מתוקה..אם באלך לפרוק..אני באישי..בשיא הכיף!

החיים נהיים עצובים ככל שמתבגריםם..

ככל שמתבגרים שמים לב לעוד דברים ונחשפים ומספרים.

זה חלק מההתבגרות.

איזה עצוב....

אוווווווווווף גמני שומעת בזמן האחרון על הרבה מקרי מוות או אנשים חולים!! זה ממש עצוב=[

אבל אני משתדלת לראות את הדברים הטובים שיש בחיים וזה מאוד עוזר לי..

שכל הזמן מתים עוד ועוד אנשים..

כל יום יש ליחברה אחרת שאיבדה מישהו קרוב- ואני מהאנשים שנכנסים מאוד חזק לכאב (וגם לשמה) של אחרים- זה נטל כבד מאוד למתבגרת צעיר!

לדעתי, תשתדלי בד בבד, להזכיר לעצמך את כל הדברים הטובים הבעולה"ז. זה עוזר!

ובאמת יהי שם ה' מבורך- אנחנו לא מבינים כלום!

בס"ד

ככה זה, ככל שגדלים יותר אז נפתחים יותר ונפתאום באמת מודעים יותר למציאות- לדברים הטובים האמיתיים שבה ולדברים הרעים.. אין מה לעשות..

פתאום יש דברים יותר עצובים מאשר לא לקבל סוכרייה על מקל בדיוק כשאני רוצה, ויש דברים הרבה יותר משמחים מאשר לקבל שקית ממתקים בבית כנסת..

מזעזע איך כמעט פעם בשבוע אני שומעת על עוד איזה מישהו שניפטר לו קרוב...
פשוט מזעזע...
והכול התחיל מלפני חודשיים שחברה שלי ניפטרה...

ואוו... זה לא נגמר, פשוט לא נגמר!
כל הזמן מוות...

עצוב
 

מצער מאוד

אומנם כשגדלים יותר מודעים וחווים רגשות קשים (אבל ושכול, למשל ),

אבל זוכים גם לחוש בצורה יותר חזקה רגשות שמחים (חתונה, לידה).

ברוך דיין האמת.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....