למה ? למה כל יום צריך להיגמר בדמעות?
למה?
כל התקוות , בבצפר...על בית רגוע,וחם,ואוהב,וכייפי,ומסודר.
כל התקוות,מתנפצות.
נמאס לי. נמאס. נמאס לי מהבית הזה , נמאס לי לחיות בטינוף של עצמי.
שומדבר לא מסודר,ואמאבא לא בבית, אז כרגיל,גם ארוח"צ אין.
וכרגיל, צריך לשמור על הקטנים.
ואני כר יודעת, שמחר אני לא יגיע עם שיעורים לבצפר.
ועד שהם מגיעים.הו, כמה כחות נפש אני צריכה כדי לעצור את עצמי,ולא,לא לצעוק על אמא
על כמה שהיא כל היום בעבודה , וכמה שאני כבר אמא של האחים שלי.
אבל אני לא עומדת בזה,וצועקת,ובוכה,ושוב מצטערת,אבל היא כבר לא רוצה לדבר,זהו.
אז הכל כזה מגעיל,והדמעות כבר נמאסו, ודי,כמה כבר אפשר?
ואז גם אבא מגיע,כמה נחמד,עוד זרדים למדורה,
וגם לו קשה בעבודה , ועד שהוא מגיע הוא הולך לישון, והוא עצבני, ואין לו כוח.
אז אני שוב צריכה לשמור על הקטנים,כמה נחמד.
ואז הוא קם ותמיד יש איזה משהו מעצבן...אחרת היום לא יעבור .
אז שוב דמעות.
אמא, תגידי, כמה זמן לא דיברנו בצורה נורמאלית,בלי שאת חצי רדומה,
בלי שנאי חצי עצבנית.
אבא, מתי פעם אחרונה דיברנו יותר מ-5 משפטים?
תגידו לי ...מתי זה יפסק?
אז אני מבינה..צריך עבודה...ואמא , שמענו אותך, אני יודעת שאת לא רוצה את זה גם.
אבל רבאק, כמה א-נ-י יכולה לסבול?
חשבתם פעם עלי?
נמאס לי לשמוע את אמא שלי בוכה אחרי שהיא חושבת שכולם נרדמו..ומספרת לאבא כמה לה קשה.
ושוב אני בוכה ,כי איך אפשר לשמוע אמא בוכה?
אז אני לא רושמת מכתב,כי זה עוד יותר יעיק...
אמא ואבא שלי!
אני לא מסוגלת,זה כבד עלי, נמאס לי ! נמאס.