות 0 - כלומר, הקוף השני ינוע באותה מהירות בה נע הקוף הראשון רק בכיוון הפוך (כלומר, סימן הפוך).
אפשר לפתור את זה גם משיקולי אנרגיה ולא מממשוואות התנועה - ואז מציבים במשוואה שהאנרגיה הקינטית בציר ה-y מתפאסת והופכת כולה לאנרגיה פוטנציאלית וכך למצוא את הגובה.
כמובן שהתשובה תהיה זהה.
כמו כן, כיוון ש: cos(45)=sin(45) אז כתבתי תמיד cos כשבמקרה הכללי זה לא תמיד נכון.
פשוט מפרק ביחס של 1 לשורש 2. זה מקרה קלאסי של פיתגורס, לא רואה צורך להשתמש בטריגונומטריה
וזה תמיד פיתגורס על צירים קרטזיים - גם אם זה לא 45 מעלות.
