רק הוא והמיתר
הוא יושב ובוכה בפינה של העיר,
מודע למבטים השונים.
הוא מרגיש כה קטן, כה פגיע, צעיר,
הכל מסתחרר מבפנים.
הוא לא רוצה שום כיסוי או מגן,
הוא מרגיש שהכל מיותר.
הוא רוצה רק לשבת, רוצה לנגן,
לבד, רק הוא והמיתר.
לשבת, לנגן, להוציא את הכל,
כל מה שנכנס שם בפנים.
הוא מניח רגלי זו על זו בתיסכול,
אנחה, כאב של שנים.
הוא לא רוצה שום כיסוי או מגן,
הוא מרגיש שהכל מיותר.
הוא רוצה רק לשבת, רוצה לנגן,
לבד, רק הוא והמיתר.
הוא רוצה להיות גדול, קצת יהיר,
אבל יש לו עוד כמה שנים.
בינתיים הוא כאן, בפינה של העיר,
מודע למבטים השונים.
זה שיר ראשון שלי. תגידו מה דעתכם, אוקי?
